אב בחכמה יט

כפי' הריטב"א שם הובא בשט"מ עיי"ש וא"כ בעינן שיהיה הענין ראוי מצד השליח אבל אם השליח אינו ראוי לזה לא מהני הא דיד העבד כיד רבו ויד הפועל כיד בעה"ב עיי"ש ולהכי בעינן שיהא השליח בחליצה אשה דוקא דהיא ראויה לשליחות זו מצדה דשייכה בזה

ולע"ד אמינא ראשית כי דברי המחא"פ אינם עוד מוסכמים כלל דהשע"מ פ"א דתרומות החליט דלא כוותיה מהא דב"ק (נ'.) דהיכא דאין שליחות וכמו עכו"ם לא מהני פועל מידי, ועוד דהרי המחא"פ כתב שם לבאר דברי הראב"ד שהביא הכ"מ בפ"א מתרומות שכתב דאם קנה מהכותי שבלים לצורך מצוה ומרחן כותי בשביל ישראל חייב בתרומה דשלוחו ש"א כמותו והרב בכ"מ תמה על זה דהא קיימ"ל דאין שליחות לכותי ותי' המחא"פ דהראב"ד איירי כשמרחן ע"י פועלים כותים דפועל שאני משליח וכאלו מרחן בעה"ב דמי והכי משמע בירושלמי דפ"ב דפאה דאמתני' דקצרוה גוים הר"ז פטורה (משום דקצירך אמר רחמנא ולא קציר כותי) אמרו עלה דאם קצרוה פועלים הר"ז חייבת, ואח"כ כתב המחא"פ ועוד היה נראה דהא דאין שליחות לכותי היינו במידי דבעי שליחות כגון תרומה וכיוצא אבל במידי דלא בעי שליחות וגם בלאו הכי היה יכול חבירו לעשותו ומה שעשה עשוי כגון אי תקן מעקה של חבירו שלא מדעתו הר"ז שפיר כי נמי עשהו גוי תשיב כאלו עשהו ישראל, וכיוצא לזה כתב הרשב"א דטבילת כלים כיון דאי הטבילו ישראל אחר שלא מדעתי הנה מה שעשה עשוי להכי טבילת גוי נמי מהני, ואפשר לומר דזהו טעמו של הראב"ד ז"ל שכתב דשלוחו ש"א כמותו עיי"ש. ונחזי אנן הנה סברא הראשונה בדברי הראב"ד דמיירי כשמרחץ ע"י פועלים כותים לע"ד הוא קשה מאד להעמיס בלשונו של הראב"ד ז"ל שסיים הטעם דשלוחו ש"א כמותו והלא באמת בכותי ליתא שליחות ורק דפועל שאני דידו כיד בעה"ב דמי, א"כ לא הוי ליה למימר משום דשלוחו ש"א כמותו הא זה דמהני בכותי הוא אינו משום שליחות רק משום דהוי פועל דהוא כבעה"ב דמי, ולכן יותר נכון תי' האחרון, דהראב"ד אתי עלה משום דסובר דכי אימעיט רחמנא גוי משליחות היינו דוקא במידי דבעי שליחות ואי אפשר לעשותו שלא מדעת בעה"ב אבל מידי דיכול לעשותו שלא מדעת בעה"ב והרי הוא עשוי כסוכה ומעקה ומירוח התבואה, בזה גם גוי נעשה שלוחו וא"כ הראב"ד לא אתי עלה כלל מצד חילוק הנ"ל דפועל שאני, וגם מש"כ המחא"פ דחילוק זה הכי משמע מהירושלמי דפאה דקצרוה גוים הר"ז פטורה דלא הוי קצירך ואמרי' עלה דאם קצרוה פועלים כותים הר"ז חייבת ומוכרח דפועל שאני. הנה אין זה מפורש בירושלמי כלל רק דאפשר לפרש כן וכדברי הרע"ב שכתב במתני', שדה שקצרוה כותים לעצמן, ולא שקצרוה פועלים כותים לישראל דאז הוי כאלו קצרוה ישראל ולפי"ז שפיר י"ל דזהו דברי הירושלמי שם דקאמר מתני' בשקצרוה לעצמן אבל קצרוה לישראל חייבת ותני כן אין שוכרין פועלים גוים מפני שאין בקיאין בלקט. ויש לומר דהא דקאמר בירושלמי אבל קצרוה לישראל חייבת היינו פועלים כותים ואולם הפר"ח בס' מים חיים כתב דמסתברא אף שאינם פועלים כותים כל שקצרוה לצורך הישראל אף בלא ידיעתו חייב בפאה וזהו משום דמירוח בעינן רק המעשה ולא בעינן שליחות כלל לזה והילכך מהני גם אם עשהו גוי וכסברא השניה בפירוש דברי הראב"ד הנ"ל ולפי"ז יתפרש מה שאמרו בירושלמי אבל קצרוה לישראל חייבת כפשוטו תפי' אם אינם פועליו כלל דגם בלי ידיעתו מהני כיון שלא קצרוה לעצמן הר"ז חייבת ולפי"ז יהיה מוכח מהירושלמי דקאמר ותני כן אין שוכרין פועלים וכו' וקשה הא ליכא ראיה מהתוספתא דקתני אין שוכרין פועלים דהא י"ל דפועל שאני ומוכרח דהירושלמי סובר דליכא חילוק בין פועל לאיש בעלמא וכיון דבפועלים חייבת השדה בפאה הוא הדין אם קצרוה גוים בעלמא ואפילו שלא בידיעת בעה"ב כלל

וכרגע אמרתי דהתוס' סבירא ליה כהמחא"פ הנ"ל והוא דהתוס' ביומא (נ"ד:) כתבו דלעשות שמשים שבמדור העליון אסור אף אם עושין לו עכו"ם דכתיב לא תעשון תרי זימני עיי"ש ותמה ע"ז בתוס' רעק"א במשניות בר"ה (פ"ב מ"ח) דא"כ למה לן האי דרשא דמה אתם ב"ב דאין שליחות לעכו"ם תיפוק ליה מדאיצטריך לא תעשון לאסור ע"י עכו"ם מוכת דאין שליחות לעכו"ם דאלו יש שליחות ממילא אסור דהוי כשלוחו ובשליח עכו"ם לא שייך לומר דאין שלית לד"ע בין להאי לישנא דב"מ (י"א) דבר חיובא דהעכו"ם לאו בר חיובא בלא תעשון ובין להאי לישנא דאיבעי עביד דבודאי עביד דישמע ליה ובס' פר"י (פסחים צ"א) כתב די"ל דאיצטריך האי גם אתם דאין שליחות גם לפועלים עכו"ם דלא נימא דידם כיד רבם וסרה ק' רע"א הנ"ל וליתא בזה גם לקושיות התוס' בגיטין (כ"ג:) ד"ה מה, דהקשו דלר"ש דלא דרש מה אתם ב"ב למעט עכו"ם משליחות מנ"ל דעכו"ם אין לו שליחות לענין