אב בחכמה ג

בפ' ראה בנים אתם לד' אלהיכם לא תתגודדו וגו' כי עם קדוש אתה לד' אלהיך, ובספרי אמרו, כי עם קדוש אתה קדושת עצמך, וביארתי בספרי דרש אב דרוש רל"ו, דהכתוב יאמר כי כל איש ישראל אפשר לו לבוא לידי מדרגה זו שיזדכך חומרו היטב עד שלא יצטרך כלל אשר ד' יושיענו מכף רשע הצופה לצדיק ומבקש להמיתו, וזהו קדוש אתה קדושת עצמך בלי סעד ותמיכת הקב"ה. ובפירש"י שם קדושת עצמך מאבותיך: והיינו דמרן רש"י ז"ל בא להוסיף לנו ולבאר דמאין זכה איש הישראלי למדרגה זו, לזה אמר מאבותיך, היינו כי כח זה נטוע בנו מאבותינו שגם הם לא היו צריכים סעד לתומכם, ומושרש בנו כח זה מאבותינו שאפשר לנו להשיג קדושת עצמנו בלי ישועת ד' (ואולי היתה כן גירסת רש"י בספרי, קדושת עצמך מאבותיך, והכוונה כמ"ש), וזהו בפ' נצבים, והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך וכו' ושבת עד ד' אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום. אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ואמר ושבת אתה בעצמך בלי סיוע כלל וזהו רק אתה ובניך יש להם הכח הנעלה והנשגב הזה, שאפשר לכם לשוב מעצמיכם בלי סיוע ולהיות עובד ד' בכל לבבך ובכל נפשך, כי טבע ומזג איש הישראלי הוא צח וזך שאפשר לו לבוא לידי מדרגה זו שלא יצטרך לישועת ד' לעמוד נגד היצה"ר. וזהו בפ' האזינו וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם, יאמר כי ראה ד' וינאץ ממה שהכעיסו אותו בניו ובנותיו היינו נערי בני ובנות ישראל ויאמר אסתירה פני מהם שלא יראו השגחתי אבל אראה ותהיה השגחתי בסתר פנים, כי אנכי הרואה מה אחריתם של ישראל כי אלה הם דור תהפוכות שיוכלו להתהפך כרגע מקצה הרע אל קצה הטוב, כי גם בזמן אשר לא אמון בם שאבדו האמונה בד' בכל זאת עוד לא נאבדו לגמרי ויוכלו להתהפך כרגע מקצה הרע אשר פסה אמונתם להיות נקראים בנים לד' שהוא שם הכבוד והתפארת קצה הטוב. ותהפוכות הזו היא לא לאשר אנכי ד' אושיע אותם להתהפך, רק כי דור תהפוכות המה מעצמם, בכחם ובתבונתם, וזהו רק המה, כי לכל העמים אין כח זה להתהפך ורק לישראל ישנו כח זה להתהפך מקצה הרע לקצה הטוב ומעצמם

אולם איך יזכה האדם לזה, הנה באמת הסגולה האחת לזה היא התורה, כמ"ש בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, ולא לבד אשר התורה עוז בידה להורות לאדם דעת אשר לא יעות דרכו ומימי נעוריו יתרגל ללכת משרים ובדרך חטאים לא יעמוד. אכן גם אם הלך בדרך לא טובה ואת הישרה עקש וכבר הוא מזוהם ומשוקץ או כי נולד בטבע רעה בכל זאת הנה התורה רבת אונים להשיבהו לדרך טובים ויתקן אשר שחת נפשו, וכמ"ש התנא ומכשרתו להיות צדיק חסיד וכו' ופי' הגר"ח זצ"ל דזהו כמו הכשר כלים שמוציא ומפליט הבליעת איסור הנה כן התורה, הלא דברי כאש כתיב וכח התורה הוא להגעיל ולהפליט ממנו שעיפים מזהמים ומתועבים אשר כבר באו בקרבו גם בלי ישועת ד' כלל. ובמדרש בפתיחתא דאיכה רבתי אמרו על פסוק אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, כי הקב"ה אמר הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, כי המאור שבה היה מחזירם למוטב. ושמעתי מידידי הרב הגאון הדרשן הנשגב מו"ה ר' שלמה לימא לעווין שליט"א מחבר ספר הדר הכרמל דהכוונה היא. כי ישראל עזבו את הקב"ה ומיאנו בישועתו לכבוש את היצה"ר כי רצו להיות אינדעפענדענט מען, וזה היה טוב אם היו לומדים תורה, דהמאור שבה היה מושיעם בכח עצמם להנצל מרשת היצה"ר וחמודותיו ותשוקותיו אבל הם ואת תורתי לא שמרו כי בבית ראשון לא למדו תורה וכמ"ש על מה אבדה הארץ, ויאמר ד' על עזבם את תורתי אשר נתתי „לפניהם“. היינו כי התורה נתנה לפניהם אשר הם בכחם בעצמם ידכאו תחת רגלם כל הררי הגו והבשר, ואולם הם ואת תורתי לא שמרו ולכן נפלו ברשת היצה"ר באין מציל. וזהו ביאור המדרש אגדה דהקב"ה אמר לאהרן שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות. והיינו, דכל הנשיאים הקריבו קרבנות והם בעלי מצות הנעשים בישועתו של הקב"ה, ואלמלא הקב"ה עוזרם, צא היו יכולים לכבוש את היצה"ר, אבל אהרן שנאמר בו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, ושבט לוי נאמר בו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל כי הם המורים לעם תורה ומשפט לאשר