אב בחכמה כח

הגוף עד שלענין חליצה ע"י שלית שאמרו בכתובות ע"ד שאי אפשר ע"י שליח צריך לחדש טעם מדעתו שממנו נדבר להלן אי"ה באות י"ב

(ג) והקצה"ח בעצמו שם בסי' קפ"ב מחלק בין מידי דממילא דלא שייך ביה שליחות לבין מידי דעשיה דאפשר ע"י שליח והרב רצה"ח בספרו עטרת צבי בקונטרס התשובות בסופו (סי' ד') העמיק והרחיב בהסברא נכונה כדי שיתורצו כל המקומות ומסביר דכל המצות שבתורה בכלל יש להם זמן והמשך כגון תפילין וסוכה וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים והר"ן שם ובאמת בכל מעשה המצות מהני שליחות אף במצות שבגוף וא"כ בתחלת הנחת תפילין דהוא מעשה בלי ספק דמהני שליחות מ"מ אחר זה במשך המצוה מה שמונחים התפילין על ראשו ועל זרועו זה מונח ממילא ואין כאן שום מעשה וכן בהעכבה בסוכה ובזה מתורץ קושיות הכפות תמרים מלולב דכיון שאין לו שיעור ומשך זמן דהא מדאגביה נפיק ביה כסוכה (מ"ב.) אלמלא קרא היה יוצא ע"י חבירו שהיא מצוה שבעשיה דוקא ובזה מובן לו מש"כ הרא"ש והר"ן בפ"ק דפסחים שנ"ח אפשר ע"י שליח וכן מובן מהט"ז באור"ח סי' תרע"ה שאשה שהיתה באותו הנס מוציאה אפי' האיש דיש שליחות והוא מפני שאין המשך להמצוה שהדלקה עושה מצוה וכבתה אינו זקוק לה – באמת גם לחילוקו של הרי"ד לפירוש הקצות לא קשה כיון שיש תוצאות ניכרות שדולקים הנרות בביתו ושהם משמן הבעה"ב. – והרב בי"א בספרו מטה אפרים באלף למטה בדיני קדיש קלסיה מאד להסבר זה ומה שמשיג עליו אח"כ מדין הנחת תפילין דחה הרצה"ח שם בתשובתו באמת הבנין וחזק את דבריו, ובס' חלקת יואב בח' חו"מ סי' ד' מביא בשם קצת אחרונים לבאר החילוק בין המצוה שהיא מפעולה נמשכת כשחיטת הפסח ומילה מהני שליחות ובמצוה שאין נמשך מפעולתה דבר רק עשיה גרידתא היא המצוה לא מהני ופריך עלה מסמיכה דלא הוה רק עשיה גרידתא ולמה צריכין לגזיה"כ, והנה מי המה אלה האחרונים ומה היא כוונתם א"א לדעת אך אם מכוין להרי"ד ומבאריו בענין גיטין וקדושין ה"ה הקצה"ח ודעמיה ודאי שלא ירד לסוף דעתם דהא הם לא דברו מפעולה נמשכת כי אם מתוצאות ניכרות למשלח ולא תיקשי כלל מסמיכה שהתוצאות שלהם הקרבת הקרבן שבא בממונו ועל שמו ישחט. והנה הרב ההוא חלקת יואב חפץ לחדש חילוקים מדעתו ואלה הם א' שליחות מהני רק בדבר שהוא שלו או בדבר שאחר הפעולה יהיה שלו, ב', דבכל דבר דמהני אף בטעות א"כ אין צריך בה רצון רק כונה גרידא לא שייך שליחות דדוקא בדבר שצריך רצון יכול לגלות רצונו גם ע"י שלית ולשני החילוקים אשכח פירכת ולע"ד החילוק השני ליתא גם בסברא דאדרבה כונה יש אפשרית למסור לשליח שיכוין הוא אותה הכונה אבל רצון לא נמסר כי לא ירצו ע"פ מצות אחרים, וכידוע קושיות הא"ע על מצות ואהבת את ד' גם ראייתו מהלל שקידש כל החדשים ולא מסר שליחותי' לדידן כמו גרים וכופין על הגט אין מוסבר לי וכי כעורה זו שהסתכל בתפוצותינו בארבע כנפות הארץ ובמקומות שלא יהיו בי"ד כלל ובאין שום חיבור למקום בי"ד ועיי' ברמב"ם בה' קידוש החודש פ"ה הל' י"ג שאין מעברין שנים ומקדשים חדשים בחוץ לארץ ובס' המצות הוסיף שאם לא נמצא בי"ד בא"י או סמוכים מהם לפחות בחו"ל לא יועיל לנו כלום שנאמר כי מציון תצא תורה ועי' לקמן באות ו' בדברי הרבינו יונה רבו של הרשב"א ז"ל שס"ל מפורש דמהני שליחות לכונה, ובאמת היא פלוגתא הב"י והב"ח באור"ח סי' תל"ד לענין ביטול חמץ ע"י שליח ומבואר בב"ח דפלוגתתם היא אם אפשר לכונה בשליחות ובנידון ההוא כל בעל ההוראה פוסקים כהשו"ע דאפשר ע"י שליח ולאחרונה מחדש סברא ישרה מאד דהסברא החיצונה דבשום מצוה לא תהני שליחות עפ"י דברי הר"ן סוף ר"ה בשם הירושלמי דבתפלה לא אמרינן שומע כעונה כדי שיהא כל אדם מבקש רחמים על עצמו וה"נ במצות שהתורה הטילה עול על האדם לא שייך שיעשה שלית והוא יעשה מה שלבו חפץ והא דמועיל שליח בשחיטת הפסח ובסמיכה צריכים קרא למעט, הוא כיון דהוא רק חלק מחלקי המצוה. והטעם הזה נכון בסברא מאד, אך סותרו מהא דחליצה אי אפשר ע"י שליח אפילו דידה, דבדידיה אפשר לומר שהוא משום דהוה דוקא באבר פרטי והחילוק הזה יוצא לו מדברי הרמ"ה מובא בטוש"ע אה"ע סי' קמ"א גבי אל תגרשה אלא בימין אבל בדידה דחולצת אפילו בשניה למה לא תועיל שליחות למעשה החליצה שהוא רק חלק אחד מחלקי המצוה, זה תוכן דבריו, אבל הא נראה בעליל שתלה תניא בדלא תניא וסברה ישרה דוחה בדין דלא מפורש בשום מקום, דע"י שליח דידה דלא מהני לא הוזכר כלל לבד בדרך אגב בפרישה שנדבר הימנו להלן באות ו' ועליו אנו דנין וא"כ ראוי החילוק הזה לתשומת לב ככל החילוקים שנזכרו בענין הזה וגם מסברתו אליבא דהרמ"ה בשליח דידיה יבואר להלן.