אב בחכמה יז

דאין הכוונה בספרי כמו שהבין המהרש"ם זצ"ל, וגם לא ראה דברי הפסיקתא זוטרתא

והטענה דהוי אינו ראוי לבילה הרקיקה והקריאה הנה הרב מסלאנים בעתון שע"ת כתב דרקיקת השליח הוי כמו אם אכלה תומא וגרגישתא דאין הרוק שלה, ובזה י"ל דכיון דשלוחו ש"א כמותו הוי רקיקת השליח כרקיקתה ואינו דומה כלל לאכלה תומא וגרגישתא דלא אמרו בזה דהוי כמותה, ובערל"נ נראה דמסתפק ברקיקה אי מהני שליחות אמנם בעיקרא דהאי כללא דאינו ראוי לבילה בילה מעכבת הנה בהגהת מל"מ (פ"ג דבכורים) הביא דהכנה"ג בכללים כתב בשם הרד"ך דלא אמרי' כל הראוי לבילה וכו' אלא היכי דהש"ס קאמר כן להדיא והגם דמדברי התוס' ביבמות (ק"ד:

) ד"מ והא אמרי, מוכח דלא ס"ל כהרד"ך דלהרד"ך לק"מ קושיות התוס' כמ"ש הערל"נ שם דידע הגמ' כלל בזה ונעלם ממנו עד יאיר הקב"ה עינינו, בכל זאת במקום עיגון אפשר לסמוך על דברי הרד"ך דאדם גדול היה והכנה"ג הביא דבריו בכללים שלו, והא קמן דהרמב"ם כתב והסומא אינו חולץ שנאמר וירקה בפניו ואין זה רואה הרוק וכתב הה"מ ז"ל אבל בדיעבד כשרה שהרי אין הרקיקה מעכבת עכ"ל, ובמל"מ כתב וטעם זה לא ברירה לי שהרי רקיקה עדיפא מקריאה תדע שהיבמה שרקקה ולא חלצה ולא קראה הרי היא כחליצה פסולה כמ"ש רבינו לקמן ואלו קראה ולא חלצה ולא רקקה לא עשתה ולא כלום, ואעפ"כ כתב רבינו באלם ואלמת שאינם יכולים לקרות דחליצתה פסולה ולא דמי לפקח שלא קרא, דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכ"ש ברקיקה לפי דעת רבינו ז"ל דוירקה בפניו הוי כמו לעיניו כיון דלאו בר ראיה הוא עכ"ל, ולע"ד דשיטת הה"מ בזה הוא כדברי הרד"ך דהאי כללא דכל הראוי לבילה וכו' ושאינו ראוי לבילה בילה מעכבת, זהו דוקא היכא דהש"ס קאמר זה בהדיא ובאלם ובאלמת מצינו זה בגמרא ולא ברקיקה וגם הראב"ד סובר הכי דכתב בהשגות דהא דהסומא אינו חולץ זהו היכא דיש שם אחר שיחלוץ וא"כ היכא דליכא אחר שיחלוץ יהיה חליצת הסומא כשרה גם לכתחלה מטעמא דאין רקיקה מעכבת ומוכח דגם הראב"ד מודה בזה דברקיקה לא אמרי' דאם אינו ראוי לבילה בילה מעכבת (והא דקשה יעשה הסומא שליח לחלוץ י"ל דסובר דאי אפשר בשליח בדידיה אבל אכתי י"ל דמודה דבדידה אפשר בשליח) ואולם בדעת הראב"ד ז"ל י"ל דסובר דהאי בפניו איני כמו לעיניו ממש ועיי' תשובת מהרי"ל סי' קפ"א מש"כ בדעת הראב"ד אבל בדעת הרמב"ם הנה להה"מ י"ל דסובר בדעת הרמב"ם כהרד"ך. אמנם אכתי י"ל דהאי בפניו דהוא כמו בעיניו זהו רק מדרבנן דהא להראב"ד דמחלק בין היכא דאיכא אחר או לא ודאי דסובר דהוא רק מדרבנן דאי מדאורייתא מה לי דאיכא אח אחר ומה לי דליכא אח אחר וכמש"כ המהרשד"ם חאע"ה סי' צ"ו, וא"כ י"ל דה"נ להרמב"ם הוי רק מדרבנן דהא מ"מ רקיקה איכא וא"כ י"ל דס"ל כהמשאת בנימין סי' ס"ב דכתב דבדרבנן לא אמרי' כלל דאם אינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. ושוב ראיתי דגם בערל"נ בתוס' ד"ה והחולצת (יבמות ק"ג.) בתי' השני כתב דהרמב"ם סובר דהאי בפניו דהוי כמו לעיניו הוי דרשא גמורה ורק דהרמב"ם סובר כהרד"ך הנ"ל וגם בסוף ספרו בכורי יעקב הוכיח שגם דעת הרמב"ם כהרד"ך וא"כ במקום עיגון פשיטא דיש לסמוך ע"ז, גם הגאון בעל יד שלמה כתב שם דבמקום עיגון רקיקה לא מעכבא וגם ראוי לא בעינן עכ"ל, והגאון ר' מיכאל מוירוינא שליט"א רב דשאריגראד כתב אלי אפשר דכוונתו לסמוך על רש"י ונמ"י גבי חרש. אבל עיין שו"ת הגרע"א סי' צ"ג עכ"ל ולע"ד זה לק"מ דהגרע"א לא מיירי שם במקום עיגון כלל וגם הא י"ל דכוונתו לדברי הה"מ בדעת הרמב"ם דמוכח דסובר כהרד"ך ובמקום עיגון יש לסמוך ע"ז. וגם הגאון רצה"ח שם בעט"צ סובר דרקיקה אפשר ע"י שליח ולכן אין לחוש לזה במקום עיגון, וגם בת' בית הלוי (ח"ג סי' ב') להגאון האדיר ר' יוסף דובער זצ"ל אב"ד דבריסק כתב ויש להסתפק בעיקר הכלל בדבר שהוא פרט במצוה ואינו מעכב ומ"מ בעינן שיהא ראוי לבילה דוקא ויש מקום לומר א דוקא אם הפרט הוא קודם המצוה וכמו בילה דהוא קודם הקרבת המנחה ומשו"ה מעכב אם אינו ראוי אבל דבר הבא אחר שכבר נעשית עיקר המצוה ואח"כ יש פרט אחד שהוא מצוה לעשותו וגם אינו מעכב, אם לא עשאה אם גם בזה נאמר דאם אינו ראוי יהיה מעכב עיקר המצוה הקדום לה והביא דברי הרמב"ם דסומא אינו חולץ לכתחלה ודברי הראב"ד ודברי הה"מ הנ"ל וכתב דקושיות המל"מ ניחא דקריאה דהוא קודם החליצה שפיר מעכב באינו ראוי אבל הרקיקה דבאה אחר החליצה [דעיקר המתיר הוא החליצה וכדילפינן מקרא דבישראל בית חלוץ הנעל כיון שחלצה הותרה לישראל] נהי דהוא פרט ומצוה לכתחילה מ"מ