אב בחכמה ב

הקדמה

במדרש אגדה והובא בפירש"י ריש בהעלותך, למה נסמכה פרשת מנורה לפרשת הנשיאים לפי כשראה אחרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה, חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב. והרמב"ן טען ע"ז, למה נחמו בהדלקת הנרות ולא נחמו בקטרת בקר וערב ששבחו הכתוב ישימו קטורה באפך, ובכל הקרבנות ובמנחת חביתין ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אצא בו, ונכנס לפני ולפנים שהוא קדוש ד' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כולם משרתי אלהים ועוד מה טעם לחלישת הדעת הזו, והלא קרבנו גדול משל נשיאים שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים, ואם תאמר שהיא חובה ונצטוה בהם וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמותם לחנוכת המזבח. גם הדלקת הנרות שנחמו בו חובה ונצטוה עליה, עיי"ש מה שתירץ. ולדעתי ודאי חלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמותם לחנוכת המזבח, ואולם הדלקת הנרות שנחמו בה ונצטוה עליה היא נחמה גדולה, דהנה רואים אנחנו מנהגו של בני אדם. אשר כל אב רצונו כי בנו לא יהיה תלוי בפרנסתו עליו, רק יראה חיים לעצמו וירויח בעצמו פרנסתו, ואפילו אם האב הוא עשיר גדול לאלפים ולרבבות, רצונו אשר הבן לא יהיה מצפה לשולחנו, וכן היא מדתו של הקב"ה, אשר הוא אבינו ואנחנו בניו ובראנו ללחום עם תשוקת היצר חמודות הנו והבשר ולהיות עובד עבודתו יתב' בקדושה וטהרה והיא עבודת קשה, וחז"ל אמרו הבא לטהר מסייעין אותו. כי צריך האדם להיות מתחיל במצוה הנה אז ה' יעזרנו ויגמור על ידו. ואמרו אדם מקדש את עצמו מלמטה מעט, מקדשין אותו מלמעלה הרבה, ואמרו בקדושין (נ"ו) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו. שנאמר צופה רשע (זה היצה"ר) לצדיק, ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו. האומנם לא זהו חפצו ורצונו של הקב"ה שיצטרך האדם לתשועתו יתב' כי האמת הוא אשר לא כל אדם צריך ומוכרח הוא לתשועת ד' במלחמתו זו, כמ"ש חז"ל הובא ברש"י (ריש נח), כי אצל נח נאמר את האלהים התהלך נח, ובאברהם הוא אומר (פ' חיי) אשר התהלכתי לפניו, נח היה צריך סעד לתומכו אבל אברהם היה מתחזק בצדקו מאליו, וגם יצחק היה כן במ"ש אבינו יעקב (בפ' ויחי) האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק, הרי דגם יצחק לא היה צריך סעד לתומכו כמו אברהם וגם אבינו יעקב אם כי אמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, ומדקאמר הרועה אותי, הרי נראה שהיה לו ישועת ד' בעבודתו יתב' דזהו ענין מרעה הנפש, האומנם לדעתי זה אמר בענותו העצומה אבא באמת הרי נאמר ויותר יעקב לבדו ואמרו במדרש אבדו בצדקות (עיי' ילק"א וילקוט סופר) והכוונה בי הוא בצדקותיו אשר פעל ועשה הנה הוא לבדו היה הפועל בלי סייעתא דשמיא, כי לא היה צריך כלל לישועת ד' ולעזרתו יתב' וזהו מה שנאמר ויאבק איש עמו עד עצות השחר, וירא כי לא יכול לו, כי האיש התבונן אשר גם לו לבדו בלי סייעתא דשמיא ג"כ לא יכול לו בי יעקב בעצמו ינצחו, לכן ויגע בכף יריכו וכו':

וא"כ כאברהם כן יצחק וכן יעקב לא היו צריכים כלל סעד לתומכם וכל מעשיהם הטובים היה הכל פעולתם שלהם בלי עזר משמי מעל. וזהו שאמרו בסוטה סוף פ"ק על קרא (ישעיה נ"ג) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלל שלל, דקאי על מרע"ה שרצה ליכנס לארץ ישראל לקיים מצות התלויות בארץ, א"ל הקב"ה מעלה אני עליך כאילו עשיתם, וזהו לכן אחלק לו ברבים, היינו כאילו קיימתם ברבים ואמרו יכול כאחרונים ולא כראשונים, תלמוד לומר ואת עצומים יחלק שלל באברהם יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות, והיינו שהן עצומים דייקא, כי הן עצמם עצומים בלי סייעתא דשמיא כלל, ככה ישלם שכרו של משה. והכח הזה נטוע ומושרש בכל איש ישראל, כי יש בכח איש הישראלי להיות צדיק חסיד גם בלי ישועת ד' כלל, והוא מה שנאמר