אב בחכמה קב

עי"ש כהוראתנו ולכן א"א הי' לקבוע בטופס הכללי בם קריאתה. ובמכתבו הג' אמנם הודה לי שדיוק נכון הוא אך מתאמץ ודחיק לי' עלמא לפרש דהאי דואקרינהו אינו אלא לאפוקי שלא יחושו שמא אלם הוא היבם וליבמה אין חוששין שהרי רואין שאינה אלמת. אבל אי משום הא למה הצריך לכתוב כל כך ואקרינהו מה דכתיב בספר אורייתא דמשה, וזה הכל לחינם ודי הי' לכתוב רק תיבת ואקרינהו ותו לא. וע"כ שהאמת כדברי שהוסיף יתר פרטי סדר החליצה והשמיט קריאתה מפני שלא תמיד היא בפני עדי החליצה

(ד) באות ה' מביא חבילי ראיות שלמדין דינים מדבר שאין מפורש במקומו, ולא הרגיש אשר בכאן צריכים לחדש דין חדש היפך ממה שמצינו בכל התורה, שכן איתא בש"ס בכמה מקומות שמצינו בכל התורה ששלוחו של אדם כמותו ועי' תוספות ערכין ב' ד"ה קרבנו ולא קרבן חברו, דהקשו נילף מהכא דלא מהני שלית, הרי דבלא ילפותא נשאר הלמוד לכל מקום דמהני שליח. וכל המקומות שהראה הרב המשיב למדין מפורש ובדין שלנו מאן למד והיכן מצינו למוד כזה, וכדי להבעית אומר הרב המשיג שאיסור החליצה פשוט בגמרא, ואני אומר קבל עם מאן דמחזי לי בש"ס בבלי וירושלמי ספרא ספרי תוספתא מכילתא לשון פשוט שאין חליצה על ידי שלית מובילנא מאני' לבי מסותא לשון כזה אינו, וגם פה בכתובות אין זה לשון הגמרא רק לשון רש"י וכבר העירותי בכתבי הקודמים שבמהד"ק דרש"י המובא בש"מ מסתפק רש"י שמא הכונה שהתנאי צריך להיות אפשר עי"ש והפרישה בסי' ל"ח מפרש באמת הכי וכן מפורש בדברי הר"א אלפנדרי מובאים דבריו בקמ"ר כאשר העירותי כבר. ועוד אוסיף עתה לבאר שכן בשימק"ו בכתובות שם ד"ה תנאה דאפשר כותב בזה"ל ומשמע לי דרש"י לשיטתי' דהכא משו"ה גמרינן תנאי דאפשר לקיומי' ע"י שלית משום דאיכא לאקשויי בקרא וכו' לכך הוה לי' לסיומי עמהם תנאם ולומר להם אם תעברו וכו' ושוב הי' לו לצוות וכו' אמאי אפסיק וכו' וזהו שכתב רש"י עי"ש כי התם עכ"ל, הרי שמפרש ברש"י שבזה שהפסיק מלמד שההתנאה צריכה להיות אפשר עי"ש, ולכן הפסיק ועשה התנאה על ידי שליח דוקא. יעיי"ש אשר פירוש אחר לא יסבול השטמ"ק הנ"ל והיא שעמדה לי שכתבתי על תשובת מהר"ם בר ברוך ז"ל שהיא תשובה נצחת ששם הכונה שההתנאה צריכה אפשרות עי"ש והלשון לקיומיה היינו ההתנאה, אלא להסביר מה טעם יש בה למה בכאן אי אפשר להתנאה עי"ש, ואנהירנן לעיינין בזה מהר"ם ב"ב הנ"ל עפ"י הסברו שבמילי דחליצה שאסור לשהויי אין למנות אנטלר ומסתמא כן בכל עניני' שאם ישלח שליח להתנות תנאי ג"כ מביא לשהי' ואינו לפנינו לכופו שלא להשהות ואם כן רש"י בעצמו סובר שמותר לעשות חליצה ע"י שליח דידה שלא יהיה מזה עיכוב ואדרבה ע"י קובלנת השליח ג"כ יכפוהו בי"ד ויפטרה מיד בלא שהי', ומיושב היטב מה שהאריך רש"י בציור להראות דמיירי בשליח היבם

וד"ל

, (ה) ואשר האריך ביתר דבריו לחזק דברי ראיותיו מהירושלמי והתוספות כפל דבריו במלות שונות והרבה בדחוקים כ"כ עד שדי לפני שהקורא יקרא כדרכו תשובתי הראשונה וימצאה נכונה יותר בפשט הענינים מדבריו הראשונים והאחרונים יחד ואין לי מה להוסיף, והיינו שבאות י"ב במכתבו הארוך מודה שמה שהקשה באות ט' במכתבו שהשיבני ראשונה על קונטרסי, היא רק לשיטתו ונפל עיקר יסודו לסתור דברי הכ"מ ומה שהודה במכתבו זה הראשון באות ט"ז שמהרי"ף נראה כדברי שיש לחלק בין איש לאשה ואין עוד ראי' מהגמ' והרשב"א ושכך אמנם כותב הגרעק"א ואם אמנם מגלה אני שבעיקר הדבר לא נכון כלל, לא הזיק לי הלחש הזה כאשר לא איכפת לי מה שסותר הרב המשיג את דברי הגאון ובעהע"ט וגם את דברי הכ"מ ואני בדידי שלפחות במקום עגון ושעת הדחק כה אפשר לסמוך אדברי גאון ובעהע"ט אדברי אלפס ואפילו אדברי הכ"מ בלי שום נקיפת לב. אך באות ט"ז מביא קושיא עצומה דאם יש לחלק בין איש לאשה למה לא חשיב בתוספתא דבכורים דלא נעשה שליח לחליצה כאיש ישפטו הקוראים אם יש להשיב על קושיא זו. ואבקש מכבוד הרב המשיג, להשיג הספר מנחת חינוך שחבר הרה"ג מטרניפאל וימצא בכל התרי"ג מצות חילוקי דינים לענין אנדרוגינוס ולמה לא נכתבו כל הלין דינין בתוספתא דבכורים. הוי כמה נתרחקנו מדורו של ר' יהודה שאמר ביבמות דף ד' וכי בשביל שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה אפילו למאן דדריש סמוכים ואנן נבוא ונגזור כליה על אלפי בנות אברהם אבינו על סמך דיוק קלוש כזה. והוא עומד ומבקש מאתי שלא לעשות חו"ש תורתנו כשתי תורות. יסביר נא לי כבוד הדר גאונו והאיך נעשה ההיתר על מצות אפויות במכונה, על קמח שנטחן בריחיים של קיטור ועוד קודם על קליפת הסרכות ועל גטין