אב בחכמה ד

הם לומדים תורה, לכן אמר לו הקב"ה שלך גדולה משלהם שאתה מדליק את המנורה הרומזת לתורה וחכמה הוא פעלתך בלי סייעתא דשמיא, ורק אתה העושה הכל ומטיב את הנרות, היינו כי גם האיש הנולד בטבע רע ומזוהם הנה אתה מטיבו ואתה תנקה ותטהרו מהפסולת שלו שיהיה זך וצח וזהו הכל שאתה עושה, לכן שלך גדולה משלהם ולזאת לא אמר הקב"ה לאהרן שהוא מקטיר קטורת ועובד כל הקרבנות ומנחת חביתין שמביא דזהו הכל מצות אשר נעשים גם בישועתו יתב' ורק המנורה שהיא אור תורה אשר היא התבלין לעומת היצה"ר, ע"ז אמר לו הקב"ה כי אתה בעצמך בלי סייעתא דשמיא הנך מדליק ומטיב את הנרות, והנך אינדעפענדענט מאן

אמנם רפואה זו הגיון התורה היא רפואת תעלה לעומת היצר אשר ברא ד' והוא טבע החומר אשר העין רואה והלב חומד ומתאוה ומשתוקק לכל פשע וכוסף לכל רשע ואשר על זה היצר הרע אמרו בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין כי זה היצה"ר הנה הקב"ה מתחרט עליו על בריאתו כלל, וכמאמר ואשר הרעותי וכמ"ש ברכות (ל"ב.) ולזאת הוא נתן לנו את תורתו סגולה להכניע ולרוצץ כח התשוקה אל עון האומנם ישנו לאדם עוד היצה"ר אשר הקב"ה אינו אשם בו מאומה. והוא כי המקום אשר יהיה האדם יושב בו הוא מקום אנשים רעים פועלי עול, שם יקננו בני בליעל, פורקי עול תורה, חברת פושעים וחטאים יחדיו ומאד קשה על האדם לשחות לעומת השבלת כי הן האדם הוא מדייני בטבעו ואי אפשר לו להיות יושב בדד מכל אדם וכבר אמרו חז"ל אזלת לקרתא אזלת לנמוסיא ולכן אמרו חז"ל אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, כי מאד יתכן אשר האיש אינו אשם בפשעיו ורק חן מקום שעל יושביה פעלו עליו להטותו מדרך הישרה ולא לחנם אמרו חז"ל הוי גולה למקום תורה וריב"ק ענה לאותו האיש, ואמר לו אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה, כי הרבה והרבה יפעל על האדם מקומו אשר הוא יושב שם, ובמקום תורה שיש שם קיבוץ תלמידי חכמים ישכיל לדעת גם הנהגת המדות ואיך ת"ח צריך להתנהג בענוה וביראת ד' כל היום, וחז"ל אמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. ולא אמרו סתם שיעסוק בתורה. וכתב בס' יעה"ר ח"ב (בדרוש ד"ה דוד המלך פתח למנצח לידותן מזמור לדוד), כי גם אם היה עוסק בתורה והוא יהיה לבדו בדד וגלמוד, לא ימנע מן עשייתו עבירה ואדרבא עוד יוסיף גאווה וכעס על זולתו, אבל בלמדו בביהמ"ד ששם יושבים בגנים חבריו, הם יסירו מאתו בגדי צואים ויאמרו לו כל מדותיו המגונות וכעורות ואז ישיב ורפא לו, ולכן התנא באמרו הוי גולה למקום תורה סיים מאמרו שחבריך יקיימוה בידך. והארכתי בזה בדרוש ר"ט

ור' יוסי אומר (פ"ב דאבות) והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכתבתי הביאור בספרי תורת אבות על פרקי אבות בהקדם הא דאיתא בפסיקתא רבתי (פי"ב) מחר אנכי נצב, אין כתיב כאן אני, אלא אנכי, בזכות אנכי, בזכות התורה, ראש בזכות אבות, כי מראש צורים אראנו, הגבעה, אלו האמהות. ואפשר לפרש דהכוונה היא ע"פ דברי הילקוט בפ' במדבר, כי בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו האומות העולם בהן, אמרו מה ראו אלה להתקרב יותר מאתנו? מיד סתם הקב"ה פיהם וא"ל הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לד' משפחות עמים כשם שבני מביאים, ויתילדו על משפחותם לבית אבותם, ותשובת הקב"ה הביאו לי ספר יוחסין צריכה ביאור, דמה עסק יחוס לקבלת התורה? והגמרא אמרה (ב"ק ל"ח) דאפילו עכו"ם העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, ואמנם גם שאלת העמים מה ראו אלו להתקרב יותר מאתנו ג"כ אינו מובן לפי דברי חז"ל בפסוק וזרח משעיר לו, הופיע מהר פארן, דראשונה החזיר הקדוש ברוך הוא התורה על כל אומה ולשון עד שבא אצל ישראל וקבלוה, וזהו וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן כי ראשונה היה הקב"ה בשעיר ובפארן וא"כ למה זה עתה צעקו העמים מה ראו אלו להתקרב יותר מאתנו והלא בידם היה לקבל ראשונה רק המה מיאנו ועל מי יזעף לבם אם המה בעצמם מיאנו ולא אבו לקבלה. אמנם בילקוט וזאת הברכה איתא כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות, בתחלה הלך לבני עשו ואמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתיב בה, אמר להם לא תרצח אמרו לו כל עצמן של אותן האנשים אביהם