אב בחכמה לה

עוד מקום לחוש לרבו של הרשב"א כיון שהוא מיירי מפורש בבי"ד שאין מקבלים שכר ולא הוו פועלים, וגם מהפרישה שהזכרתי לעיל באות ו' דבדבריו שליח ובדידן פועל ובנוגע להפרישה אלולי דמסתפינא הייתי אומר שט"ס נפל בדבריו, דהא צייר ענין השליח וכותב „כגון“, ולאיזה צורך נותן אות ודגם והדברים פשוטים. ולמה תפס שליח דידה הא בדידיה ודאי דג"כ אי אפשר בשליחות, ולכן נראה להגיה „דשלוחם“ תחת „דשלוחה“, „במקומם“ תחת „במקומה“, וכוונתו אדרבה תהא ראיה לדברינו שנתקשה בזה למה אי אפשר לחליצה ע"י שלית ולכן צייר באמת „שלוחם“ „במקומם“ להעיר על דרשת חז"ל בלשונם ולא שלוחם, ומכאן ראיה שבהיות כל אחד בבי"ד כבר כל המעשים אפשר ג"כ ע"י שליח

(טו) וטעם העיקרי של הרצה"ח שיסודו בזה שמיקרי אינו ראוי לבילה, אני רואה סתירתו בהקדם מחלוקת הרא"ש והרמב"ן בתשובותיהם מובאים דבריהם בב"י אה"ע סי' קס"ט שלהרא"ש שכותב לענין חליצת של איסורי מצוה וקדושה דהקריאה היא משום לא פלוג, א"כ גם בחליצות דידן דלא שבקינן ליבם הקריאה היא מדרבנן משום לא פלוג ולהרמב"ן שכותב דגזה"כ היא שכל חולצת תקרא מאן יבמי, והוא יקרא לא חפצתי לקחתה, הנה לדידיה גם הקריאה בזמן הזה הוא דאורייתא והנה לדעת הרא"ש דהוי דרבנן הא מבואר בתשובת משאת בנימין סי' ס"ב דבמידי דרבנן לא אמרינן כל עיקר דאם אין ראוי מעכב ובתשובת קנאת סופרים למהרש"ק ז"ל סי' ק"ל הביא לסתור ראיתו מהא דכל הפוסקים ס"ל דבעומד בתפלה ושומע דבר קדושה דיעמוד וישתוק עפ"י הב"ח מובא בט"ז אור"ח סי' ל"ב סע"ק י"ח דהיכי דארי' רביע עליה לא מיקרי אין ראוי ומביא שהרשב"א לא ס"ל החילוק בין דרבנן ודאורייתא ושהרשב"ם לי"ל ב' החילוקים לא בין דרבנן ודאורייתא ולא בין ארי' דרביע, והנה זולת הרשב"ם הרי בכאן דדמי לארי' דרביע עלה דמה לי בין איסור תורה או איסור מלכיות לעבור הגבולים או גם לבין מרחק מקום שסוף סוף הוא סבה חיצוניית ממה נפשך אין אומרים כאן דבעינן ראוי – אגב לסברת ארי' נפלה חששת הגאון מבערזאן והרב הק' מסאכאטשאאו שחששו גם בנוגע לרקיקה מסבת מרחק המקום – ולהרשב"ם הא כבר הביא המהרש"ם בסי' קל"ה שיכולה לקרות בביתה נשאר לן רק לדעת הרמב"ן דס"ל דהוי דאורייתא הא חזינן דגם הרמב"ן ס"ל הטעם שאין שלית קורא פרשת בכורים מפני שאינו יכול לומר אשר נתתי לי, דהא לא יפלוג אמשנה מפורשת, ותקשה למה לן טעם זה ולא נאמר דמילי לא ממסרן לשליח וע"כ דס"ל דכיון דשליח הבכורים יש לו מילי דקריאה וגם מעשה ההבאה לא מיקרי עוד שליח למילי וא"כ גם שליח דחליצה שלה הא יש לו גם מילי דקריאה וגם מעשה דרקיקה וחליצת המנעל ולמה לא יועיל שליח דידה והרי שמכ"ז אין שום מניעה אם נצא ידי כל הדיעות שתקרא היבמה מאן יבמי בב"ד שבעירה וגם שכירתה תקרא בשמה בבי"ד שבעירו

(טז) ובעצם דעת הרמב"ן בענין מילי אם ממסרן לשליח אם דעתו כדעת מהרי"ט דאפילו ב במינה אותו הבעלים לשליח מפורש על מילי בכ"ז לא ממסרן, הנה לכאורה נראה מדבריו בקידושיו לב"ב (קכ"ו:) שהקשה נמי כקושיות התוס' נזיר (י"א.) תנאי שבנזיר היכי הוה תנאה והרי כל תנאי שאי אפשר לעשותו ע"י שליח לאו תנאה הוא, משמע לכאורה דס"ל כמהרי"ט דקושיתו ודאי לא כקושיות התוס' על קיום הנזירות בהקרבת הקרבן כמ"ש לעיל אות ז' דהא מסיים שם ואחרים אומרים נזיר נמי משכחת ע"י שליח שאומר אדם לחבירו הריני נזיר על דעתך, שנראה בעליל שמדבר מההדרה לנזירות שאיהו אי אפשר ע"י שליח ולכאורה מה טעם יש בה אם לא שיסבור כמהרי"ט ומשום דהוי מילי והפלוגתא עם האחרים הוא בזה דלדידהו מיקרי ע"י שליח ואינו מחשב מילי ממסרן כיון שאמר בעצמו הריני נזיר ולדידיה והי"א קודם אין זה ע"י שליח כלל רק כנודר בעצמו על תנאי שיאמר חבירו הן, אבל ראיתי כי בנו של הנו"ב ז"ל בתשובה הנ"ל מביא דברי הרמב"ן הללו ולא פליג עלייהו, ולאחרונה מביא דברי מהרי"ט ופליג עליו וע"כ דס"ל דהרמב"ן דעתו הוא דלא כדעת מהרי"ט ועיינתי בדברי הרמב"ן, ומצאתי שבאמת טעם אחר יש בם שאי אפשר לומר מטעם מילי דהא כבר הוכחתי באות הקדום דאם בידי השליח נמסרו מילי וגם מעשה לא מיקרי עוד מילי, ולא עוד אלא שעל המהרי"ט הקשו מנדרים (ע"ב:) דלר' יונתן יכול הבעל להפר נדרי אשתו ע"י שליח, ור' יאשיה לא פליג אלא דס"ל דהוא גזה"כ דלא מועיל בהפרה שליח, ומשמע דבעלמא מודה ליה אע"ג דהוה מילי. ותירצו האחרונים דס"ל כמש"כ המרדכי ס"פ המקבל והיש"ש רפ"ב דקדושין דדוקא היכי דאין בשליחות ההוא גמר מעשה אמרינן מילי לא ממסרן לשליח כגון כתיבת הגט דחסר עוד נתינה, ובהפרה הוי ההפרה גמר מעשה ולא בהקדש,