אב בחכמה כא

אני לא אחשוב החליצה למצוה שבגופה ורק כדי לצאת מחשש מילי לא ממסרן לשליח שהעיר הגאון רצה"ח שהוא אליבא דמהרי"ט לפי פירושם של החולקים עליו כמבואר אצלי באות י"ג ומפני המבואר שם באות י"ד שסוף סוף לא נאמר מפורש גבי פועל לאסור בשום מקום ושיש הרבה סברות לחלק בין שליח לפועל וברצות ד' ימצא מרגוע, אך בתמיהתו הב' לא ירדתי לסוף דעתו איזה דמיון מצא כת"ר בין הקריאה והיבום, בודאי ידוע לכת"ר תשובת הח"צ סי' ע"ז דכ"ף הדמיון אינו ממש, וחילו מיומא ל"ז ושארי מקומות בחז"ל ואני הפעוט העירותי כן גם מב"מ ל"ט ע"א כשבויין ולא שבויין ממש עיי"ש וא"כ מה שהוא עושה רק בכח הגוף כקריאה בזה פועל כגופו שסוף סוף פועלת דידה באה מכחה ולא כן היבום שהוא בגופה ממש ואפילו נימא דכגופו ממש בכל זה לא שייך יבום. חדא דכח יד פועל הוא רק על פעולה ולא על יבום דאשה קרקע עולם, ושנית שהמעליותא דפועל נגד שליח הוא שכח השליח הוא רק בציווי נחשב כאלו עשה כיון שיש חזקה שלית עושה שליחותו שהבורא יתב' הטביע כן בטבע בריותיו שהציווי הזה יגמור הפעולה ולכן בדבר עבירה שאין חזקה ששליח יעשה השליחות באמת אין שליח וזה הסביר לן רב סמא בבא מציעא י' ע"ב דפליג בין אי בעי עביד לאי בעי לא עביד דלכאורה כל שליח אי בעי לא עביד אבל היא הנותנת בכל מקום בטבע ברייתו ליעבד ורק בדבר עבירה אפשר לא בעי ולא עביד, וכח הפועל לא ברגע הצווי כי אם בשעת הפעולה דפעולתו כפעולת רבונו. ובקונטרסי יחליץ שאני שולח אליו באות י"ד יבואר שלכן אין זה מאחר זמן חלות הפעולה כי נחשבת ע"ש הבעה"ב בשעת הפעולה מפני שזה יותר ברור מסתם שליחות שכחו רק מחמת חזקה הנ"ל, ובכן אלו יצוייר שגם פעולת פועל אינה ברורה שתעשה ודאי שגם פועל לא מהני וא"כ בפעולה הנעשית דוקא ע"י שנים וספק אם השני יזדקק לזה גם פעולת פועל אינה ברורה ולא עדיפא מפעולת שליח היכי שאינה ברורה דמה לי אי בעי הוא לא עביד ומה לי אם בעי אחר לא עביד גם הוא, וא"כ ביבום שצריכין השתתפות היבם בפעולה, ודאי שלא יועיל גם כח יד פועל וק"ל, וכ"ז ע"פ סברא עיונית, אבל פשוט יותר ואמת יותר שלהקים שם לאחיו אי אפשר כי אם ע"י העולם כמנהגו, שכולי עלמא דלאו דינא גמירי יקראו הנולד על שם אתיו, ולא כן בהולד מהיבם בן להפועלת, שלעולם לא לאחיו יהיה הזרע אע"פ שעל פי דרכי הלימוד אפשר היה להוכיח שגם זה נחשב על שם אחיו. ואחרי כל אלה בסור הגיחוך הלא נרויח הרבה ע"י הקריאה שנית בב"ד היבם, דלהרמב"ן שהקריאה היא גזירת הכתוב כבקונטרסי אות ט"ו מי יודע טעם לגזירת הכתוב ואולי צריכה להיות דוקא בשעה שעסוקין במעשה החליצה וכה"ג מצינו ביבמות דף ק"ו שהקריאה קמייתא מועלת גם אחר החליצה ומה טעם לה אם לא נימא שבגזירת הכתוב אין משגיחין על הטעם, וגם לצאת חובת ועלתה שהיא לקובלנא על היבם שייבם או יפטר. יותר מובן שהוא בפניו באזני בית דינו שבאמת מה שדימה המהרש"ם שם לקריאת הבכורים לדעת הרשב"ם, אין עולה יפה ששם הקריאה לפני ד' ומלא כל הארץ כבודו והכא לפשט השו"ע בס"ח סי' קס"ט סעי' נ' ופס"ח סעי' ס"ת שצריך שיבין היבם דברי היבמה צריך להיות דוקא בבי"ד שהיבם עומד. הוא אשר אמרתי שטוב כי נוסף על מה שתקרא היבמה בב"ד שבעירה מאן יבמי פב"פ וכו' תאמר השכורה בבי"ד היבם אשר רבנותה פקדה לקרות ע"י הקראת ב"ד בזה הלשון מאן יבמי וכו' וזה מוטעם לא פחות מקריאת ככה יעשה שלא בשעת החליצה ע"י הקדמת שיחה מענין החליצה כבמהרש"ם ובעיקר הדבר יברך ד' חילו לאורייתא ויטיב גם לטובים בית דינו אשר הצטרפו עמו כי הראו בעצמם לקיים מצות לא תגורו ולא יחושו לקנאים שבמקרים כאלה פוגעים וכבר הרנינו לב אלמנה בווארישיל ועכשיו תותרנה כמה וכמה עגונות ע"י הוראתו, ובמדינתנו כמה רבנים שמחים על המקרה הזה וע"פ הסכמתו כבר שלחנו הרשאה מיבמה מפראס קוראוו (והאריך בשבח מצוה זו) והמקום יאריך ימי כת"ר וישפות שלום לכל הנלוים אליו כברכת מכבדו ומוקירו כערכו הרב, יהושע חיים בלא"א הרב ר' זכריה מענדל ז"ל מטוסאוו, רב בקיאב פאדאל.