אב בחכמה לז

והב"ש אין מסכים שיסבור הרא"ה דלא כהכלל שהלכה כתלמוד דדין, סוף דבר הרדב"ז דפוסק בזה כהרא"ה לשיטתו אין יכול להסכים לפירוש הגמ' כתובות הנ"ל שהמניעה בחליצה ע"י שלית הוא רק מפאת ההויה בב"ד, כאשר פרשתי באות ז', ואנן הא הב"ש הוא עמוד הוראתנו ובתראה לגביה, גם בענין מילי לא ממסרן אשר ביארנו בארוכה באות י"ג כנראה מהרדב"ז (שם סי' י"ח) סבירה ליה כפשטות דברי מהרי"ט דהא פסק שם במשביע ע"י שלית ועובר דלא מקרי עבריין, וגם לדבריו אלה א"א לפרש דברי התוס' בנזיר י"א כפי שפירשתי אני באות ז' לפי דעת הנו"ב קמא ורק כפי דברי מר בריה בתניינא וע"כ הרדב"ז בסי' רס"ט כשמעתיה בסי' י"ח ואין לו יסוד שמניעת העליה לבי"ד יכון בש"ס שא"א ע"י שליח בשביל זה לבד, וע"כ כתב מה שכתב אבל אין זה מכריח אותנו לפסוק כהלכה כך כיון שידענו טעמיו וידענו ג"כ שבאותן הסברות אין כדאי להכריע נגד כל הני רבבתא ולעגן בנות ישראל למאות ובפרט לפי חידושי שאפשר ע"י פועל ואולי לא נחית לזה הרדב"ז ואם הוא ג"כ כדעת מאן דס"ל דפועל לא עדיף משליח, הלא רבים פליגי והכרעת הרי"ט אלגאזי הזכרתי כבר באות י"ג

(כ) ואחרי כל אלה בבואנו לפסק הלכה למעשה נבוא לכללי ההוראה אשר מסרו לנו רבותינו שעל פיהם אנו חיים. ראשונה באה"ע סי' י"ז סעי' ט"ו איתא פלוגתא בין הרב ח"מ ובין הט"ז ונכדו המגיה את דבריו דלהח"מ אפילו במקום עיגון אין סומכין על המיקל אם הוא בעל דיעה יחידית, והט"ז ס"ל דבמקום עיגון הוי שעה"ד דסומכין אפילו אדברי יחיד והנה ע"פ דהלכה כבתראי, יש לפסוק כותייהו בשגם שרבים נינהו. ובכל פלוגתא במקום עיגון הלכה כהמיקל ובנ"ד כבר מבואר דיש כמה וכמה פלוגתות בכל חשש וחשש ולהמעיין בח"מ שם סע"ק ל"א יבורר כי גם דעתו נוטה להקל בשעה"ד הנעשה מחדש זולת אותו הדרך שבו היתה פלוגתת הפוסקים אמנם הרב מראות הצובאות פליג אט"ז דרק היכן דמצינו דאקילו חז"ל מפורש ס"ל כך ולא בפלוגתא דרבבתא שזה עצמו הספק אם אקילו ביה, ולפי דעתו רק בפלוגתא דרבנן יש להקל ולסמוך איחידאה, אך כבר הורה זקן שכבר ראה במראות הצובאות הלא הוא אדמ"ו ורבי המובהק בספרו הבהיר עמק שאלה בחאה"ע בסי' ל"ב ובכמה דוכתי דאף אנן סומכין להקל שתלה הדבר רק בפלוגתת שני הלשונות בבכורות דף מ"ו אי גם בתחלת עדות מקילים כהמקיל בעיגון אבל אם אין ספק במציאות ורק בדין לדעתו ע"פ ב' הלשונות שבש"ס אפשר לפסוק כהמיקל אפילו בדאורייתא, וראה זה מצינו לראש המדברים בעיגונא דאתתא ה"ה המוהרח"ש הובאו דבריו בס' חידושי טיב גיטין על מס' גיטין וז"ל בהא דמצינו בכמה דוכתי דהקילו רבנן טפי בממון מדבר שבערוה והיינו במשאל"ס וכה"ג יורדין לנחלה ואין האשה נשאת. ובע"א מצינו להיפך דנאמן להשיאה ואין יורדין לנחלה וכתב הוא ז"ל דבדבר שיש להסתפק באמתות הענין ובמציאות הדבר חשו חז"ל טפי באשה מבממון, ובממון לא חשו חז"ל לחשש רחוק כ"כ כיון שאין נוגע אלא לאיסור גזל וממון איתיהיב למחילה משא"כ בדבר שאין להסתפק באמתות הענין אלא משום גזה"כ אז באיסור הקילו חז"ל בכחם היפה שיש בידם לעקור דבר מן התורה עכ"ל, ואם כדעת המהר"צ בהדי כבשי דחז"ל למה לן, ואנו אין לנו אלא מה שמנו חכמים מפורש וע"כ ס"ל שגם אנן בדידן כוחנו יפה להורות בעיגונא דאתתא כדעת המיקל. ומסר לן האי כלל דכ"ז אינו אלא היכי שאין הספק באמתות ובמציאות. והנה בבואנו לסכם כל האמור לעיל מצאנו ראינו שאין לך כל פרט ופרט משאילתן דלא נהוי ביה פלוגתא דרבבתא, ראשונה העירותי שאם מטעם שליחות במצוה גם בעיקר הדין כלומר אפילו בשליח דידיה יש פלוגתא ומכ"ש בשליח דידה, כמבואר באות ה' ובפועל יש פלוגתא חדשה אי שייך היכי דליתא בשליחות באות י"ג ובמילי לא ממסרן יש פלוגתא כמבואר באות י"ג ובאות ט"ז ובדין אין ראוי לבילה בקריאה בהפרט אם הוא דאורייתא או בדרבנן ובקריאה ורקיקה בכלל כמבואר באות ט"ו, והרי שלדעת המקילים בפלוגתא שכותייהו קבע אדמו"ר זללה"ה הילכתא יש להורות בשופי להתיר ע"י אשה בתורת פועל דידה בצירוף הקריאה בעצמה מקודם בבי"ד שבעירה, ובפרט אם עיקר החשש הוא מטעם ראוי לבילה וכהוראת הרצה"ח, והרב מבערזאן בבואו לחזרה מפני דעת הנ"י דחזר להיות אינו ראוי לבילה מפני מרחק המקום שבזה יש לצרף עוד סברת הרב צ"צ החדש חיור"ד סי' רי"ח שאפילו היכי דפלוגתא היא בדאורייתא אם המיקל איננו יחיד בהוראתו שוב אמרינן כדאים המקילים לסמוך עליהם בשעה"ד, והא דין זה דאינו ראוי לבילה אע"ג דהכי הילכתא אבל הלא מצינו תרי תנאי דפליגי עלי' ולית להי כלל דין זה הלא המה רע"ק ור' יוסי ברבי יהודה כמובא בב"י ביור"ד סס"י קצ"ח גבי אספלנית ורטיה ולאו תנא