אב בחכמה קיט

ולא המוסת משא"כ במדיח כתיב וידיחו את יושבי עירם ובמסית כתיב אשר ביקש להדיחך כנ"ל וא"כ לפום הירושלמי מוכרח דאמירה דכתיב במסית הוא לג"ש דחייב על האמירה ולהכי אולי לא גמרינן מיניה דצריך עדים והתראה אבל לפום גמ' דילן דלא גמרינן האי ג"ש א"כ קשה למה לא אמרו גם במסית דצריך עדים והתראה, וצע"ג

ובגוף התראה בעיה"נ הנה הרמב"ם פ"ה מע"ז הל' ד' כתב עיה"נ שלא נתקיימו בה ובמדיחיה כל התנאים האלו האיך עושין להן מתרין ומעידין בכל אחד ואחד מהן שעבדו עכו"ם וסוקלין אותן כיחידים שעבדו וכו', והאיך דין עיה"נ בזמן שתהיה ראויה להעשות עיה"נ, ב"ד הגדול שולחין ודורשין וחוקרין עד שידעו בראיה ברורה שהודחה כל העיר או רובה וחזרו לעבודת כוכבים. אח"כ שולחין ת"ח להזהירם ולהחזירם אם חזרו ועשו תשובה מוטב וכו', ובהשגות טען איך תהיה תשובה מועלת אחר התראה ומעשה, ובכ"מ כתב דזה אינה התראה גמורה מאחר שאינה לכל אחד בפרט והלח"מ ביאר הדברים דרק היכא דהנידחים יחידים כתב הרמב"ם מתרין ומעידין בכל אחד ואחד מהן ומה שאמרו בגמרא לאמר שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד היינו להמדיחים וכדמשמע שם מדברי רש"י. והגאון בסדר משנה טען על הלח"מ דנעלם ממנו לשון רש"י שם (קי"ב.) ד"ה היכי עבדינן דכתב רש"י היכי עבדינן האיך נעשה רובן נדחים הואיל שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד עכ"ל הרי דגם בנדחין בעינן עדים והתראה, ובעניי מהא לא תברה מידי דזהו לא מדרשא דלאמר דאמרו בגמ' שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד דהתם ודאי דקאי על המדיחים ורק מסברא כתב רש"י דקודם שנתברר דהודח רובה דין יחידים להם בודאי דבעינן עדים והתראה גמורה לכל אחד מהנדחים, ובזה הא מיירי הגמ' שם ובזה פליגי ר' יוחנן ור"ל, דר' יוחנן אמר דנין וסוקלין דנין וסוקלין וא"כ קודם שנתברר דהודח רובה הרי בודאי דבעינן עדים והתראה גמורה לכל אחד ואחד אבל קרא דלאמר נלכה דאמרו בגמרא דמזה ידעינן שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד זה קאי היכא דהעיר היא עיר הנדחת, דידעינן דהודח רובה ואז שוב אין צריכין התראה גמורה לכל אחד בפרט להנדחים, והילכך פירש"י דקרא ודרשא דגמ' קאי להמדיחין וז"ב בשיטת רש"י וכבר אנהר לעיינין מרן הגר"א ז"ל בליקוטים להגר"א ז"ל בס' שנות אליהו דהכי דייק לשון המשנה דקתני בסנהדרין (קי"א:) הדיחוה נשים וקטנים או שהודח מיעוטה וכו' הרי אלו כיחידים וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד, זה חומר ביחידים מבמרובים וכו' והיינו דרק היכא דליכא בהוא דין עיהנ"ד צריכין עדים והתראה גמורה בפרט לכל אחד ולא היכא דאית להו דין עיה"נ דאז סגי בהתראה דהשני ת"ח דאינה התראה גמורה וא"כ תשיב בהך בבא במתני' חומר דאיכא במרובים מביחידים ולהכי קאמר זה חומר ביחידים מבמרובים שהיחידים בסקילה וכו'. עיי"ש

ואני מוסיף עוד דבזה יתבאר לשון התוספות שם בסנהדרין (מ"א.) ד"ה ואי כתיב, שכתבו תימא דהתראה בעיה"נ מנ"ל וכו' ולעיל משמע דבעינן התראה והיינו מהא דקאמר שם (מ:) דעדים זוממין מעיה"נ ועובד עכו"ם לא אתיא שכן צריכין התראה, וקשה, למה לא הביאו התוס' גמרא מפורשת דאמרינן (קי"א:) לאמר נלכה שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד והעיר בזה בזית רענן ובעל"נ שם ולהאמור ניחא דשם קאי הגמ' על המדיחים ולא על הנדחים כלל ולפי"ז מסית ומדיח ונדחים מחולפים מן הקצה אל הקצה דבמדיחין בעינן התראה גמורה לכל אחד בפרטות כדין ולהנדחים היכא דהודח רובא של עיר הוא רק התראה כלליית דשני הת"ח דאין זה התראה גמורה ומסית ומוסת הוא להיפך דמסית אי"צ התראה גמורה לכולי עלמא כנ"ל ומוסת צריך התראה גמורה כמ"ש המאירי, הובא בדינא דחיי דלא החמירו לידון שלא בהתראה גמורה רק למסית בלבד אבל המוסת צריך התראה גמורה, וכן הסכימו גדולי הדור עכ"ד

ולפי"ז אולי י"ל דלהכי לא דרשינן לאמר נלכה במסית כמו בעיה"נ במדיחין משום דבמסית כתיב בסתר ומכמינין לו עדים ולהכי אי אפשר תו שיהיה במסית התראה גמורה כמו בכל חייבי מיתות דרצון המסית שיהיה מעשהו בסתר וכשישמע התראה גמורה הרי יחזור תיכף מדיבורו דישכיל ויבין כי יביאו אותו לב"ד להכי תיכף יתחרט ולא יבא כלל שיקויים דינו דהאי גברא במיתה הראויה לו, וכן אמרו בירושלמי יבמות (פט"ז הל' ו') והובא אגב גררא בירושלמי סנהדרין (פ"ז הל' י"ב) דפריך למה במתני' תנן משיאין אשה על פי בת קול ומעשה באחד וכו' שהיו שומעין את קולו אני איש פלוני בן פלוני מת והשיאו את אשתו בשמיעה לבד ובמסית מדליקין לו את הנר על גביו שיהיו רואין