אב בחכמה לח

יחידאה מיקל בזה ולמה לא נסמוך עליהם בשעה"ד ועיי' בסוף ספר גט פשוט בכללים סי' ו' דמביא בשם הרד"ך סברא לחלק באיסור דאורייתא לענין לסמוך איחידאה בשעה"ד בין איסור ערוה לשאר איסור דאורייתא והא ידוע מסקנת האחרונים רובם ככולם דיבמה לשוק לא מיקרי דבר שבערוה

(כא) ועוד נראה לומר שיש כאן היתר מבורר מטעם ספק דרבנן וס"ס דאורייתא כידוע מחידושיו של הרב דברי ריבות בסי' י"ד והוא דרבותיו של רש"י בכתובות ד' ג' בד"ה שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות ס"ל בדרך כלל דקדושי כסף דרבנן אך רש"י חולק עליהם ובדעת הרמב"ם שסובר דקדושי כסף הם מדברי סופרים יש מבוכה רבה שידוע אשר הרמב"ם נימוקו עמו ע"פ השורש הב' מספר המצות ולפי הבנת הרמב"ן בהשגותיו ס"ל להרמב"ם דהוי דרבנן. אך רבים וכן גדולים מפרשים שגם הרמב"ם ס"ל דדינם שוה ממש כדאורייתא והרב הלח"מ בפ"ד מה' אישות במהד"ת וגם בשו"ת רעק"א סי' צ"ד באו להסכמה דדבר הנלמד בגז"ש דחשיבא מפי השמועה דאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו א"כ הוי הלכה למשה מסיני ודינה דין תורה ובשארי מצות לא כן וכ"ז בכסף אבל בשוה כסף כמו שנוהגין בזמנינו שמקדשין בטבעת הוי רק דרבנן כידוע דברי התוס' ריש קדושין דשוה כסף ילפינן מעבד עברי ועבד עברי בעצמו ילפינן ד' ט"ז מריבויא דקרא ישיב והוה לדידהו לדעת הרמב"ם קדושי זמנינו קדושין דרבנן (עיי' בהערה בסוף הקונטרס עוד מזה), ואליבא דהרבה מפרשים דעת היש מן הגאונים שמביא הרה"מ בפי"ד ה"ו ושמובאים דבריו בחו"מ סי' ל"ג ס"ל ג"כ דלמודי כל המדות דרבנן מכל הלין נקוט מיהת חדא בבירור שלדעת רבותיו של רש"י הוי אפילו קדושי כסף ממש דרבנן וא"כ בנידון דידן הוה בדאורייתא ס"ס דילמא אינה מקודשת לבעלה כלל מדאורייתא ודילמא מהני שליח בכלל או שליח של פועל דידה או דילמא לא אמרינן כל הראוי לבילה בכלל או לפחות בכאן ונהירנא כד הוינא טליא למדתי בספר עצי ארזים בבית אדמו"ר זלל"ה וכמדומני שמקשה אליבא דהרמב"ם לדעת המפרשים דקדושי כסף הוי ממש כדאורייתא א"כ למאי נפ"מ לדינא בין הרמב"ם להרמב"ן ומתרץ דנפ"מ לענין אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה ואם שאיני זוכר הפרטים בכ"ז נראה שהנפ"מ נמי בכל מקום שיש ספק אקדושין גופייהו דילמא אדעתא דהכי לא קדשה נפשה דלהרמב"ם יש להקל, והנה ידוע דעת המהר"ם שבמרדכי פ' החולץ ביבם מומר שמפרש הא דאמרו חז"ל ב"ק ק"י טב למיתב טן דוא הכוונה על היבם ופליג נמי אחילוקא דהתוס' שם שמחלקין בין אירוסין לנשואין. וזקן ההוראה בדורנו הגרי"א ז"ל בספרו עין יצחק חאה"ע סי' כ"ד מאות ל' עד ל"ח מפלפל בזה ומסיק דראוי לצרף דעת המהר"ם להתירא וא"כ לדידיה נתוסף ספק אקדושין גופייהו דילמא אדעתא דהכי לא קדשה נפשה דהא כמה דורות דלא שבקינן ליבום ולית הכא טב למיתב טן דו והיא חשבה שאפשר בחליצה ואם לא ירצה היבם יכפוהו בי"ד אבל אדעתא דהכי שאי אפשר לא לחלוץ ולא ליבם לא קדשה נפשה ואם כנים דברי בגוונא הדין ס"ל להרמב"ם דלענין זה הויין הקדושין רק מדברי סופרים ומבטלינן להו וגם בלא זה הא כבר יש ס"ס חוץ מכל הפלוגתות דרבבתא ספק כדעת רבותיו של רש"י ושמא אדעתא דהכי לא קדשה נפשה

(כב) ואין לומר דהא דמתירים ס"ס הוא רק בדליכא חזקת איסור, די"ל דבנ"ד הלא חזקת איסור א"א אזלה לה ובא לאיסור קל ממנו ועיי' בר"ש פ"ב דמקואות דאיתא התם בזה"ל ספיקא דטומאה חמורה אזלה לה ומספיקא לא מחתינן לה לטומאה קלה עכ"ל ואם גם נבוא לחלק דהתם הוי הטומאה קלה ענין בפ"ע שלא מחמת טומאה החמורה והכא האיסור נמשך מן הקודם דהתם אם גם טבל בכשרים תחלה ואח"כ בהשאובים היה זמן מה שלא היה עליו שום טומאה והכא לא היה הפסק לאיסורא אפילו רגע סוף סוף כבר פסק המל"מ בה' טומאת צרעת והכנה"ג המובא בפמ"ג שאין חזקת איסור מגרע ספיקא דדינא דבשביל החזקה לא ישתנה הדין

(כג) בהא סלקינן שיכולה האשה לעשות החליצה ע"י שליח דידה שתמנה במדינת היבם לשכור אשה לזמן מה שתעשה כל פעולותיה ולהאשה הפועלת תצוה לקרות ולחלוץ ולירוק כפי שיצוו הבי"ד דהתם וגם פה במקומה תושיב בי"ד ותקרא מאן יבמי פלוני בן פלוני שבעיר פלונית וכו' והבי"ד יקיימו הקריאה במעשה בי"ד וישלחו להבי"ד של היבם אחר שיש כמה ספיקי דדינא ואחרי שבאה ע"ז הסכמת גדולי ההוראה וחד מנהון עבד עובדא, אני חוזר על דברי לחשוב את הרב הגאון מבערזאן ז"ל מכלל המתירים אע"פ שחזר שכן מבואר בב"ח אור"ח סי' רמ"ד לגבי הר"ת בקבולת בית ולדעתי