אב בחכמה קכו

פסק החמישי, והוא תיקון הוראה

כתב בהגהת ש"ד סי' מ"ט מעשה בא לפני רש"י דתחבו כף בקדירה ולא היה בקדירה ס' אלא היו מסופקים אם שהתה מעת לעת או לא והתיר רש"י משום דהוי ספק ספיקא שמא לא היתה בת יומא ואפילו בת יומא י"ל דאף על גב דאמרי רבנן בכולי מנא משערינן, הייני משום דלא ידעינן מאי נפק מיניה אבל ודאי הוא שלא יפלוט איסור כשיעור כוליה ואפילו היה פולט כשיעור כולה אפשר שאפילו בפחות מששים אין בו בנותן טעם. תדע שדבר הנראה לעינים הוא דבשר שומן נותן טעם בקדירה יותר מבשר כחוש. ועוד ראיה גדולה מהא דאמרינן אמרו רבנן בקפילא ואמרו רבנן בס' דאפילו אקפילא ארמאי סמכינן אי אמר דליכא טעם אע"ג דליכא ס' אלא דשיערו חכמים בס' היכא דליכא קפילא או היכא דליכא למיקם אטעמא כגון מין במינו לפי שיש איסורים שנותנין טעם עד ס' אבל יותר לא החמירו משום דקים להו לרבנן דאין נותן טעם באיסור יותר מבשר וקפלוט, הילכך הכא אף על גב דליכא ששים שרי דשמא לא נתן טעם ואפילו נתן טעם שמא לאו בן יומא הוא עכ"ל

, ובחידושי כתבתי להקשות מהא דתולין (צ"ח.) כל איסורין שבתורה בס' ופירש"י היכא דבדקניה ולא יהיב טעמא וכו', וקשה הא לרש"י היכא דלא יהיב טעמא מותר גם בפחות מס' וצע"ג. ולכאורה מוכח מזה דרש"י סובר כרמב"ן דהיכא דגוף האיסור בתוכו לעולם בעיא ס' ולא סמכינן אקפילא ורק היכא דאי"צ לבטולי גוף הדבר כגון שנטלוה אז גם בפחות מותר היכא דלא יהיב טעמא, ובהגהת שע"ד הא מיירי בכף שתחבוהו ואי"צ אלא לבטל הפליטה. ואמנם בקידושי הרשב"א מבואר דשיטת רש"י הוא דגם בפליטה ולא ממש גם היכא דליכא טעמא בעי ס' מהא דגריסין שנתבשלו עם עדשים (שם, צ"ט.). ונראה לחלק בזה משאר איסורים דאיסורא בלע לבשר בחלב דהתירא בלע, וא"ש

ובספר שו"ת שואל ומשיב מהד"ת ח"ד (סי' קפ"ט) כתב נשאלתי במה שאירע שלקחו כף של עץ חולבת ושפתו בזה כמה קדרות של בשר במקצת מהקדירות היה ס' נגד הכף ובמקצת לא היה ס' וגוף הכף היה ספק בן יומא עד"מ שלא נדע אם שמשו תמול בה בשעה הלז או שעה קודם ולא נודע אם יש בו ס' ואמרתי דבר חדש דיש להתיר וחילי דידי דהנה בהא דמבואר בסי' צ"ד דאם יש ששים נגד הכף אסור, הקשה הגה ש"ד והובא בב"י וט"ז שם דיהיה הגעלה במה שנתחב הכף וכתב דילמא אתי למטעי להתיר גם אם לא תחבו כולו דאז לא היתה הגעלה, ולפי"ז נלע"ד ברור דמותר, דהרי יש ס"ס מה"ת וספק אחד בדרבנן, דמן התורה יש ס"ס, ספק שמא אינו בן יומא והתבשיל והקדירה מותר ואת"ל בן יומא דילמא נתחב מתחלה להקדירה שהיה בה ששים ואז נעשה הגעלה ואף דמדרבנן אסור דילמא אתי למטעי הא בדרבנן סמכינן על ספק אחד שמא אינו ב"י וכאן הוי ס"ס המתהפך דספק שמא היה ששים ואת"ל שאין בו ששים דילמא לא היה בן יומא וגם לא הוי משום אחד וכבר נודע מש"כ הסמ"ק לענין ציר דגים והוא בש"ך סי' ק"י דכל שיש ס"ס מדאורייתא וספק אחד מדרבנן דשרי כנלפע"ד דבר חדש, עכ"ל

והנה בגוף דברי הסמ"ק כבר הארכתי בספרי שו"ת בית אב תליתאי סי' ק"ו והזכרתי ס"ס זה גם בקונטרס זה בדין חליצה ושם כתבתי דבס"ס זה לא בעינן כלל ס"ס המתהפך עיי"ש, ואמנם לענין שאלה הנ"ל דהיה ספק אם הכף היה בן יומו לא היה צריך כלל לבוא להתיר מטעם ספק אחד בדרבנן משום דדילמא נתחב הכף מתחלה לקדירה שהיה בה ששים ואז נעשה הגעלה מדאורייתא רק מדרבנן אסור דילמא אתי למטעי להתיר גם אם לא נתחב כולו, דאז לא היתה הגעלה ולפי"ז אם לא היו שם קדירות דאיכא בהו ששים נגד הכף היה אוסר דליכא ס"ס לגבי דאורייתא

ואחרי המחילה אני אומר דנעלם ממנו דברי הגהת ש"ד הנ"ל דא"כ בשאלה הנ"ל דהיה ספק אם הכף בן יומא הרי אפילו אם לא היה כאן הקדירות דאיכא בהו ששים נגד הכף ג"כ מותר משום דאיכא ס"ס כמש"כ מרן רש"י ז"ל

ולאשר הרב האי גאון ז"ל המחבר שו"מ הוא גאון נשגב אמינא להפך בזכותו והוא דגם לרש"י ז"ל צריך לומר דהאי ספיקא דאפילו היכא דליכא ס' נגד הכף מ"מ אפשר להסתפק ולומר דילמא לא נתן טעם בקדירה גם בפחות מששים, הנה בתשובות שיבת