אב בחכמה כו

קונטרס יחליץ

מהרב הגאון יהושע חיים נ"י בן הרב הגאון ר' זכריה מענדל ז"ל מטוסאוו רב דק"ק קיאב, פאדאל

בדבר בנות ישראל האומללות הזקוקות ליבמיהן שבמדינת הים וגזירת המלכיות סגרה שערי ארצותיהן לפניהן ורבות בנות עשו חיל ותקרבנה חייהן להיות צרורות באלמנותן כל ימיהן ויש אשר לא יכלו לעמוד בנסיון וקלקלו לעצמן וגם לאחרות לעבור דין החליצה אפילו שלא במקום עיגון, וכה תגדל הפרצה לדאבונינו מעת לעת עד שלרבות נעשה הדבר להיתר ואפילו הכשרות התחילו ללגלג על דברי חכמים באמרן וכי אלה דרכי נועם? ראיתי ושמתי אל לבי שכבר היה לעולמים במקרה אחד שיבמה מאדעסא היתה זקוקה ליבם מפארטלאנד בקצה אמעריקה והרב הגאון מאדעסא עשה מעשה עפ"י הספר יד שלמה מהרה"ג ר' שלמה הילל דיין דק"ק ווארשא להתיר חליצה ע"י שליח דידה, ושאל ע"ז את הרה"ג מבערזאן אם טוב הורה, והרהי"ג מבערזאן אף כי פקפק בהיתר זה עכ"ז הסכים באחרונה להיתר בדיעבד כמובא בספרו הבהיר שו"ת מהרש"ם ח"א סי' י"ד, ומביא שם בם מה שהרב הקדוש מסא־ כאטשאוו חפץ לסתור ההיתר וגם מה שהרב מסיראצק חזא ביה תיהו ותירץ סתירותיהם ומסיק להיתר באם יסכימו עמו אך להלן שם בסי' קל"ה כבר מביא ערעורים חדשים מצד הרב הק' מסאכאטשאוו והרב הג' דקונצק ואף שמתרץ מחדש את סתירותיהם בתירוצים מספיקים בכ"ז חזר מהסכמתו להיתר כנראה כדי להפיס דעת המערערים שהיו בשעתם מנהיגי כמה אלפים מישראל מדהדפיס שתי התשובות וההדפסה היתה אחר החזרה, וגם את התשובה שחיזר בה נכתבה להרב הק' הנ"ל ולא שלחה אליו כאשר מעיר שם בשעת ההדפסה בסופה ואית הוא שלא רצה שיפרסמו החזרה בלא התשובה שמתרץ באמת כל דבריו ומה שהצריך בתשובה הראשונה הסכמת רבנים ודאי דיש לחשוב דעתו להיתר ורק מפני הטענה כתב כן ועי' בס' סדרי טהרה סי' ק"ץ ס"ק נ"ב דמייתי הוראת הרב מעיל צדקה להיתר ומסיים בזה"ל, ואף שסיים שם הנני כותב דברי להלכה ולא למעשה עד שיסכימו עמי מבעלי הוראה המפורסמים מ"מ דבריו נכונים מילתא בטעמא ואין כאן מקום להחמיר וכו' עיי"ש הרי מפורש דבהאי גוונא אפשר לחשוב את הרה"ג דבערזאן לשר המסכים להיתר ואם בשעתו כבר יצאה הוראה זו בהינומא קי"ו בן בנו של ק"ו שבשעת תירום זאת היו הרבנים דרב גוברייהו מתירים לכתחלה, ובכן פניתי ללמוד הלכה זו וגם ש"ב הרב המנוח ר"נ ווייסבלאט נ"ע שהיה בעל הוראה מצויין התעורר על פי לעיין בזה ושנינו כתבנו תשובות להתיר אך תשובתי אחר שהיתה לעיני רבנים מובהקים ושבחוה נאבדה ע"י ידידי הרה"ג מסמילאוויטש בקחתו אותה להראותה להרה"ג הרר"א ז"ל ממינסק טרם הביאה לידי הגדול, ותשובת ש"ב הנ"ל אעתיק נמי בזה בשולי מכתבי ולא אפלפל ביחוד בדבריו שאחרי תשובתי בעזה"ש אין צריכין עוד לדידיה ורק הבאתיו למען ידעו שכבר באה הסכמת שלשת גדולי הוראה לעשות חליצה ע"י שליח האשה, ואנכי ב"ה חדשתי שאפשר לעשות החליצה ע"י פועל דידה שע"ז לא בא ערעור מעולם ובכן אני מציע את דברי שנית בתוספות מרובה על הגליון ומאת השי"ת אבקש עזר שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה

(א) הנה ראשית דברי להוציא מלבם של טועים שאיסור חליצה ע"י שליח גמרא גמירי לה, מש"ס ערוך כתובות (ע"ד.) בנידן אחוליה אחליה לתנאה דהא כללא רבא כיילי לן הרשב"א בחידושיו לנדרים (דף פ"ח) דהיכא דלאו דוכתא דהאי דינא אין למילף מיניה ומובאים דבריו בהה"מ פ"ג דזכיה ומתנה הי"ב. והרמב"ן במלחמותיו בריש פ' הנזקין שדרך התלמוד בכל מקום שאינו חש לפתר דבריו שלא במקום עיקרו וכן מובא באחרונים בשם הרדב"ז ח"ב קובץ ג' דסוגיא שלא בדוכתא לא חיישינן לה דלא דקו בה כולי האי ובאמת הסברא נותנת כי דין חדש כזה משונה מכל התורה דלא נימא בחליצה שלוחו ש"א כמותו צריך היה להאמר מפורש ביחוד במסכתא דעסקא בה ולא דרך אגב במסכתא אחרת ואליביה דהרמב"ם בפ"ו מה' אישות אין הדין