אב בחכמה ה

רוצה היה שנאמר והידים ידי עשו ועל כך הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה. הלך לו אצל בני עמון ומואב, א"ל מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתיב בה לא תנאף, אמרו לו, כל עצמה של ערוה שלהם הוא, שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, הלך ומצא את בני ישמעאל וכו' אמרו לו מה כתיב בה, לא תגנוב, אמרו לו כל עצמן של אביהם לסטים היה וכו', והנה ידענו כי שלימות האנושי הוא מדות ודעות, והמדות הוא שלימות האנושי ממה שבינו לזולתו והדיעות הוא השלימות בין אדם למקום, והפלסוף אמר כשתכלה שלימות המדות תתחיל אחריה שלמות העיון. וכן אמרו חז"ל דרך ארץ קדמה לתורה, ודרך ארץ הוא השלימות בין אדם לזולתו על הארץ מתחת וזה קדמה לתורה והוא ההיישרה האלהיית בדיעות הצודקות, ולכן ע"ז יתרעמו העמים מדוע לישראל היתה התחלת התורה במאמר אנכי ד' אלהיך ולא יהיה לך אלהים אחרים וכו' שהוא ענין ההשכלה בהשגת האלהות ההיישרה בדיעות, ולהם כאשר שאלו תורה מה כתיב בה, ענה להם הקב"ה מדות בין אדם לחבירו, לא תרצח, לא תגנוב, וזהו בשעה שקבלו ישראל את התורה, כי אז נתקנאו האומ"ה בהן ואמרו מה ראו אלו להתקרב יותר מאתנו, כי להם פתח ראשונה השכלת הדיעות ולא זכר כלל מענין המדות. הלא גם אם להעמיס היה פותח לגלות להם דעות הישרות היו ג"כ מקבלין את התורה, כי הדיעות הישרות מזככין ומזקקין שכל האדם עד כי יסכים ג"כ שיהיו מדותיו שלמים, ואולם סתם הקב"ה פיהם וא"ל הביאו לי ספר יוחסין כשם שבני מביאים וכו', והיינו כי האומה הישראלית כבר מושרשים הם במדות טובות והמדות הן להם בירושה מהאבות והאמהות שלהם ולכן אחרי אשר יש להם יסוד שלימות האדם והוא המדות לזאת היה ראשית דברי להם מהדבר הבא אחרי המדות והוא השכלת שלימות הדיעות, וכמאמר הפלסוף, כשתכלה שלימות המדות תתחיל אחריה שלימות העיון. וזהו ביאור הפסיקתא, כי מרע"ה אמר זה לעורר זכות ורחמים על ישראל, כי לא ככל העמים הם בית ישראל והאות כי מחר אנכי, כי בעוד איזה זמן נבוא לקבל התורה ויתחיל הקב"ה עמנו מההשכלה האלהיית מאמר אנכי לאשר מדות אינו צריך להזהירנו כי כבר מושרשים הם בנו מלידה ומבטן ומבטן ירושה היא לנו מאבותינו הקדושים וזהו לאשר אנחנו, נצב על ראש, אלו האבות, הגבעה, אלו האמהות, והם כבר השרישו בנו טבע יקרה ומדות חמודות. ועתה נבין מאמר ר' יוסי שאמר והתקן עצמך ללמוד תורה, שיאמר אתה האיש הישראלי, בבואך לשקוד על דלתי התורה, דע נא כי ראוי לך להתקן עצמך, היינו מדותיך הנוגעים לגופך הם לראשונה יסעו והתקן עצמך בבואך ללמוד תורה ואל תדמה אחרי אשר המדות הן בירושה לנו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב ואמותינו הק', א"כ אין לנו לעשות השתדלנות להתקן עצמינו בזה, כי המדות הן בירושה לנו, לזה אמר ר' יוסי שאינה ירושה לך, היינו אם כי המדות היא ירושה לנו אבל היא ירושה כלליית לכלל האומה, כי כלל האומה בטח היא מאושרת בשלימות המדות לעולם למעלה מכל העמים, אבל הפרט יתכן שיהיה הוא אינו כן, וכמו שמצינו כי איש עשיר מניח סכום כסף וזהב אחריו שיהיה מוכן להחזיק משפחתו שלא יתמוטטו ואם יבוא יורש יחידי ויבקש שיתנו לו משען כסף מאשר הניח להם אביהם הזקן, יאמרו לו כי הירושה שייכת לכל המשפחה, אם יבואו כולם כאחד יתנו להם, אבל לאיש אחד אם יבוא לא יתנו לו גם פרוטה אחת, ולכן צריך שהאדם יתקן עצמו במדות טובות קודם שיבא ללמוד תורה ואל יסמוך על זה אשר המדות הן בירושה, שאינה ירושה לך היחידי רק ירושה כלליית ושייכת לכלל האומה ולא לאיש פרטי, וממילא מובן כי הקב"ה אמר לאהרן, חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות, ולדברינו דהדיוק הוא במאמר שאתה, היינו בלי סייעתא דשמיא כלל, הנה זה לאהרן נאמר שהיו מדותיו נעלים ורמים, אוהב שלום ורודף שלום, ולכן כמו שאמרו על מרע"ה דהיה כהראשונים אברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות, דהמאמר שהן בא לדייק כי הם עצמם היו כן ולא היו צריכים סעד לתומכם, כן היה מרע"ה, וכבר אמרו במכילתא, הוא אהרן ומשה, הוא משה ואהרן, מלמד שהיו שקולים זה כזה, לכן גם באהרן אמר צו הקדוש ברוך הוא, שאתה מדליק, היינו אתה בעצמך, ואינך צריך סעד לתמוך אותך

ואולם אנחנו מה אנו, ומה חיינו, מה מדותינו מה תורתנו, לזאת אנו צריכים לישועת