אב בחכמה יח

כיון דבדיעבד אינו מעכב גם אינו ראוי כשר וכו', והא דאלמת פסולה הוא משום אמירה הראשונה של מאן יבמי ולא משום אמירה של ככה יעשה ואם אמרה מאן יבמי ונשתתקה י"ל דכשר עכ"ל, והרי לפנינו דגם הגאון האדיר הזה פוסק כדברי היד שלמה הנ"ל דרקיקה לא מעכבא וגם ראוי לא בעינן וכ"ש קריאה דאחר החליצה, והן אמת דיסודו מדברי הה"מ ליתא לדברינו דהתם רקיקה היתה אלא דהסומא לא ראה א"כ הא י"ל דס"ל להה"מ דהאי וירקה בפניו דהוא כמו לעיניו אינו דרשא גמורה והוא רק מדרבנן כמ"ש המהרשד"ם וסובר בזה כהמשאת בנימין דבדרבנן לא בעינן כלל שיהא ראוי לבילה משא"כ היכא דנשתתקה ואינה ראויה לקריאת ככה יעשה וגם קריאת מאן יבמי ולא חפצתי לקחתה תלוי בפלוגתא דהרמב"ן והרא"ש אם בזה"ז הוא דאורייתא או דרבנן כידוע ומש"כ ע"פ דעת הרד"ך בעיני הוא יותר נכון. ואיך שיהיה פשיטא דיש להקל במקום עיגון. [ומה גם עתה כשהגיעני תשובת מהרי"ח מקיוב דצירף דקדושי טבעת כמנהגינו היום הוי דרבנן וכבר ראיתי בס' שמתה לאיש סי' כ"ב שכתב משם הפוסקים לצרף זה והחזיק סברא זו בכל חוזק וכ"כ בספר עולת איש חאה"ע סי' א' להתיר אשה בלי גט בצירוף ספק אחד משום דהוי ספיקא דרבנן וכ"ש בזקוקה ליבום דאינו אלא לאו, וא"כ עיקר הזיקה ביבמה בזמן הזה הוי רק זיקה דרבנן. ובעיקר הרקיקה יש לצרף דעת המ"ב הנ"ל והגם דמהרשד"ם שם אינו סובר כהמ"ב הנה בצירוף הרד"ך איכא ס"ס כעין ס"ס דהאגור

וגם מש"כ הגאון מסאכאטשאוו מהא דפסק הרי"ף ספמ"ח דאם אינה יכולה לומר לא אבה יבמי בב"א הוי בכלל אינו ראוי לבילה והרי בידה ללמוד, והיכא שבידה עדיפא ממחוסר זמן ובע"כ דגם בכה"ג שראוי לקריאה לאחר זמן אינו בכלל ראוי לבילה והגאון מהרש"ם הסכים לזה דיפה כתב, ואנכי בעניי לא ידענא מנ"ל דהרי"ף מיירי היכא דבידה ללמוד והא אפשר לומר דהרי"ף מפרש דאינה יכולה לומר לא אבה יבמי בב"א זהו מפני מיחוש חולי של קיצור נשימה דהוא חולי אזמא ואין בידה ללמוד כלל וליכא מהכא הוכחה להיכא דתליא בזמן ולכן במקום עיגון בהני נשים הזקוקות ליבם ממדינה למדינה דהדרך רחוקה ואין בידן להוציא ההוצאה הרבה והגדולה וכ"ש בהני נשים במדינתנו הזקוקות ליבם במדינת סאיויט ובפרט באלה שיצאו משם שלא ברשות כנידון השאלה שנשאלנו עליה דתצטרך האשה לעמוד בערכאותיהם על חטא זה שיצתה שלא ברשות ומשפטיהם הוא ספק נפשות להכי ודאי דיש לסמוך לעשות החליצה ע"י שליח שתהא היא קוראת מאן יבמי בפני בי"ד דפה וישלחו לשם מכתב להודיע כי היבמה בעצמה קראה מאן יבמי (ומובן הדבר כי זה יהיה כאשר ישמעו במכתב מהבי"ד דעיר היבם כי לא יחפוץ לייבם) ויקרא היבם לא חפצתי לקחתה ואח"כ שלוחה של האשה יחלוץ נעלו של היבם והשליח יעשה הרקיקה ואמירת ככה יעשה לאיש וגו' זהו הנלע"ד וחתמתי שמי

ענף ה'

ועתה הגיעני מכתב שני דמר ושם הודיעני כי שלח תשובתי הנ"ל לעיר קיוב ששם יש רב גדול בתורה, והוא הסכים ג"כ לעשות כל מעשה החליצה ע"י שליח, רק ע"י שני שינוים, א' השליח יהיה שכור בתור פועל. ב' השליח תהיה דוקא אשה, ואי לזאת פקד מר על אמה של הזקוקה, שהיא בעירו, שתשכור אשה ע"ז, וכן עשתה, ושם האשה תנה בת לוי יצחק ומבקש אשר האשה בפה תאמר לפני בי"ד בפ"ק שהיא שוכרת את האשה הנ"ל מווארשילאווקא בתורת פועל שהיא תעשה בעדה כל מעשה החליצה. ודעת הרב מקיוב הוא דבמלת כל בא לרבות דאפילו הקריאה מאן יבמי להקים וכו' תהיה בבי"ד של כת"ר. וע"ז הנני להשיבו בקצרה. הרב מקיוב רוצה לצרף בזה דעת המחא"פ בה' שלוחין סי' י"א דפסק בעושה מעשה ע"י א"י יוכל הישראל לברך אם העכו"ם הוא פועל שכיר אצל הישראל דאע"ג דאין שליחות לגוי אבל פועל שכיר שאני דיד פועל שכיר כיד בעה"ב דמי והוי כמו עבד כנעני בפ' השואל דאם אמר לעבדו צא והשאל עם פרתי אפילו למד"א דשלוחו ש"א אינו כמותו הנה בעבד אמרינן דיד עבד כיד רבו דמי וה"נ אם אמר לשכירו צא והשאל עם פרתי הוי שאילה בבעלים וה"נ בחליצה אפילו אם נימא דליתא בשליחות מ"מ פועל שאני, ומה דאמר הרב מקיוב שתהיה השליח דוקא אשה זהו לפי דברי הרי"ט אלגאזי בקידושיו על הרמב"ן בה' בכורות בדיני חלה בדין גלגל עיסה ע"י פועל עכו"ם והביא שם דהתוס' וריא"ז כתבו להדיא וכן נראה מסתימת כל הפוסקים דבגט אינו נעשה העבד שליח אפילו בעבד של האשה וקשה אמאי לא נימא דיד העבד כיד רבו והוי כמו שהאשה בעצמה קבלה גיטה ותי' דהפוסקים ס"ל דמה שאמרו בפ' השואל ה"מ שליח דבר מצוה הוא אבל עבד דלאו בר מצוה הוא לא. זהו