אב בחכמה קכז

ציון סי' ל"ב כתב דאינו ספק מטעם קבוע דהוי כמחצה על מחצה, ולא נתבטל עד שיהא בודאי ששים, עיי"ש ולענ"ד הפליטה מהכף לא עדיף מדיבור הסנהדרין דאינו נחשב קבוע משום דהדיבור נייד ובזה יתקיים מש"כ הפ"ת ביור"ד סי' צ"א סעק"ח בשם החמודי דניאל דאם נפל ציר או חלב מהותך חם בכלי ואין יודע באיזה מקום הוא הנה מיעוט הכלי בטל ברוב, וקשה הא המרדכי בסוף תולין כתב דכל דבר שאין בע"ח כל מקום שמונת שם הוא קביעתו והוי קבוע. ובסנהדרין (מ"ח.) נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס אחד לשם מת אסור בהנאה, אמר רב חסדא אם היה מכירו חולצו ומותר, ובערל"נ הקשה גם אם אינו מכירו יבטל הדימוס ברוב ויחשב כאלו חלצו, ולק"מ להמרדכי הנ"ל דהוי קבוע. ואולם פסק החמודי דניאל אפשר לקיים, דהיכא דנפל ציר או חלב מהותך חם, על מיעוט מהכלי הלא האיסור יהיה משום הפליטה מהקבוע דזהו נייד ואינו קבוע ולהכי אמרי' שפיר דמיעוט הכלי בטל ברוב ודלא כהש"צ דגם בפליטה סובר דהוי קבוע ולחלק דיבור הסנהדרין הוי נייד ממש והפליטה היא מ"מ כאן בקדרה זה א"א דהא קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חדושו היכא דלא זז כלל ממקומו, ולא פליטה וע"ק על הש"צ דהא הט"ז באו"ח סי' תר"ה כתב דין קבוע הוא בודאי איסור ולא בספק איסור, וא"כ הכא בפליטה דאיכא ספק נתינת טעם לא שייך בזה קבוע כלל, ולענ"ד זהו משום דהאי ספיקא אינו ספק שקול אלא דרוב פעמים איכא טעמא בפחות מס' דאי הוי ספק שקול א"כ אם תחבו כף חולבת ב"י בקדירה של בשר עוף דאינו אלא דרבנן הרי אפשר לעולם לומר דגם אם אין בקדירה ס' נגד הכף מ"מ הוא כשר משום האי ספיקא לחוד דילמא לא נתן טעם גם בפחות מס' דהוי ספיקא דרבנן ומעשים בכל יום בכל בתי דינין בישראל דרבנן קשישאי לא נהיגי הכי ואסרי הקדרה עם בשר עוף היכא דליכא ס' נגד הכף ולהכי מוכרחים אנו לומר דלא הוי ספק שקול משום דברוב פעמים איכא טעמא היכא דליכא ס' נגד הכף ורק לענין ס"ס הקיל מרן רש"י ז"ל דלענין ס"ס לא איכפת לן ומצרפינן ספק אחד שהוא נגד הרוב ג"כ לספק שיהי' ס"ס. ולדעתי זהו פלוגתת הרמב"ם והראב"ד ספ"ט מה' טומאת מת דהרמב"ם כתב בור שמטילין לתוכו נפלים אם הפילה שם אשה נפל ואין ידוע אם הפילה דבר המטמא או לא הואיל חולדה וברדלס מצויין שם הר"ז ספיקו טהור משום דכל הטומאות שהן משום ספק הרי הן של דבריהן, ובהשגות טען דהא ספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת והו"ל לומר דזהו משום ספק ספיקא ואפילו בדאורייתא לקולא ולא משום דסד"א רק מדרבנן לחומרא ובכ"מ תי' דהא דאין ידוע אם הפילה דבר המטמא לא חשיב ספק ספיקא משום דרוב המפילות דבר המטמא הן מפילות וא"כ להרמב"ם גם בס"ס בעינן שיהיו שני הספיקות שקולים ואם ספק אחד הוא נגד הרוב אינו נחשב לספק להצטרף לס"ס ולהראב"ד לא איכפת לן בזה לענין ס"ס ומצטרפינן ספק אחד אם הוא נגד הרוב דהוי ס"ס מעליא וא"כ י"ל דמרן רש"י ז"ל סובר כשיטת הראב"ד, ומעתה הרי בזה יהיה זכות להגאון שו"מ ז"ל דהא הש"ך בסי' נ"ג ס"ק י"ד ובש"ך סי' ק"י בכללי ס"ס אות ל"ג פסק דגם בס"ס בעינן שיהיו שני הספיקות שקולים וזהו כפי דעת הרמב"ם הנ"ל ואנן בתר פסקי הש"ך גררינן ולהכי לא שם השו"מ זכר לדברי מרן רש"י ז"ל דזהו כשיטת הראב"ד הנ"ל. והן אמת דבנו"ב מהד"ת חיור"ד סי' קי"ח תמה על דברי הב"ח וש"ך שהצריכו גם בס"ס שיהיו שני הספיקות ספיקות שקולים, דבסי' נ' מיירי בספק אחד ולא בס"ס, וכן מהר"ן שהביאו ליכא ראיה מידי. ואולם לדברינו דזה תלוי בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד הנ"ל לפום דברי הכ"מ, א"כ הא איכא מקור גדול להב"ח והש"ך דהרמב"ם לא חשב ספק שמא לא הפילה דבר טמא משום דהוי נגד הרוב דרוב מפילות דבר טמא ולהכי גם לס"ס לא צירף ספק כזה, ורש"י ז"ל סובר כהראב"ד ודברי הב"ח וש"ך הם כשיטת הרמב"ם ואין להרעיש על השו"מ אם נטה אתרי הב"ח והש"ך כיון דיש יסוד לשיטתם והם דברי הרמב"ם. ופלא על הנו"ב שלא הרגיש בזה

ברם אפילו אם נימא דהיכא דליכא ס' נגד הכף ודאי איכא ביה טעם מ"מ היכא דנתחב שתי פעמים הרי איכא רק ספק שמא נשאר בו מעט כלשון הש"ך ביור"ד סי' צ"ד סעק"ד וא"כ היכא דהיה ספק על הכף אם היה בן יומא הרי איכא ס"ס על הקדירות שאין בהן ס' נגד הכף דילמא לא היה בן יומא ואפילו את"ל דהיה בן יומא מ"מ דילמא היה בקדירה זו תחיבה שניה ונגד מה שנשאר בכף מהתחיבות הראשונות איכא ס' משום דלא נשאר בכף רק מעט והוי ס"ס המתהפך שפיר דילמא היה ס' ואת"ל דליכא ס' דילמא לא היה ב"י ועיי' חמודי דניאל הל' תערובות אות ז' הזכיר סברא זו דבשניה איכא למימר שמא לא נשאר שום איסור בכף מראשונה.