אב בחכמה קז

ענף ב'

, ואנכי בעניי הנני אומר, כי מאד הנני תמה על הרב הזה, איך מלאו לבו להורות הלכה למעשה ולהקל נגד מרן הט"ז זצ"ל בלי עיון היטב. רואה הוא מרחוק ספרי וסמ"ג וסמ"ק ושט"מ בשם תלמיד הר"ף וכותב על הטור כי הוא יחיד בשיטתו ואשר בקרוב בין ריסי עיניו לא יראה ואומר הנה ודאי לשון הטור שכתב קשר שני סוסים בקרון וקשר עמהם חמור אע"פ ששני הסוסים יכולים למשכו בלא החמור לוקה. וכן עגלה המושכת בקרון וקשר מין אחר בצד הקרון או מאחריו חייב מפני שדוחק הקרון בגופו ומסייע בהליכתו, הנה ממש"כ ראשונה לוקה ואח"כ כתב וכן עגלה וכו' מוכת דס"ל דגם בזה לוקה וגם ליכא חילוק בין צד הקרון או מאחריו בשניהם הוא לוקה דהוי מה"ת. והרמב"ם השמיט כל המשנה דאין קושרין וכו' ולא זכר לא דין צד הקרון ולא דין אחורי הקרון, והוא פלא גדול אשר ראוי לכל צורבא מרבנן להתבונן בזה. והבית יוסף הרגיש בזה וכתב דסמך על מה שסתם וכתב ראשונה המושך בהם עגלה או אבן כאחד לוקה, וממילא משמע דבכל גוונא דהוא מושך לוקה, ואם אינו מושך אינו לוקה, והדבר ניכר לעין אם הוא מושך או אינו מושך עכ"ל, וא"כ גם להרמב"ם צדי הקרון ואחורי הקרון שניהם הם דאורייתא ולוקה, דהא הרמב"ם השמיט גם דין אחורי הקרון מפני שסמך עמש"כ מקודם דבמושך לוקה. ואם הרמב"ם סובר דאחורי הקרון הוא רק איסור דרבנן היה לו זה להזכיר בפירוש א"ו דסובר דגם אחורי הקרון הוא דאורייתא ולוקה

ואמינא מקור גדול לשיטת הרמב"ם והטור מהירושלמי דכלאים דגרסינן שם בגמרא אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון. תני ר' מאיר פוטר ומדקתני ר"מ פוטר מכלל דלת"ק חייב מה"ת וקיימ"ל כת"ק דכוותיה סתים לן תנא במשנה שם והפ"מ הביא דבתוספתא פ"ה הגירסא תני ר' מאיר מתיר ולפי"ז ליכא ראיה דלת"ק חייב מה"ת אלא די"ל דאיסורא דרבנן הוא בעלמא אבל אינו לוקה, והגז"ם כתב להגיה כן בירושלמי וכבר קדמו בזה הגר"א בשנות אליהו אבל אינו מוכרח דהטעות הוא בירושלמי וי"ל דשיטת הרמב"ם ודעמיה דט"ס הוא בתוספתא ושם צריך להגיה פוטר ולא מתיר דר"מ פוטר רק ממלקות דאינו מדאורייתא אלא דאיסורא דרבנן בעלמא הוא אבל לת"ק חייב דהוא מה"ת

ואיברא די"ל דאין כאן ט"ס כלל לא בתוספתא ולא בירושלמי והוא על פי דברי היש"ש בספ"ה דב"ק, שכתב קבלתי דאסור לקשור הכלב תחת העגלה משום כלאים ותדע דהא אוסר בתשובה ששאל ר' אפרים את הראבי"ה למי שרוכב על הסוס להביא ציד ולמשוך בחבל הכלבים אצל הסוס והאריך לאסור מהא דתנן אין קושרין הסוס לא בצד הקרון וכו' אלמא אע"פ שאין עושה מלאכה עמל מ"מ אסור ואפילו לדעת הרא"ש שחולק בסוף ה' כלאים על התשובה ודעתו נוטה להתיר (כנראה דסובר כי לא תשובת הראבי"ה היא, אלא תשובת הרא"ש היא), היינו משום שסובר שאין איסור כלאים אלא בקשירה והתם לא קשר חבל הכלבים אל הסוס רק תפסו בידו. ועוד סבר דמתני' דאוסר לקשור הסוס היינו בשעת מלאכה, אבל שלא בשעת מלאכה לא, והכא בשעת מלאכה איכא, ולא עוד אלא שמסייע קצת במשיכת העגלה אע"פ שמעט מזעיר הוא, סוף סוף מושך בשניהם ולפע"ד שלוקה מן התורה כי גרוע יותר מן הכלאים שקושרין אחורי הקרון שאינם מושכים בקרון כלל ומחמת שכמה ב"א נכשלין בדבר זה הוצרכתי לכתוב ולבאר איסורו עכ"ל, ומבואר מדברי היש"ש שדקדק שהוא גרוע מן הכלאים שקושרין אחורי הקרון שאינם מושכים בקרון כלל עכ"ל, הנה מזה משמע פשוט דתחת הקרון אין גרוע מן הכלאים שקשורים בצדי הקרון וכן מובן בשכל כי בצדי הקרון הוא מושך ומסייע יותר מבאחורי הקרון דשם לשיטת היש"ש אינם מושכין בקרון ולכן לפום שיטת היש"ש נראה פשוט דבצדי הקרון הוא לוקה מן התורה כמו בתחתית הקרון

ובזה עמדתי על דברי הראבי"ה שהובא שם ברא"ש סוף ה' כלאים דטען על רבינו אפרים מדתנן אין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון ולא את הלובדקים לגמל ור"מ מתיר, ואם היו מסייעין בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור. ומדנקט קשירה ש"מ דוקא היא אבל בלא קשירה לא. ומדנקט נמי אם היו מסייעין בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור, שמע מינה בעת מלאכה בעינן ועוד מדנקט בצד הקרון ש"מ דוקא בקרון ורישא דמתיר ר' מאיר כשקושרין בצדי הקרון או לאחר הקרון מיירי שאין מסייעין כלל אלא שקושרין לקרון בעלמא ואפ"ה אסרי רבנן מפני מראית עין והמעדני יו"ט כתב על זה תמיהני דמפרש טעמא אחרינא מדבירושלמי דאתפלגו ביה ר' יוחנן ורב, דר'