אב בחכמה קיב

מתני' סתמא תנן אין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון ומנ"ל להר"ש והרא"ש לחדש דבר זה ולהקל דרק אם הוא עושה כן כדי ללמדו למשוך אז אסור ולא אם קשרו לסבה אחרת והוא פלא גדול על שיטת הדרישה

והרמב"ם בפי' המשנה שכתב אסור לקשור סוס לצד מצדי הקרון כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד עכ"ל. אין הכוונה בדברי הרמב"ם דהוא מדרבנן בעלמא שגזרו שלא יקשור לצד בצדי הקרון כדי שלא יבא לחברם בקשר אחד וכמו שהבין הגז"מ דהוא משום גזירה דא"כ יהיה סתירה מדברי הרמב"ם בפי' המשנה לדעת הרמב"ם בס' היד דשם מוכרת דבצד הקרון ומאחריו הוא דאורייתא כנ"ל והרי הוא סתירה עצומה להב"י ואי אפשר שלא הרגיש בזה ולכן לדעתי ברור דאין הכונה במש"כ הרמב"ם כדי שלא יחביר וכו', דזהו טעם האיסור אלא דה"ק דכוונת העושה כן בקושרו בצד הקרון או מאחוריו הוא בכדי שינצל מאיסור כלאים דאורייתא וזהו דעושה כן וקושר הסוס לצד הקרון כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד דלכן הוא קושרו לצד הקרון או וכו' ולזה אמרו במשנה דאין קושרין לא לצדדי הקרון ולא וכו' משום דאינו מהני מידי בזה וגם בכה"ג הוא איסור דאוריתא ולוקה משום דחיבור על ידי דבר אחר הוי חיבור ומה שמפסיק הקרון לאו מידי הוא והוי גם בכה"ג ממש כמו אם חיבר הסוס והבקר בקשר אחד וז"ב בעיני לפום שיטת הב"י בשיטת הרמב"ם

ומעתה אמינא דגם הר"ש והרא"ש שכתבו כדי ללמדו למשוך את הקרון אין כוונתם כלל לתלות האיסור בהאי טעמא ורק דכוונתם לבאר למה יעשה כן לקשור הסוס בצדי הקרון או לאתר הקרון, לזה אמרו דהוא עושה כן כדי ללמדו למשוך את הקרון ואין ה"נ אם יעשה זה בשביל סבה אחרת וכמו הקצבים שמוליכין עמהם בהמות מן השוק לשחוט דמ"מ הקשירה לצד הקרון או לאחוריו אסורה אם הבהמה מושכת הקרון ואע"פ שאין זה דרך משיכה אסור כיון דהוא מושך מעט

ולפי"ז גם לטעם הר"ש הוא איסור דאורייתא וא"ש לשיטת הרא"ש דהוא סובר דבצד הקרון הוא איסור דאורייתא כמו שנראה מתוך דברי ר' אפרים ז"ל כנ"ל וכמ"ש בקיצור פסקי הרא"ש והאיך הביא דברי הר"ש כדי ללמדו למשוך הלא זהו סתירה בדבריו ונצטרך לומר דאח"כ הדר ביה כשהביא דברי ר' אפרים, ולדברינו א"ש דליכא שום סתירה ודברי הט"ז שרירין וקיימין ודלא כהדרישה

ובס' מלאכת שלמה במשניות החדשים שנדפסו בווילנא, שם בכלאים (פ"ח מ"ד) במשנה אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון וכו' הביא דהראב"ד ז"ל בפירושו למס' תמיד כתב בשם רבינו מלכי צדק דבההיא בבא דלעיל והשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה לא פליג ר"מ אע"ג דהתם נמי להרגילו עביד, דלא דמי, משום דהתם כיון דשלשתם קשורין ביחד מודה ר' מאיר דאסור מדרבנן דאיכא למיגזר אטו מנהיג אבל הכא שהוא בצדי הקרון או לאחוריו כיון דמפסיק הקרון בין הבהמות אין דרך ההנהגה כ"כ ולא מנכרא מילתא וליכא למיגזר אטו מנהיג אבל במקום שמסייעין זה את זה אע"פ שהקרון מפסיק ביניהם חשיבא הנהגה בכלאים ובשביל כך מסיים שם בתוספתא ובירושלמי שאם היו מסייעין זה את זה בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור וטעמא מפרש ר' יוחנן מפני שזה נושא עצלותו וכו'. והנה מדברי הראב"ד נראה דסובר דגם לרבנן דאסור בצד הקרון ולאחרי הקרון הוא מדרבנן אטו מנהיג ור"מ סובר כיון דהקרון מפסיק אין דרך הנהגה כ"כ ולא מנכרא מילתא שכוונתו להנהיג בשניהם שיהיה אסור משום מראית העין שילמדו ממנו להנהיגם ביחד ומשמע דלרבנן האיסור ג"כ משום מראית העין וכדברי הראבי"ה והיינו שילמדו מזה שקשר לצד הקרון ולאחריו להנהיגם ביחד ומתוך הלשון שכתב והשלישית היא קשורה לרצועות אסורה לא פליג ר' מאיר אע"ג דהתם נמי להרגילו עביד, עכ"ל, והינו כיון דבלא החמור קאזלי א"כ למה קשר כלל החמור ומוכרת דזה עשה להרגילו שיהא החמור רגיל למשוך ומדכתב הראב"ד בשם רבינו מלכי צדק זה לטענה מצד סברא זו דלהרגילו עביד היה מהראוי שיהיה ר' מאיר פליג להתיר בשלישית שהיא קשורה לרצועות, א"כ מוכח בהיפך מדעת הדרישה דאדרבה סברא זו דללמדו למשוך גורמת לפטור ולהתיר וזה צריך ביאור, וצריך לומר דהסברא הוא כיון דהוא אין רוצה כלל עתה במשיכת משא דהאידנא שיהא השלישית גם כן נושא הקרון וכיוצא דבלאו איהו נמי קאזלי אלא דעושה זה להרגילו שיהא קשור לקרון ולהרגילו עם סוסים נושאי קרון ולכך אין לאסור עליו פעולה זו דלא מכוין בו שיהיה נושא המשא ולפי"ז הרי גם בדברי הר"ש שכתב ואם בא לקשור סוס בצדי הקרון או לאחריה כדי