אב בחכמה לט

העניה יש להתיר הצרורות באופן הנזכר ונמשך מזה כדי שלא לאורועי כל סברות ההיתר שיש ליזהר מהיום והלאה בסדור קדושין שלא לצרף מטבע אל הטבעת וכן לבטל את המנהג במקום שנהגו שהרב המסדר מוסר הכתובה להחתן והוא מוסרה תחת החופה להכלה שיהיה מזה חשש קידושי שטר ורק הרב המסדר ימסור הכתובה להכלה ע"י שמש שלו ויהיו כל סברות ההיתר ראוין לאיצטרופי וי"ר שלא תבאנה עוד בנות ישראל לא לידי חליצה ולא לידי יבום, אמן

הערה לאות כ"א

למעיין בת' רעק"א סי' הנ"ל בהראיה דמביא דקדושי כסף דאורייתא מש"ס פסחים ד"ז דמייתי מרב גידל אמר רב מהמקדש בחמץ משמע שאפילו שוה כסף הוה דאורייתא, דאל"כ חזרה הקושיא דמאי ראיה הא התם דרבנן מבטל דרבנן. אך אחרי העיון נראה שצדקו דברי לדעתו לחלק בין קדושי כסף לש"כ והוא בשום לב שלכאורה אין ראייתו ראיה אפילו לענין ק"כ דהא הבעה"מ קאמר שם בשיטת ר' יהודה אמרה ואפשר אמר גם זה היינו בנוגע להקידושין בשיטת ר' יהודה והוא ס"ל שכל הלמודים חוץ מק"ו אין אדם דן מעצמו כמבואר ברש"י סוכה (ל"א.) ולדידיה הכל דאורייתא אך באמת הלא צדקו דברי הרעק"א דהא מבואר בירושלמי פסחים פ"א ה"ד דרב אמר לה להדא הילכתא מפורש אליבא דר"מ והנה הרב כ"מ בפ"ה מדייק מהרמב"ם דכתב דין זה של המקדש באיסורי הנאה דרבנן דוקא גבי חמץ ולא כתב סתם באיסורי הנאה דרבנן דקמ"ל דדוקא במקדש בחמץ דאורייתא בשעות דרבנן ולא במקדש בחיטי קורדנייתא בשעה ששית דהוה תרי דרבנן וקשה מה יענה במימרא דרב דאיתא מפורש דאפילו בחיטי קורדנייתא, ואם אמנם על הדין לא קשה כי אפשר דינו דהרמב"ם נפקא ליה מאידך דרב, כלומר מרב בירושלמי שלא מזכיר חיטי קורדנייתא אבל דיוק הכ"מ הלא יקשה זה בגירסת ש"ס דילן בדרב למה ליה הציור בחמץ, ואין ליישב שרב בגירסת ש"ס דילן משמיענו להיפך שאפילו בתרתי דרבנן אין חוששין דא"כ הרי יש פלוגתא בזה בין גמרא דילן להירושלמי ולמה פסק הרמב"ם כמ"ש בירושלמי נגד גמרא דילן והגם דמהרי"ק בשורש ק' כתב דהרמב"ם פוסק כירושלמי היכי דתלמודא דילן מוקי בשינויא דחיקא אבל אין זה נוגע לשינוי נוסחאות, וכבר כתוב בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' צ"ו שרבו השיבושים בירושלמי למיעוט הלומדים בו וגם קשה איך יפרנס קושיות הדיוק הזה בירושלמי גופא הלא אי אפשר דמיעט חמץ נוקשה דהא לר' מאיר חמץ נוקשה דאורייתא כדאיתא בש"ס דילן (פסחים מ"ג) אלא ע"כ לנו לומר דבירושלמי נותן ציור דוקא במקדש בחמץ לאורויי היפך מסברת ש"ס דילן דדוקא במקדש בש"כ דהוה דרבנן דאתא מלמוד שבע"ע ורב בגמ' דילן לשיטתיה אזיל דהוא יליף בקידושין (ג':) קדושי כסף מויצאה חנם וכתבו התוס' קדושין (ד' י"ג) דמאן דיליף מויצאה תנם לא ס"ל הלימוד דקיחה קיחה, ולדידיה גם חדושי כסף דרבנן וקמ"ל דחיטי קורדנייתא בשעות דרבנו אע"פ דהוה תרי דרבנן מבטלי קדושי חדא דרבנן ומזה יליף בגמ' דאיסור דרבנן הוה כעין דאורייתא וזכינו דאדרבה מכאן ראיה דמאן דס"ל ק"כ דאורייתא שפיר יסבור דשוה כסף דרבנן

העתקת תשובת ש"ב הרה"ג הר"נ ווייסבלאט ז"ל

שאלה אם יש מקום לסמוך להקל בשעה"ד ובמקום עיגון לעשות שליח בחליצה לחולצת שהרב הגאון מהרש"ם (ח"א סי' י"ד וסי' קל"ה) שקל וטרי בזה עם הגה"ק הר"א מסאכאטשאוו ז"ל ואע"פ שהרבנים הגאונים הנ"ל דעתם להחמיר מ"מ הרב המהרש"ם ז"ל חתר למצוא היתר ואולי בשום לב לחקר הלכה זו תסתיים שמעתתא דא להיתירא

(א) תשובה הן גלוי וידוע תלמוד ערוך כתובות (ע"ד.) דחליצה אי אפשר לקיים ע"י שליח, אמנם י"ל דזהו דוקא ע"י שליח דידיה משום דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות דאין גוף השליח כגוף המשלח וכמ"ש הקצה"ח סי' קפ"ב אבל ע"י שליחות דידה שפיר אפשר לה לחלוץ ע"י שליח, דמעשה החליצה של השליח כמעשה דידה כמ"ש קדושין מ"א בכל התורה