אב בחכמה קי

או מאחריו חייב, והיינו משום דהוי יחדיו במשיכת המשא

ואמינא דזהו פלוגתא דר"מ וחכמים דבמתני' תנן אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון וכו' ובירושלמי תני ר' מאיר פוטר כנ"ל והיינו משום דחכמים ס"ל דאע"ג דאינם קשורים בשוה מ"מ גם בצדי הקרון ולאחר הקרון הנה לר' יוחנן שניהם עושים מלאכה אחת דימשכו שניהם הקרון ביתד וכמ"ש מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה ופי' הרא"ש כשהראשון מתעצל גוף של אותו של אחר הקרון נוגע בקרון ומנהיג את הקרון בגופו והגז"מ טען דמה יאמר הרא"ש בכפל הלשון שבירושלמי מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה האם גם על הראשון נוכל לומר שהוא נושא העצלותו של אחר הקרון הלא הוא נושא את הכל. ואנכי נפלאתי על לשונו דהגז"מ מה יאמר הרא"ש בכפל וכו', כי לשונו זה מורה אשר יחשוב כי נצח את מרן הרא"ש ז"ל. ולדעתי יתכן שפיר דברי ר' יוחנן דאתרי אשר הראשון התעצל והשני אותו שאחר הקרון נגע בקרון ודחף את הקרון בגופו הנה מזה התעצל גם הוא כיון דעליו היה כמעט כל משא הקרון והראשון כשהרגיש דהקרון נדחף והוא כבר נח מעט בעצלותו לכן עתה הוא התחיל להיות נושא הקרון בזריזות יותר ושפיר קאמר דאח"כ הראשון נושא עצלותו של זה השני, והתבונן כי ר' יוחנן אמר דרק עצלותו של אחד נושא השני והיינו משום דצריך שיהיו שניהם עושים המלאכה ביחד, דאל"כ אלא האחד נח לגמרי והשני עושה הכל א"כ הרי הם מושכים שניהם את הקרון זה אחר זה ולא ביחד וליכא חיוב כלל דהא יחדיו כתיב ולהכי דייק ר' יוחנן דנושא עצלותו של השני ושפיר משכחת ליה דהראשון נושא גם העצלות של אותו שאחר הקרון היינו דהוא עושה עוד אבל התעצל מעט ולרב נושאין משא החבל ביחד והוי שפיר יחדיו במשיכת המשא ור' מאיר דפוטר ס"ל דבעינן קשורים בשוה יחדיו ואם אינם קשורים בשוה לא מהני לן גם משיכת המשא כיון דתו לא הוי יחדיו בקשירה דזה לפני הקרון והשני בצד הקרון והא דמסיק בתוספתא ובירושלמי, ואם היה מסייעו בין במעלה בין בירידה הכל מודים שהוא אסור, הרי דגם לר' מאיר יחדיו תליא במשיכת המשא, ויחדיו במשיכת המשא סני אע"פ שאינן יחדיו בקשירה י"ל דזהו רק מדרבנן בעלמא ודו"ק

ובעיקר דין מסייעו בשני מינים הנה במשנה הקודמת תנן המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים, ר' מאיר פוטר והשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה ופי' הר"ש והרע"ב אם שני סוסים קשורים בקרון אחד וקשר שם שלישית תמור אע"ג דבלא חמור קאזלי אסור ולא חזינן לחמור כמאן דליתיה. ובתוס' אנשי שם הביא דבעץ חיים הקשה לפי הר"ש והרע"ב דהשלישי אינו עושה כלום ואמאי אסור הא קיימ"ל דזה יכול וזה אינו יכול הו"ל מסייע שאין בו ממש וכתב דאפשר משום גזירה אסרו רבנן עכ"ד והנה בטור כתב קשר שני סוסים בקרון וקשר עמהם חמור אע"פ ששני הסוסים יכולים למשכו בלא החמור לוקה וכ"ה בקיצור פסקי הרא"ש והרי דס"ל דהוי כלאים דאורייתא ונראה טעמם משום דס"ל דהא זהו פלוגתא דר"מ וחכמים ביושב בקרון אי סופג את הארבעים דהא גם התם הוה אזלא מחמת המנהיג לחודיה גם בלי היושב בעגלה ומ"מ חייב גם היושב בקרון ואנן אמרינן דאזלא מחמתיה דיושב ואף דסיוע דיושב הוא מעט וכל שהוא נגד המנהיג מ"מ גם היושב בקרון סופג את הארבעים ובזה מבואר המשך לשון הרמב"ם שכתב עגלה שהיו מושכין אותה כלאים היושב בעגלה לוקה ואע"פ שלא הנהיג שישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך העגלה, וכן אם היה יושב אחד בעגלה ואחד מנהיג שניהם לוקין ואפילו מאה שהנהיגו כלאים כאחד לוקין. והיינו דמעיקרא כתב הרמב"ם היכא דלא היה רק אחד יושב בעגלה ואע"פ שלא הנהיג כלל מ"מ נראה דישיבתו גרמה לבהמה שתמשוך העגלה ולכן הוא חייב אח"כ הביא דין המשנה דקיימ"ל כחכמים דהיושב בקרון סופג את הארבעים כמו המנהיג ואע"ג דיושב במקום דאיכא מנהיג הנה הא דאזלא מחמתיה דיושב זה אינו אלא מעט מזעיר מ"מ חייב ומזה הוליד הרמב"ם דאפילו מאה שהנהיגו כאחד כולן לוקין אע"ג דכל אחד בלאו איהו הוי אזלא לא אמרי' דהוא רק מסייע שאין בו ממש וחייבין כולם

וראיתי מקשים מהא דשבת (צ"ב:) איתא פלוגתא דר"מ ור"י ור"ש דר"מ מחייב בזה יכול וזה יכול דאיהו לא דריש בעשותה לפטור שנים שעשאוה ור' יהודה פוטר וכו', והנה ת"ק דר"מ הוא ר' יהודה ובפסחים (י"א:) פריך מר' יהודה על רבנן עיי"ש ברש"י ד"ה מאי איכא למימר וד"ה דרבנן אדרבנן ור"י הלא ס"ל בעשותה ושנים שעשאוה פטורין ור"מ ס"ל דחייבין והכא שניהן הפכו שיטתן ולדעתי דלק"מ דהתם בחייבי חטאות קרא כתיב בעשותה והלכך ס"ל לר"י דשנים שעשאוה פטורין מה שאין כן בכל חייבי לאוין