אב בחכמה קכה

ולהורידו בתחתיות בכדי שתהיה לו גם כפרה, וליכא נפ"מ היכא, דהוא לא אמר אל תקברוני כלל, והיכא דהוא צוה ואמר אל תקברוני בקרקע פשיטא דשומעין לו דהא גם אם יקברוהו למטה תו לא תהיה לו כפרה דהא לא ניחא ליה בכפרה ומשום בזיונא לחוד סגי גם בקבר למעלה ורק דהנפ"מ הוא היכא דהוא אמר אל תקברוני כלל וא"ש פירש"י, והן אמת דר"ח פי' דכפרה דקבורה הוא משום חיבוט הקבר וקצת נראה דאינו מפרש כפירש"י ואליביה דר"ח גם אם יהיה נקבר למעלה בכותל בנין תהיה לו האי כפרה דחיבוט הקבר דהא הגמ' מוכיח שם מדאיקבר צדיקי דקבורה משום בזיונא דאי משום כפרה הא צדיקי לא צריכי כפרה ואכתי יהיה קשה למה קבורים בארץ ולא למעלה בכותל בנין דמשום בזיונא סגי בזה וכפרה הא לא צריכי א"ו דצער חיבוט הקבר איכא גם למעלה ורק אי לא נקבר כלל אין לו צער חיבוט הקבר ומדאיקבר צדיקי מוכת משום בזיונא הוא ואולם זה קשה גם לרש"י דהיה לקברם למעלה בכותל בנין וע"כ דזה לק"מ דלמעלה ע"ג קרקע צריך תמיד השגחה ושימת עין שלא יתקלקל הקבר, דכותל בנין ג"כ בהמשך זמן מתקלקל ונסתר ומחששא דבזיונא צריך ג"כ קבורה בקרקע דוקא, וליכא ראיה דלר"ח איכא הכפרה גם אם נקבר למעלה, ובאמת כפי פשטיות הדברים נראה דהחבטה הוא כשמשפילין אותו בתחתיות וזהו חבטה בעומק בקבר ואם קוברין אותו למעלה בכותל ולא למטה בארץ ליכא חיבוט הקבר כלל וליכא כפרה ולא פליג בזה פר"ח על פירש"י

ומה שמצינו בגמ' סנהדרין שם בקבר בנין אין הכוונה דהיו מניחין המת בהבנין למעלה ושלא בקרקע, וכמ"ש הרמב"ן בסי' תוה"א בשער הקבורה לעניינו וז"ל שכן דרך הקברות חופרין חפירה גדולה עמוקה ורחבה בקרקע ובונים לו כותלי בנין כדתנינן בכל מקום חפירה בקברות עשו לו ארון ותפרו לו את הקבר, ותניא החופר קבר למת, אין חופרין כוכין וקברות, אבל מה שאמרו קברות בנין, כלומר, שעושין לו כותלי בנין פעמים שמגביהין הכתלים מעל הארץ הרבה והוא נפש הקבר האמור בכל מקום, וכשהקבר אינו עמוק כל צרכו מוסיפין לו נברכת שהוא בקיע באמצע הקבר כפי מדתו של אדם ונותנין את המת בתוך אותו הנקב וכו' הרי מפורש דקבר בנין שאמרו בגמ' הוא רק דהכתלים הם בבנין ולפעמים אינם גבוהים כלל מהקרקע ומסתמא עשוים שלא יפלו דופני הקרקע ולפעמים מגביהין הכתלים מעל הארץ הרבה אבל המת לעולם מונח בקרקע

ועוד ביותר הא לתוס' ישנים ביומא (ס.) שכתבו דהא מת נמי טעון קבורה ואינו אסור בהנאה אי לאו דילפינן ג"ש שם שם וכו' א"כ מוכח דס"ל דקבורה בארץ הוא מן התורה, דאם לא כן הא ליכא ראיה, כיון דקבורה אינה אלא דרבנן וגם רגמ"ה בבכורות (ט:) מוכח דס"ל קבורה בארץ היא דאורייתא ומש"כ דגמרינן עגלה ערופה ממת הוא לא כסוגיות הגמרא בעבודה זרה (כ"ט) רק דכן הוא בירושלמי דמס' ע"ז (פ"ה הל' י"ב) וכבר פלפלתי בזה בספרי שם סי' של"ח דמסתמא היה להם גירסא אחרת בגמ' דילן וגם הרמב"ם פי"ב מה' אבל מוכח דס"ל דקבורה בארץ הוא מה"ת כמש"כ הלח"מ שם וכ"ה דעת הרמב"ן בסי' תוה"א והעושה ארון למת ומניחו בבית הקברות שלא בקרקע בכלל מלין את מתו הוא ועובר בלא תלין וביטל מ"ע דכי קבור תקברנו כמ"ש הרמב"ן שם וא"כ לפי זה לפום שיטת הסוברים דתלוש ולבסוף חברו בקרקע לא כקרקע דמי כמ"ש הטור בחו"מ סי' צ"ה בשם העיטור והובא ברמ"א דנשבעין עליו שבועת השומרין וכיוצא, א"כ לפי זה הקובר את מתו בכותלי הבית חומה הרי הוא עובר בלא תלין וביטל מ"ע וי"ל דגם להחולקים שם, בזה מודים דהתם י"ל דטעמא דקרקע אימעט מכלל ופרט וכלל, מה הפרט מפורש דבר המטלטל וה"ה במחובר לקרקע כיון דאינו מטלטל אבל לענין קבורה הכל מודים דאינו כקרקע ועיי"ש ביאור הגר"א סע"ק יו"ד וי"א

ומה גם דהקדמונים כתבו כי טוב למת גניזתו בקרקע דזהו תיקונו ורפואתו, כמ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב ואם זהו אינו קבורה בארץ הנה הוא מעוות שלא יוכל לתקן כי לא ישיג תקונו ורפואתו הצריכה לו, ולכן מי שציוה שיקברוהו בבנין כזה הנה גם אם יקברוהו בארץ תו לא תהיה לו כפרה וכמו במי שאמר אל תקברוני וכדפירש"י שם בגמ' דהא לא ניחא ליה בכפרה וגם מחששא דבזיונא לא סגי בקבר כזה כנ"ל ולכן אין שומעין לו וגם היורשים הא יעברו בלא תלין וביטל עשה ועיי' ערל"נ בזה, וכ"ש במי שכבר הוא נקבר בקרקע דאסור להוציאו ולהניחו בקבר משפחה כזה ואין זה לכבודו כלל דהא ישחית תקונו ורפואתו. והדברים ברורים ופשוטים ומצוה היא לפרסמם כי כמעט כל הרבנים אינם יודעים זה ונכשלים בהוראה זו כאשר ראיתי בעיני.. וד' יושיענו להורות כהלכה.