אב בחכמה קד

ה"ה אשה אחרת וקמ"ל דלא מהני אלא דוקא חליצתה או חליצת חברתה וזה כפתור ופרח דרבותא גדולה נקט גבי צרה וכמ"ש בס"ד ולע"ד קושית הרב על דברי הגאון מטוסאוו דזה דבר תימא הא אין קריאה מעכב והמשנה נקט פוטרת לע"ד לק"מ דכיון דמילי לא ממסרן לשליח בשליח שני א"כ מעיקרא הרי היא אינה ראויה כלל להיות נקרא בשם שלית לגבי הצרה והוי כאינו ראוי לקריאה דמעכב כמו אינו ראוי לבילה וגוף תשובת הרב ממאסקווא הוא דבר תימא בעיני דאיך ס"ד כלל לומר דאם עשתה שליח הנה לדידה לא מהני משום דבעינן הן ולא שלוחן כדברי הספרי דבי רב ולצרתה יהיה מהני מטעמא דהא בלאו הכי לעולם מהני לה חליצת צרתה בשליחות. בשלמא אם הוא מהני לדידה והיא נפטרת שפיר נסתלק החיוב מחברתה ונפטרת גם צרתה דהרי שליחותה הוא רק בכח התורה הגם דאיהי לא עשתה אותה לשלוחה כלל ורק דהתורה פטרה גם אם היא לא כיוונה כלל לצרתה משום דבית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ לשני בתים אבל אם לדידה אינו מהני שלוחה שעשתה בפועל ממש לחלוץ עבורה משום הן ולא שלוחן איך ס"ד כלל שיהיה מהני לצרתה בלי שליחותה כלל ואין כאן רבותא גדולה ואין כאן לא כפתור ולא פרח והם דברים פשוטים אשר ממש בר בי רב דחד יומא לא יטעה בזה ואולם הטענה דמהא דתנן אין חליצה אחר חליצה מוכת דאם חלצה על ידי שלוחה מהני גם לצרתה ולא אמרינן בזה דשלוחה הוא שליח שני הוא טענה חזקה וי"ל דזה יהיה תליא בפלוגתא דמילי לא ממסרן לשליח ואיברא דגם הגאון מטוסאוו לא כתב זה רק לפלפולא בעלמא לולי פני האמת הוא נושא ואם כן אין לנו להאריך בזה והאמת הוא כמש"כ הרב מטאסאוו בסוף דבריו בזה

ומש"כ הרב ממאסקווא במכתבו השלישי להלל ביאורו בהתוספתא דחולין פ"א כשר בגט פסול בחליצה והתפעל כי י"ל דהגאון יפרש כן דלא פי' להדיא בבא זו, הנה כבר כתבתי בתשובתי דגם אם נפרש הכי בתוספתא אין זה נגד פיסקא דידן די"ל דזהו בשליח דידיה דכשר בגט שליח להולכה ופסול בחליצה שליח דידיה מטעמא דאיהו בחליצה לאו מידי עביד ואין על מה שיחול כח השליחות אבל בדידיה דעושית מעשה שפיר אפשר לה דתעשה שליח. וגם בבא השניה בתוספתא כשר בחליצה פסול בגירושין יש לפרש דבחליצה אם היא עשתה שלית הוא לעולם כשר ואין ביד החלוץ לפסול אותו אבל בגירושין אם היא עשתה שליח לקבל גיטה יוכל המגרש לפוסלו ולומר אני רוצה שיהיה שלוחי להולכה ולא שליח של האשה לקבלה ובאמת אין לנו לחדש פירושים חדשים בהתוספתא נגד פי' גאון ז"ל שהביא העיטור וכ"ה בהפסיקתא וכמ"ש לעיל בס"ד

גם מש"כ הרב ממאסקאווא בתשובתו הראשונה באות ג' להוכיח דלא כהברית אברהם דגם תנאי דלעבר לא מהני בחליצה כיון דא"א על ידי שליח הנה גמ' מפורשת בנדרים (י"ט:) דאיכא ברייתא דקתני בהדיא אמר הריני נזיר שמשון אם יש בכרי הזה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שנאבד ר"י מתיר הרי דמהני תנאי בנזירות אע"ג דא"א כלל בשליח דאינו מביא קרבנות כלל בנזירות שמשון ומוכרח דזהו משום דהוי תנאי דלשעבר דלא גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר ועיי' בס' נדרי זרוזין בסופו בהשמטות גם בת' בסוף ספר שו"ת נאות דשא וזה ראיה ברורה דלא שייך לומר דאקושי נזירות להדדי לפירש"י בטעמא דאיתקש ביאה משום דהיה אפשר לו לקדשה בכסף ושטר ואם רצונו בנזירות שמשון לא שייך לומר דהיה אפשר לו לקבל נזירות סתמא דאין רצונו בהבאת קרבנות ורצונו שיהיה נזיר שמשון, ועוד ועוד, ולכן העיקר מ"ש כת"ר דכיון דאין הוכחה בכאן בזו המדינה אף ביש לתלות בהיתר חיישינן לחשדא בחליצה יעויי"ש

גם מש"כ במכתב השני אות ד' להקשות על התוס' דפירשו דהתוספתא מיירי מדאורייתא דהא קתני גם מיאון לק"מ דבמיאון פשיטא דאין לחוש לבי"ד טועין כיון דעיקרו דרבנן ורק רבא סובר כיון דבדאורייתא אין כותבין אלא א"כ מכירין יש להחמיר נמי בדרבנן וא"ש ובגוף הסוגיא י"ל דלהכי מרן רש"י ז"ל סובר כגירסתו משום דמאי מקשה מדרבא דבחליצה דסגי בהדיוטים שפיר איכא למיחש דילמא טעו בי"ד הא' וכ"ש במיאון דלא בעי בי"ד כלל וסגי גם בחד ואיכא חשש דטעו ולהכי פירש כגירסתו ומקשה מר"ס דאמר רבותא דחיישינן לבי"ד טועין אפי' בי"ד האחרון שאינם של חליצה דמסתמא הוא בי"ד יפה ורבא אמר רבותא דלא חיישינן לבי"ד טועין אפי' לבי"ד הראשון וקמ"ל דגם אחרי בי"ד כזה בי דינא לא דייקי וסרה ק' התוס'

ובקצרה אומר כי מהרב הגאון הצדיק מהרי"ח מטוסאוו מקיוב שליט"א ומנאי דידי תסתיים שמעתתא אשר במקום עיגון יתכן לעשות החליצה על ידי שליח דידה בתור פועל וגם הגאון ר"י בוימגארטין מווינא הסכים בזה וגם הגאון ר"ל ווייסבלאט זצ"ל הסכים לזה ויבדל לחיים הגאון מהר"ש לעווין שליט"א רב בברוקלין בבית הכנסת בית שלמה הסכים לזה וגם הרב הגאון דש"ג הסכים לזה ולא הבאתי תשובתו לפי שהיה חפץ בהעלם שמו מפני גודל קנאת הרודפים לכן לא הדפסתי התשובה כלל וכלל, וגם הגאון מבברויסק דעתו כן ומי שירצה לעשות מעשה ראוי לו ללמוד התשובות הללו ויראה כי האמת נר לרגלינו, ד' ינתנו במעגלי צדק למען שמו. נאום הק' אברהם אהרן יודעלאוויץ, רב הכולל לאגוה"ק דנויארק יצ"ו.