אב בחכמה קכח

ועוד אמינא דגם בלא דברי הגהת ש"ד בשם מעשה דרש"י הנ"ל גם בקדירה אחת דליכא בה ס' נגד הכף אם איכא ספק על הכף אם היא בת יומא איכא להקל לפום דברי הסמ"ק לענין ציר דגים הנ"ל דהא דעת מהריב"ל בתשובה לענין טעם כעיקר בבשר וחלב דהוא דאורייתא לכו"ע זהו דוקא באוכל מהבשר להחלב או להפך אבל בכלי אינו דבר תורה וכן דעת כדה"ר סי' כ"ט ומ"ש בפ' אלו עוברין גיעולי גוים חידוש הוא היינו דאינו אלא מצות שעה אבל לדורות באמת אינו אלא דרבנן דהא התירא בלע וא"כ איכא ס"ס דילמא אינה בת יומא דאפילו בת יומא דילמא מדאורייתא ליכא בכלי טעם כעיקר גם בבשר בחלב וכשיטות הנ"ל ואיכא ס"ס לגבי מדאורייתא ואפילו את"ל דבשר בחלב גם בכלי אסור מדאורייתא דילמא לא היה הכף בת יומא, ועיי' קונטרס נועם מגדים על הפמ"ג להגאון שו"מ הנ"ל דבסי' צ"ה הביא שם בעצמו דברי מהריב"ל וחיזק בזה דברי הגה' ש"ד שהביא הש"ך עיי"ש ופלא הוא על הגאון הנ"ל שלא הרגיש דגם בקדירה אתת יש להתיר מטעם זה

ונשאלתי דכיסו קדירה עם בשר במחבת חלב ב"י והיה מכוסה על הקדירה זמן מעט ולא היה נודע אם היתה יד סולדת בזיעה וצרפתי דעת מהריב"ל והכדהר"ס הנ"ל דטעם כעיקר דאורייתא הוא דוקא מאוכל ולא מכלי וא"כ הוי ספיקא דרבנן לאסור המאכל של בשר ועיי' תשובת מהר"י אסאד חיור"ד סי' קי"ד בעובדא דגים שנתבשלו בחלב עירו אותם רותחין לתוך קערה של בשר ב"י והעלה שם דגם לריב"א אי"צ ס' נגד קליפת הקערה ולא עמד על סברא זו

והעיקר מה שיש לדון בדברי הש"מ הנ"ל הוא הן אמת דבהגהת ש"ד אמר דלהכי לא אמרי' דלהוי הגעלה במה שנתחב הכף זהו משום דלמא אתי למטעי להתיר גם אם לא תחבו כולו דאז לא הוה הגעלה ואולם הא התי' הראשון כתבו דלהכי לא הוי

השמטה לדף נ"ב ע"ב קודם ד"ה ובקצרה

גם מש"כ שם באות ו' להקשות על הירושלמי דקדושין דפריך מהא דביאה מה אית לך אחרת דהא י"ל דלהכי נקט סתמא ביאה ולא ביאתה דר"ל לענין כוונה התחיבה הגעלה משום דבעינן מעלה רתיחה ואח"כ כתב ועוד דאתי למטעי היכא שלא נתחב כי אם מקצת וא"כ נראה דהתי' השני הוא דאע"ג דהיה מעלה רתיחה ודאי לא הוי הגעלה כלל וא"כ בהספק שמא נתחב מתחלה לקדירה שהיה בה ששים הרי איכא בזה ס"ס לאיסורא דילמא לא נתחב כלל בתחלה בהקדירה שהיה בה ששים ואפילו נתחב דילמא לא היה אז מעלה רתיחה וליכא ס"ס להקל רק אם נתפוש בספק הראשון שני דברים כאחד שמא נתחב מתחלה לקדירה שהיה בה ששים נגד הכף והקדירה היה מעלה רתיחה דבזה הא דלא הוי הגעלה הוא משום דילמא אתי למטעי להתיר גם אם לא תחבו כולו ומנ"ל להקל ולתפוש שני דברים ביתד דאינם תלוים ומקושרים דאפשר שפיר לומר דגם אם תחב בהקדרה שהיה בה ששים לא היתה אז מעלה רתיחה ואיכא בספק זה ס"ס לאיסורא כנ"ל, ולשיטת הראב"ד הנ"ל דבס"ס אין לחוש אם ספק אחד הוא נגד הרוב י"ל דאין לחוש נמי אם בספק אחד יהיה סו"ס לאיסורא דס"ס הוא כרוב, ואולם אנחנו צדדנו בזכותו דהשו"מ דאזיל בשיטת הב"ח וש"ך בסי' נ"ג דזהו כשיטת הרמב"ם ולהכי לא שם זכר למעשה דרש"י דזהו כהראב"ד כנ"ל וא"כ קשה טובא דהא בס"ס אחד איכא ס"ס לאיסורא

ואיברא די"ל דהא דאמרינן דבעינן בהגעלה שיהא מעלה רתיחה זהו מדרבנן בעלמא דמדאורייתא אית לן למיזל בתר רוב תשמישו ורוב תשמישו של הכף הוא בהקדירה בזמן שאינו מעלה רתיחה ולכן יהיה מהני גם הגעלה להכף אפילו אם אינו מעלה רתיחה דכבלעו כך פולטו זהו הנראה לי בזה. ולאשר ידעתי כי כל הרבנים שפגשתי בימי חיי לא ידעו דברי הגהת ש"ד הנ"ל וכאשר שאלתי אותם כף של חלב שנתחב בקדירה של בשר והכף ב"י ואין ששים נגד הכף דהוא טריפה, אם זהו ודחי טריפה או ספק, לא היה גם אחד שידע להשיב כנ"ל, לכן אמרתי להדפיס תיקון הוראה זו ולפרסמה. דבעינן שיכוין לביאה ומהני אף ביאה סתם אף של אחרת, ומזה הכריח שיטתו עי"ש. והא ליתא כלל דהא בפ' החולץ תנן ביאתה או חליצתה כו' ולמה התם לא חייש דנימא דאם מתכוין לביאה אחרת לא מהני רק ביאתה דוקא

תם ולא נשלם שבח לאל בורא עולם