אב בחכמה ל

מידי דממילא בשליחות וא"כ בנידון דידן בחליצה ע"י שליח אפילו בדידיה הא יש תוצאות שעושים יחס והיכר להמשלח ולפחות בזמן הזה, דאניסי רבות בנות והוי אונס דרבים ודאי דאפשר ע"י שלית, וכן מפורש בת' הרצה"ח הנ"ל שמעשה חליצת הנעל וכן הרקיקה אפשר ע"י שלית אליביה דקצה"ח, ורק הקריאה לדעתו אי אפשר ולא הוי ראוי לבילה שמזה נדבר אי"ה הלאה

בקצרה לכל הדברות אפשר ע"י שלית דידה, ושליח דידיה במחלוקת שנויה ולדעת הרי"ד והקצות והרצה"ח וכן עפ"י הר"ן לפי החלקת יואב אם אין צריכין רק הקנאה וכן להב"ח בסי' תל"ד וכנראה גם דעת הש"ך כן ולכולם שרי גם בשליח דידיה וגם הכפות תמרים דלא שמיע ליה בין בגוף בין על הגוף ולא ענין דעשיה ודממילא ולא קשה ליה מגיטין וקדושין נראה ג"כ דמסכים להרי"ד וא"כ אפילו אם נחליט דלא נדחה יפה ע"י הרה"ג מברזאן ז"ל סברת הרב הק' מסא־ כאטשאוו שכמו שביבמות ק"ה לענין קטנה שחלצה היקשה אשה לאיש ואין היקש למחצה ואשר באמת דחאה בשתי ידים, מטעם א' דיש שיטות ראשונים דלא קיימ"ל כהיקש זה, ב', דבמילתא דסברא לא אמרינן אין היקש למחצה ולבד מה שבהמשך דברי יבואר אי"ה דלא אמרינן אין היקש למחצה רק היכי דיש יתורא דקרא ולבד זה ממקומו מוכרע דלא אמרינן אין היקש זה של אשה ואיש לכל מילי דהא יבם קטן אינו קונה את יבמתו בביאה והיא רק כמאמר בגדול ויבמה קטנה נקנית בביאה קנין גמור שיוצאה בגט ואינה צריכה חליצה, הנה עוד לבר מן כל דין אפילו אי אית לן האי הקישא לא הוי יותר מספק פלוגתא דרבבתא, דהא רבים הם המתירים אפילו בשליח דידיה, זהו היוצא לנו בבואנו לדון ע"פ הטעמים בשליחות במצוה וגם מצד סברת הרמ"ה שהזכרתי לעיל באות ג' אין ראיה שבדידיה אי אפשר ע"י שליח מצד פרטיות האבר שאפשר דבאל תגרשנה אלא בימין מצד קפידת הבעל נגעו בה כאשר העיר החלקת יואב בעצמו בסוף התשובה ותו לא מזיק לנידון דידן האי הקישא ועיי' בפתיחה כוללת להפמ"ג אור"ח ח"ג אות כ"ח ג"כ בענין זה שהבאתי בכאן בשם הב"ח

(ו) אך הא אע"פ דדין חליצה ע"י שליח לא בדוכתיה תניא וכאמור באות א' סוף סוף למיחש מיבעי ומאן חשיב ומאן ספין לעבור על דברי הש"ס מפני שאינו יודע טעם לדבריהם ולא עוד אלא שגדול המתירים ה"ה הרב הגאון מבערזאן חזר מתלתא טעמי הא' מדברי רבינו יונה רבו של הרשב"א המובא מתלמידו בחידושיו לחולין ד' י"ב ובתשובותיו בסי' כ"ו וסי' תקצ"ג שכתב דהא דלא מהני בחליצת חרש וחרשת עמידת הב"ד כמו שמהני עומד ע"ב בגט משום דשם אפשר ע"י שלית ונעשה הגדול העע"ג כשליח לכוין ולא כן בחליצה שאי אפשר ע"י שליח, הרי שגם בחרשת אי אפשר ע"י שליח הב' מדברי הספרי פ' תצא דאיתא התם לעיני הזקנים מלמד שמתיחדת עמו לעיני הזקנים והדבר יפלא איזה יחוד שייך לעיני זקנים וע"כ דרצה לומר שיהיו שניהם דוקא בעצמם ולא שלוחיהם לפני הזקנים הג' מצד הקריאה והרקיקה שהגם שהוכיח מסברתו דלא מיקרי זה אינו ראוי לבילה דאפשר בזמן אתר אבל נצחהו הרה"ק מסא־ כאטשאוו והוכיח מפסק הרי"ף פ' מ"ח דאם אינה יכולה לומר לא אבה יבמי בב"א הוי בכלל אינו ראוי לבילה והרי בידה ללמוד והיכי שבידו עדיף ממחוסר זמן וע"כ דגם בכה"ג שראוי לאחר זמן אינו בכלל ראוי לבילה ואני הפעוט מצאתי ג"כ מפורש בפרישה סי' קס"ט בציור דחליצה אי אפשר ע"י שליח שכתב בזה"ל, כגון חליצה דשלוחה לא יכול לעשות במקומה, והרב הח"ס העיר באור"ח סי' קפ"ב משום דיבום אינו אלא בביאה ולא שייכה שליחות בביאה משו"ה החליצה שהיא במקום היבום אי אפשר ע"י שליח. וכיוצא בזה הרחיב הדברים בחאה"ע ת"ב סי' צ' בפיסקא ועוד נ"ל, והרצה"ח בתשובה הנ"ל העיר דכיון דהקריאה אי אפשר ע"י שלית משום דמילי לא ממסרן לשליח והגם שאין הקריאה מעכבת אבל אין זה ראוי לבילה וממילא כיון שצריכין להיות בב"ד מצוה בו יותר מבשלוחו וצריכה גם מעשה החליצה להיות דוקא בעצמה, ע"כ באתי לדון בכל פרט ופרט. ואתחיל ממה שפתחתי

(ז) במה שאמרו בגמ' דבעינן תנאה דאפשר לקיים ע"י שליח יש מקום עיון אם יש כמה פרטים בהשליחות אי בעינן שכל החלקים יהיה אפשר ע"י שליח או סגי באחד מהן, ולכאורה מפורש בתוס' נזיר (י"א.) בד"ה דהוה מתנה עמש"כ בתורה דסגי באחד מהן דהא הקשו על תנאי בנזירות דהא אי אפשר לקיים ע"י שלית ותירצו דמיירי שאחרים יכולים להביא קרבנות תחתיו נחשב כאילו כל המעשה יכול לעשות ע"י שליח עכ"ל, ועיי' בנוב"ת חיור"ד סי' קמ"ז מבן המחבר דמפרש קושיות התוס' שלא כדברי מר אביו ז"ל מהד"ק חיור"ד סי' ס"ז ולדבריו ס"ל דגם ההדרה אי אפשר ע"י שליח