אב בחכמה קו

הפסק השני בדין בהמה קשורה לעגלה שהסוס מושך

נדון מש"כ הט"ז סי' רצ"ז סעק"ו דהרמ"א כתב וי"א דאינו אסור להנהיגן או להמשיכן רק בקישורין יחד (טור בשם הרא"ש) ולכן מותר לרוכב וכו', וכתב הט"ז זה דעת הרא"ש. ונ"ל שיש למחות לישב בעגלה שהפרה קשורה בה והסוס מוליך את העגלה. ויש למחות ביד הקצבים העושים כן, ובדרישה למד זכות על הקצבים שאין עושין כך אלא לפי שעה באקראי בעלמא. וחס לאותו צדיק לומר כן דכאן הוא איסור דאורייתא ומה לי לפי שעה או לזמן מרובה, ע"כ אין לסמוך על אותה הגהה שהביא הדרישה בשם הר"ח כלל, ויש למחות ביד הקצבים מלעשות כן. עכ"ד

ענף א'

, והנה רב אחד הביא לי ספר חרוזי מרגליות ח"ב והראני כי הגז"מ הורה הלכה למעשה נגד דברי הט"ז וכתב על הט"ז כי לא דק בשתים וכתב כי הראה זה לכמה רבנים שעברו בביתו והודו לו עד שאחד אמר כי פלא הוא אצלו על שלא עמד שום אחד מן המחברים הראשונים על דברי הט"ז בזה, וע"ז נאמר כלשון הגמ' (חולין ו' ע"ב) על רבי אשר התיר את בית שאן כולה על ידו, וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור, אתה תנהוג בו היתר וכו' אף אתם (הרגז"מ) מקום הניחו לכם אבותיכם להתגדר בו, והאריך טובא והעתיק דברי הפרישה והדרישה וכתב דהרב ט"ז שחלק על היתר הדרישה לא דק היטב בהעתקתו את דברי הדרישה שהבין טעם ההיתר של הדרישה מחמת שאין עושין כן אלא לפי שעה באקראי בעלמא (ולפי"ז יש לחלק בין לפי שעה או לזמן מרובה וגם בין פעם אחת או באם עושין כן תמיד) ע"כ אמר וחס לו לאותו צדיק (הוא הרש"ל, או הדרישה) לומר כן, דכאן הוא איסור דאורייתא ומה לי לפי שעה או לזמן מרובה וכו'. ובאמת עיקר ההיתר של הרש"ל לפי דעת הדרישה הוא ע"פ פי' הר"ש והרא"ש שמפרשין המשנה דאין קושרין את הסוס וכו' בקושרו לצדי העגלה או מאתריה כדי ללמדו למשוך את הקרון, אעפ"י שאין זה דרך משיכה אסור והוסיף הדרישה בלשונו משום דאתי לאחלופי בהנהגה ומשיכה מעליא, וכן תהיה כונת הרמב"ם בפי' המשנה דהוא משום גזירה שכתב כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד עכ"ל, אבל בשקשר באקראי בעלמא (רצוני לומר, שלא לכוונת לימוד משיכה) כגון אלו הקצבים שמוליכין עמהן בהמות מן השוק לשחוט ל שאין כוונתן בזה ללמדן למשוך) מותר, דלא אתי לאיחלופי, עכ"ל. והב"י קיצר בטעם הדבר ממש"כ בפירושו על הטור וע"כ רבים שוגים בזה

גם מש"כ הט"ז בקושר פרה אחורי עגלה דהוא איסור דאורייתא, במחכ"ת לא דק בזה דהרמב"ם בפי' המשנה כתב כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד, הרי אינו אלא גזירה שמא יחבר אותם בקשר אחד מלפניו, וכן משמע מפי' הר"ש שכתב אע"פ שאין זה דרך משיכה אסור ופי' הדרישה משום דאתי לאחלופי בהנהגה ומשיכה מעליא וכן כתב הסמ"ג בל"ת רפ"ב מנין לרבות הדש והמנהיג ת"ל יחדיו ולהוציא קושר סוס בצדי הקרון או לאתר הקרון שאינו יחדיו, ואע"פ שהקושר סוס בצדי הקרון אינו לוקה מדרבנן אסור, כדתניא בתוספתא, אין קושרין סוס לא בצדי הקרון ולא לאחר הקרון, ור' יהודה מתיר, והלכה כחכמים דסתם מתני' דכלאים כחכמים עיי"ש, וכן כתב הסמ"ק בסי' ק"ע וז"ל וכן קושר מין אחר אחורי הקרון אסור מדרבנן עכ"ל, וכ"כ היראים במצוה קנ"ו שהביא לשון הספרי יחדיו פרט לקושר הסוס בצדי הקרון או לאחר הקרון וכו' אסור מדרבנן וכו', עיי"ש. והשט"מ בב"מ (צ"ד.) ד"ה עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בכלאים פי' בכלאי בהמה וכו' וי"ל תלמיד הר"פ וא"ת לר' יאשיה למאי איצטריך יחדיו וי"ל דמבעי ליה פרט לקושר אחורי הקרון מין אחר דלא מתחייב וא"ת הא אמרינן בירושלמי אין קושרין הסוס אחורי הקרון וי"ל היינו מדרבנן אבל מלקות ליכא, ור' יונתן הא מסברא נפקא ליה עכ"ל וכו'. והגאון מלבים הביא גירסא אחרת בספרי, יחדיו לרבות קושר הסוס בצדי הקרון או לאחר הקרון, ורמז להרב ז"א על הספרי, ועיינתי שם, וסוף דבריו שהניח בצ"ע, וקשה לי על הגאון מלבי"ם מנין הוציא זאת לדבר ברור שכן צריך להיות והטור שכתב לוקה הוא יחיד בזה נגד כל הפוסקים הראשונים, והדבר פשוט כי אינו אלא איסור דרבנן עכ"ל של הגז"מ.