אב בחכמה קא

שני כתבים הבאים כאחד מבשרי טוב, תורה, משמיעי ישועה לאלפי אומללות באוני בערבי ימי החג האחרונים, ה"ה שני מכתבי מר ניהו רבא הבהירים מן ר"ח ניסן וד' בו. ודין הניין לי שעכב מעט ההדפסה כדי לתת מקום גם לדברי שכנגדנו ולשוברם בצדם. ואשתמש בזה להמציא כעת לידי מר גם את שני המכתבים האחרונים של הרב הגאון אב"ד דמוסקבה אשר כתבתי לכהדר"ג שאשלחם אליו בצרוף תשובתי ואחרתי עד כה מפני שלא השארתי בידי העתקה מתשובתי, בהאמיני לתומי שהרב המערער יודה על האמת. ובהודעי כי הנצחון נצחני בזה והרב ההוא דורש ומבקש שאדפיס גם מכתביו וגם תשובתי. וקשיא עתיקא ואנכי לא נפניתי עד כה. והיום ערכתי תשובה אחת לשני המכתבים ואקוה אשר כהדר"ג ידפיס גם מכתביו גם תשובתי והעיקר שישיב ידו בעים רוחו. ובכוחו גדול לאלוה להשיב מלחמה שערה. ויתן לן מר משופרי' להגדיל תורה ולחזק הוראת אמת, וזה דברי

(א) תמיהני על רב גאון כהרב המשיב שכת הנצחון כה ישלוט בו עד שלא ראתה עינו הבהירה כי בחדא מחתא מחתינהו לדעות רש"י רי"ף ורמב"ם במכתבו הרשום עליו א' באותיות א' וב' בענין כותבין אף על פי שאין מכירין והן באמת לא קרבו זה אל זה, ברש"י איתא מפורש שאין מכירין שהם יבם ויבמה והא ודאי יודעים מי היא ובת מי היא, וכשבאה לבי"ד לינשא, כבר יכולים לברר מי הי' בעלה, והספק רק על היבם שאינו לפנינו אם אחוה דמיתנא הוא. הרי"ף הוסיף בדרבא דב"ד בתר ב"ד הוא דלא דייקא אבל בתר עדים דייקי ופירש הרמב"ן במלחמות, דבתר עדים דייקי ואפי' כתבו וכמו גבי ש"מ שנותנין אעפ"י שאין מכירין וכשהוא גובה צריך להביא ראי' ורק הרמב"ם ס"ל שמאמינים כל כך עד שאפי' אם היא אינה ידועה לנו מי היא ובת מי היא ומי בעלה בכ"ז מאמינים. והנה הרי"ף לפי הרמב"ן ודאי שגם אחרי הכרת הבי"ד הראשון יש עוד מקום לדייק אחרי כתב העדים, וכמעט ברי לי שהדיוק בא לאפוקי מחשש זה דילמא חלצה ליבם של אחרת בשליחותה. ודעת הרמב"ם ג"כ אי אפשר לכאורה להלום שאם אין יודעים אפילו מי היא ולמה לא ניחוש לקנוניא, שזקוקה אחרת נטלה כתב של זו שנחלצה בבי"ד ונפטרת בשטר זה של האחרת. וע"כ לומר או דס"ל להרמב"ם כהתוס' ישנים ביבמות ק"ו שהיכי שאפשר להכחישה אין חוששין, ורק בהכרת היבם ציירו אפשרות שהיבם בעצמו אין מכיר בה. או דס"ל כהריב"ש סימן תצ"א דסברת לא שביק אינש היתרא ואכיל איסורא אלימא כ"כ אפילו להוציא ממון מיתמי ובכן ג"כ אין לחוש על כן לקנוניא, שאפילו אם יבמה בריחוק מקום הלא אפשר בהיתרא על ידי שליח, ואם כנים דברי אדרבה מהרי"ף והרמב"ם יש ראי' מפורשת לדברינו, ומרש"י אעפ"י שאין ראי' אבל מנלן דפליג אתוס' ישנים, וג"כ אין לחוש שמא שקרה שהיתה שלית אחרת ועתה אומרת שנחלצה בעצמה, דהא הבי"ד יכולים מכחישתה, ומה גם שלרש"י ביודעים שמה ואפשר לברר שם בעלה אין חשש כ"א לשני יוסף ב"ש היכי דלא הוחזקו ובמיתה דלא שכיחא ועי' יומא דף ב', ונפלו כל דברי הגאון בבירא. ואגב אודיע שהרב הגאון המשיב, בדבריו בענין הזה כדי להוכיח שהתוס' ס"ל כרבא פליג על הרב או"ז הגדול אעפ"י שמוכרח להודות שבדברי התוספות בב"מ מבואר ההיפך, ותמה אני אם יש בדורנו מי שיפלוג מסברא על חד מן קמיא

(ב) ואפילו יהיבנא לי' לתנא פלגאה שיש לחוש שמא היתה החולצת רק שליח ג"כ קושייתו עלינו לא כלום, דהא מבואר בתוספות גיטין (יז) וברא"ש שם ומובאים להלכה בב"ש סימן קכ"ז מק"ו דעל ידי שליח קלא אית ליי, ובמכתבו השני תפשני בכך בלישנא שכתבתי כן משמא דגמרא ותפשני שזה לא בגמ' כי אם בראשונים, ואודה על האמת שפלטה קולמסי בשם הגמ' מה שנאמר במפרשי' הראשונים אבל הא דסיים שאינו ענין כלל לשם דהתם אינו מחמת השליח אלא מחמת הזמן אשתמיטתי' לי' לבר פלוגתתי לשון הרא"ש בהמביא תנינא פסקא ה' לפי שיש קול להליכת השליח ולביאתו ומידע ידעי עכ"ל, ומה לי התם ידעי הזמן ומה לי הכי ידעי שהיא רק שליח. וק"נ שם מביא בשם חדושי הרשב"א דשאר אינשי לא דייקי בתר קלא ובי"ד דיקי בתר קלא. והאי הא קלא אית לה ובי"ד הב' בבואו להשיאה ידייק בתר הקול

(ג) ואשר העיר הרה"ג המשיג בדרך אגב בענין ההוא את אשר איתא ביבמות ל"ט דר"ח בר אויא מסיים ואקרינהו וכו' הביא כהדין עורבא נורא לקיני' דהא רש"י שם פירש לא חפצתי לקחתה. ולמה לא פירש מאן יבמי ג"כ וע"כ שדקדק כן מלשון הש"ס ואקרינהו ולא ואקרינון, ולמה לא הצריך ר"ת באמת לכתוב גם מקריאת היבמה וע"כ לומר שקריאתה אפשר שלא יראו ולא ישמעו עדי החליצה כגון שקוראה בבי"ד שבעירה אם החליצה