אב בחכמה קכג

מפורסם והרב הזה מפיו כדורי אש התמלטו וברוב חומו וצדקתו כי לוחם הוא מלחמת ד' לכן בקול חזיז ורעם המטיר גפרית ואש בזעם. ואני בתומי אומר דזהו אינו דין לאישורו דהלא המחבר בחו"מ סי' תכ"ה הביא לנו דברי הרמב"ם הנ"ל וזהו דהרמב"ם סובר דמ"ש בגמרא פ"ב דע"ז בהני דדינייהו במורידין, זהו היכא דאין כת בידם להרוג אותם, ואולם רבינו חננאל והרא"ש בתשובה ס"ל דרק מורידין אותם דזהו גרמא אבל אסור להורגן בידים וכוותייהו פסק הרמ"א בחו"מ סי' שפ"ט סעי' ט"ו וכל בני ישראל יוצאין ביד רמ"א ואין לנו להשגיח על פסק הרמב"ם דאנחנו בני אשכנז, ונגררין אתרי הרא"ש ופסקי הרמ"א, ובת' פמ"א ח"ב סי' קכ"ב כתב דבמילתא דשרי לדעת מרן הב"י אם אשכנזי הורה להתיר באשכנז כמרן צריך כפרה ותשובה וכש"כ וכש"כ בדיני נפשות להתיר שפיכת דמים, וגם במסית ומדיח בעינן עדים כשרים ודיינין כשרים וכבר פלפלו המחברים בהא דמקשים בקרא כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' דא"כ הוא יהיה מציל את המסית מצד נמצא אחד מהן קרוב או פסול כל העדות בטלה. ואולי י"ל דלהכי נקט במשנה ומכמינין לו עדים דהבאתי הקושיא דתסגי בחד והמוסת כנ"ל די"ל דלהכי נקט במשנה עדים, משום דתנא אקרא קאי דהמוסת פסול לו לעדות, ואין להאריך בדבר דהוא פשוט גם לבר בי רב דחד יומא דבעינן במסית ומדיח עדים כשרים להעיד והגם דמדיח הוא ברבים והרי הוא בפרהסיא מפורסם לכל רשעתו וחציפותו ומ"מ בעינן עדים כשרים ואם הרב הנ"ל ידע כי דברי הרמב"ם בזה אינם הלכה אצלינו, כי לאו אתריה דהרמב"ם הוא ודבריו שהוסיף ידע הרב כי אינם אמת ובמזיד היה דובר שקרים לפני קהל ועדה לאשר כן היה הדר לו, אין רצוני לדבר מרב כזה

ועל כולם אני אומר דהרב הרעפארמי שדרש להעם בשבחו של אותו האיש אינו עוד לא מסית ולא מדיח כל זמן שלא אמר אלך ואעבוד או נלך ונעבוד. ובזה עמדתי על דברי הרמב"ם בסהמ"צ חלק הלאוין שכתב מצוה כ"ו שהזהירנו מהתנבאות בשמה והוא שנאמר, האל צונו לעבוד אותה או שהיא בעצמה צותה לעבדה ויעדה גמול והזהירה מעונש וכו', והגאון בעל סדר משנה כתב ואני תמה דכיון שהוא מתנבא בשם הקב"ה או בשם ע"ז לעבדה הרי הוא נביא מסית ודינו חרוץ בסקילה לא בחנק כמו שאמר. ונביא שניבא בשם עכו"ם שהוא בחנק הוא כשאינו מתנבא בשמה לעבדה אלא שמתנבא שצותה העכו"ם לעשות כך וכך או שלא לעשות אפילו כוון את הלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור אם התרו בו התראה גמורה בפני שנים הרי מיתתו בחנק וכמו שפסק הרמב"ם לקמן בהלכה ו', אבל אם הוא מתנבא בשמה של עכו"ם לעבדה או שמתנבא בשם הש"י לעבוד עכו"ם הרי הוא נביא מסית שדין מיתתו הוא בסקילה ואינו צריך התראה גמורה אלא די בהתראה קצת ובקבלת קצת את ההתראה כדין מסית גמור עכ"ד, ואחר המחילה אני אומר דזהו שגגה ולק"מ כי מסית צריך שיאמר אלך ואעבוד או נלך ונעבוד וכן מדיח צריך שיאמר נלך ונעבוד אבל כל זמן שלא הזכיר שילכו לעבדה רק ד' צוה לעבדה או היא צותה לעבדה אינו בגדר מסית ומדיח רק בגדר נביא המתנבא בשם העכו"ם ולא יותר וסרה בזה קושיית הפנים יפות (דברים י"ג ב') דהקשה למה הוצרך לכתוב בנביא ומת האיש ההוא דפשיטא הוא דכל מסית לע"ז חייב מיתה כ"ש לר"ש דס"ל מיתת נביא אינה אלא בחנק למה גרע משאר מסית ולק"מ דבאמת נביא אינו מסית כלל כיון דלא אמר לו לך עבוד או נלך ונעבוד וכ"כ בת"ר ליישב קושיות הפנים יפות, וא"כ הרב הרעפארמי הנ"ל שלא הזכיר שצריך לעבדו כי הוא אינו חפץ בשום עבודה לא לאלהי אמת ולא לאלהי אחר ואמר בפירוש כי הוא מאמין עליו שאינו אלהים רק הוא בשר ודם ככל אדם אבל היה מורה נעלה להועיל והפליג בשבתו כי די הוא ללמוד תורה לישראל וצריך ללמוד מאמריו שאמר א"כ זהו כעין קבל האמת ממי שאמרו ולכן על הרב הרעפארמי הזה אני אומר כאשר אמר החכם במשלי עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, דלכאורה היה צריך לומר יתגרו בו והיה בפסוק דבר והפוכו ואולם הכתוב מיירי ברשע שמת כבר ונקבר ונרקב ונסרח ועוזבי תורה יהללו רשע גם אחרי מותו ושומרי תורה יתגרו בם על מה ולמה יהללוהו חנם אם אין בו ברכה

וכל דברינו עד כה הוא מצד הדין דת תורתנו הק', האומנם לפי הנהגת העולם צריך להביט על המקום ועל הזמן ופסקי הבע"ב וכותבי העתונים יודעים הענין היטב וכל דבריהם הוא אמת וצדק, כי דרשות כאלו יארסו וירעילו רוח ילדי בני ישראל ובפרט בארץ החופש כאמעריקא, וגודל אי ידיעתם בתורת ישראל אשר כמעט כולם אינם יודעים מאומה ושמץ מנהו מתורתנו הק' ורוח התורה זרה להם בתכלית הזרות אם ישמעו דרשות כאלה בטח תביאם לידי תערובות נשואים והמרת דת לגמרי, ולכן טוב היה מאד אם הרב הרעפארמי הזה היה מתרחק מהיות ראשי בבנין ציון