אב בחכמה מב

כוונת העומד ע"ג אבל בדידה אין הכי נמי י"ל דמהניא כוונת העומד ע"ג משום דאפשר ע"י שליח ולכך לא פרט בזה חרשת וכו' ועכ"פ אין משם ראיה דהרשב"א בשם מורו הר"י ס"ל דבדידה נמי לא אפשר ע"י שליח ובפרט לפי מה שכתבתי בעה"ש הרי מפורש כן בש"ם

(ו) גם מש"כ מהרש"ם בשם שו"ת מהר"ח או"ז שכתב ב' טעמים על מה שחליצה אי אפשר ע"י שליח, חדא משום דבעינן חליצה דומיא דיבום, ועוד משום דבעינן וחלצה נעלו מעל רגלו, וע"ז כתב מהרש"ם ז"ל דנפ"מ לטעם הא' גם בדידה א"א ע"י שלית, ולטעם הב' רק בדידיה א"א ע"י שליח אבל בדידה שפיר אפשר ע"י שלית עיי"ש, וע"ז אמינא דלא לבד דהעיקר כטעם הב' שכ"כ להדיא הרא"ש ז"ל ביבמות פי"ב סי' ט"ו חליצה דא"א עי"ש דבעינן וחלצה נעלו מעל רגלו, אלא דטעם הא' דבעינן חליצה דומיא דיבום אף דהח"ס כ"כ באור"ח סי' קפ"ב, לפע"ד ליתא שהרי בש"ס יבמות (ס"א:) א"ל לר' מאיר יפה אמרת שאין חולצין וכו' אלא מ"ט אין מיבמין וכו' והשתא לימא משום דבעינן יבום דומיא דחליצה שהרי בדבר המפורש בתורה ודאי אמרי' אין היקש למחצה אלא ש"מ שלא נאמר כלל חליצה דומיא דיבום נמי ודו"ק ומזה תדע שגם הא ליכא למימיר דמקשינן אשה לאיש דכשם שחליצת מנעל בהאיש אי אפשר ע"י שליח כך חליצת האשה א"א ע"י שליח שהרי בש"ס שם אמרו מ"ט אין מיבמין א"ל וכו' קטנה וכו' והשתא ל"ל טעמא דקטנה הא קטנה י"ל בחליצה דמקשינן אשה לאיש אלא ש"מ דלא אמרינן הכי משום דלא מקשינן אלא למה שנאמר בכתוב זה איש וכמ"ש רש"י ז"ל (שם, ד"ה אשה) וז"ל דאיתקש לה דכתיב בהאי קרא ועלתה יבמתו, ולבד מש"כ מהרש"ם בשם פנ"י דבדבר התלוי בסברא לא שייך לומר כן שהרי מפורש בכה"ת כולה שלוחו ש"א כמותו אלא דבחליצה בדידיה בעינן מעל רגליו ולכך א"א ע"י שליח דהוי ממילא בזה ודאי לא שייך דמקשינן אשה לאיש דא"כ גם בדליכא רגל לאשה נמי נימא דמקשינן אשה לאיש אלא ודאי דבדבר התלוי בטעמא דלא שייך גבה ודאי לא מקשינן אשה לאיש וכן גבי שליחות וכמו שנתבאר

(ז) והנה מהרש"ם שם כתב דקריאה ורקיקה אף דא"א ע"י שלית מ"מ הא לא מעכבי כמ"ש ביבמות (ק"ד:) וגם (ק"ה.) אלא דעכ"פ ראוי בעינן כמ"ש שם בש"ס וע"ז כתב מהרש"ם דמרחוק נמי הוי בידו כמ"ש התוס' צ"ג סד"ה מייתו כנתא. אך אח"כ העלה מהרש"ם בשם הגאון הק' מסאכאטשאוו (סי' קל"ה) דלא הוי ראוי כה"ג מדברי הרי"ף (שם פי"ב) שאם אינה יודעת לומר לא אבה יבמי בנשימה אחת לא הוי ראוי אף דהוי בידה ללמוד ובזה נתחזקה לו ראייתו של הגה"ק מהר"א מסאכאטשאוו מתוס' פסחים (צ"ב:) ד"ה ור"נ, דכל שהוא ברחוק מקום לא מיקרי ראוי שהרי כל שאינו יכול לבוא בשעת אכילה לא ראוי לאכילה הוא עיי"ש ולע"ד יש ראיה אלימתא מנדרים ע"ב דגם בריחוק מקום הו"ל ראוי דאמרינן שם, ת"ש (דבעל לא בעי שמיעה) האומר לאפוטרופוס וכו' שאבוא ממקום פלוני וכו' והא לא שמיעא ליה (דלשמיעה לא שייך שליחות דהוי מידי דממילא) והשתא אפילו אי בעל לא בעי שמיעא מ"מ הא ראוי לשמוע בעינן כמ"ש שם בש"ס (ע"ג.) אלא ש"מ דבריחוק מקום הו"ל ראוי לשמוע כל שאינו חרש וכן משמע להדיא מפסקי הרמב"ם ז"ל שפסק בפ' י"א דנדרים דבעל לא בעי שמיעה ופסק שם פי"ב דראוי לשמוע בעינן ואפ"ה פסק שם פי"ג דטעמא דשליח אינו מופר הוא משום דכתיב אישה יפירנו הא לאו הכי שלוחו ש"א כמותו ש"מ דס"ל נמי דבכה"ג הו"ל ראוי גם בריחוק מקום וכאמור ומש"כ הגה"ק מהר"א מתוס' פסחים דכל שהוא בריחוק מקום לא מיקרי ראוי י"ל שאני התם דבעינן שיהיה דוקא בירושלים ובכה"ג דבעינן שיהיה דוקא במקום ההוא גם מחוסר קריבה הו"ל מחוסר מעשה (עיי' תוס' שבת (פ' י') ד"ה בהעלם, דברי ר"י שם) משא"כ בהפרה שלא בעינן דוקא במקום ההוא אף דבעינן בפניו שישמע דבריה בכה"ג הרי קיימ"ל שבת (ק"ד:) מחוסר קריבה לאו מחוסר מעשה וע"כ ראוי מיקרי וא"כ גם בחליצה ודאי ראוי מיקרי גם בריחוק מקום וכדמוכח מהש"ס דנדרים ומפסקי הרמב"ם הנ"ל ולפי"ז לפי מאי דקיימ"ל כמ"ש בתשובת שבו"י ח"ג סי' ק"י שכ"ה בתוס' כתובות (כ"א:) ובפסקי מהרא"י סי' ק"ל ובתורת חטאת סוף סי' י"ז דין ד' דכל מה שמותר בדיעבד מתירין בשעה"ד לכתחלה, ואע"פ שאמרו שבת קל"ו מת בתוך שלשים וכו' הרי בדעיבד מקילים ואפ"ה החמירו בזה לכתחלה אפילו בשעה"ד כמ"ש בעל משכנות יעקב חאה"ע סי' מ' צ"ל שאני התם דשם בשבת נאמר הלכה כרשב"ג ובמקום שנאמר הלכה אין להקל אפילו בשעה"ד כנדה (ט':) משא"כ בכה"ג דלכו"ע מותר בדיעבד י"ל דשעה"ד נמי יש להקל ועוד י"ל דהתם שאני דבעינן דיעבד שאין לו תקנה כאשת