עצמות יוסף על קידושין צז

דאין ראוי להקל היכא דתפיס ליה אאגרים אח"כ וכדעת הרמ"ה ז"ל כפי מה שדקדקתי בלשונו ז"ל ואין ספק שדברי הרמ"ה הם מכך סוגיא וכמ"ש הר"ן ז"ל. ורבו של רבינו ירוחם כתב בזה סברא אחרת ז"ל כי נראה לומר לכ"ע שאם עשה לה כבר שירים ונזמים ואח"כ קדשה בשכרו דהוי כמקדש במלוה שיש לו עליה משכון ולא דמי לעשה לי שירים ונזמים ואח"כ קדשה בשכרו דהוי מקודשת דכיון דתופס אותם בשכרו הוי כמקדש במלוה שיש עליה משכון ולא דמי לעשה לי שירים ונזמים ואקדש אני לך דהת' לא תפיס להו אאגריה עכ"ל. ולכאורה נראה לדקדק מדבריו אפילו לא בא לידו בתורת משכון. וביאור דבריו ז"ל נראה שצ"ע להבינם הארכתי בפי' לאה"ע. ועוד יש להאריך בזה בדין שמעתין אם אומן קונה בשבח כלי או לא כי באמת דברי הפוסקים בזה צ"ע הרוצה לעמוד בדברים על בוריין ועיין במה שכתבתי בספר משא מלך בחלק ב' שער ב' משפט ב' דין י"א. ואם קדשה בשטר אירוסין ואין עליו עדים ויש בנייר שוה פרוטה צריכה גט דרבנן אין צורך לאורך

הלכה א דף מח מתניתין התקדשי לי בדינר זה של כסף וכו' תנא חדא וכו' כפי נוסחתנו הוי סדר הגמרא שפי' דמשני הא במיא הא בחמרא הא בציהרא והוי מלמטה למעלה אבל ר"ח גריס הכי תני חדא בו ובמה שבתוכו ותניא אידך בו ולא במה שבתוכו ותניא אידך במה שבתוכו ולא בו והשתא קמקשה לרש"י ומתרץ יפה וזאת היא גי' הר"ן וה"ה ז"ל. פיסקא ולית ליה לר"ש וכו' קשה דמאי קושיא היא זאת דמאי דאמר ר"ש דהויא מקודשת הויא משום חומרא דאשת איש דהא דכוותה קאמר אמתני' דלקמן על מנת שאני כהן וכו' וקאמר רב יוסף על מתני' דכסבור הייתי שהיא כהנת וכו' וקאמר דילמא לחומרא וכו' הרי לך דעם היות אמת דקתני בהדיא מקודשת קאמר דלחומרא קאמר ויהיו קדושי אחרים תופסים בה ודכוותה נימא הכא בדברי ר"ש ולא צריכים עוד לדחוקי נפשין בהנך דוחקי ונראה דבשלמא התם כיון דקתני בהדיא במתניתין כסבור הייתי וכו' כיון דאמרינן דדברים שבלב אינן דברים הכרח לומר דמקודשת דקתני הוי משום ספק אבל הכא במקודשת דנקט ר"ש למלתיה ליכא שום גילוי כלל בדבריו עוד ק' דמאי פריך מההיא דחלא וחמרא דהתם גילה לוקח דעתו שרוצה בחלא או בחמרא ולכך יכול לחזור בו אבל הכא לא גלתה כלל מה היתה ראשונה וכיון שכן מנ"ל שאם הטעה לשבח לא תהיה מקודשת כיון דליכא גילוי דעתה שאינה חפצה בזהב דאומדן דעת הוא דניחא לה בדהבא יותר ואפילו אוקמיה כגון שצריכה להשלים תכשיט של כסף עדיין יש לחלק חילוק זה. עוד קשה לימא דר"ש לא פליג כי אם אחלוקת עני ונמצא עשיר דהשתא ליכא למימר איכא דניחא לה בעני דודאי בעשיר ניחא לה טפי. ונראה דודאי ר"ש אכולה מילתא פליג דהא לקמן קדייק לא שנו אלא בשבח ממון אבל בשבח יוחסין לא מדפליג הכא ולא אמתניתין דלקמן:

ואם ר"ש לא קפליג כי אם אחלוקת עני ונמצא עשיר הוה ליה לתנא למתני שאר חלוקות דלא פליג ר"ש בהו גבי הנך דהוו שבח יוחסין פליג ר"ש בהני וכו'. תוספות איכא דניחא לה בכספא פי' וכו' טעם הפירוש הוא משום דלא יתכן דניחא ליה בכספא ולא בדהבא אם לא שצריכה כסף להשלים תכשיטיה אך קשה דבעה"ג נראה שעושה מערכה על הדרוש דמוקי הך אוקומתא כדי להקשות לר"ש דאנא אמינא דלא איירי בהכי ומשו"ה פליג ר"ש שמ"ש התוספות כגון שצריכה לא הוי אוקומתא אלא ה"ק דאפשר דניחא לה בכספא כגון אם צריכה אך קשה דהא לא דמי לחלא וחמרא דהתם ודאי שהלוקח והמוכר תרוייהו נוחים בחלא דוקא או בחמרא דוקא ונראה דע"כ איירי בהכי לדעת התוספות דאי לא מיירי בהכי לא יתכן לדעת רבנן שלא תהיה מקודשת כיון שהטעה לשבח. אך קשה דהא במחלוקת עני ונמצא עשיר דליכא הך טעמא דאפי' הכי פליגי רבנן עלה אלא ע"כ טעמא דרבנן אינו אלא משום דהטעתו וכו'. ואפשר דעני ונמצא עשיר דמי לשבח יוחסין ומטעמא דמסאנא דרב מכרעאי אבל קשה דכל הכרח הגמרא הוא מדפליג ברישא וכו' ולפ"ז ראויה היתה חלוקה זאת להיותה קבועה במתניתין דלקמן. ונראה להבנת התוספות דהם פי' כגון שצריכה והקשו דילמא מתני' איירי בדינר זהב ולא בחתיכת כסף ומשום הכי פליג ר"ש דהשתא ל"ש למימר כגון שצריכה כסף וכו' תירצו באמרם ומיהו היכא דהטעה האשה בממון אינו מחלק ר"ש ויכול להתיך הכסף מהדינר להשלים תכשיטה ולא שאני לן בין דינר לחתיכת כסף וז"ש לא פליג כלומר לא הפליג בהא וק"ל. א"נ י"ל דה"ק שהם תירצו כגון שצריכה וכו' ועדיין לא נח דעתם בזה דהיתכן שמדינר זהב לא תקח כסף להשלים תכשיטיה דהא דמי לחלא וחמרא לכך פי' שאם הטעה האשה כממון פירש ששוה יותר מעות הזהב מהכסף לא פליג ר"ש בת"ק דאפי' ת"ק מודה דמקודשת ופירושא דמתני' הכי הוי בדינר של כסף פי' שיעור גדול מכסף שוה דינר זהב ולפי השויון כך הוא דינר כסף כדינר של זהב ואין הפי' דינר קטן יהיה מכסף הדינר כדינר של זהב קטן כמוהו והשתא קאמר שפיר איכא דניחא ליה וכו' ומ"ש לא פליג ר"ש ראוי היה שיאמרו לא פליגי ת"ק בהכי אבל הכונה היא זאת דלא פליג ר"ש כרבנן דהא רבנן לא איירי בהכי. וסבור הייתי לומר שבעה"ג מעיקרא הוה ס"ד דאיירי שאמרה היא לשלוחו צא וקביל לי קדושין מפ' שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף וכו' כדלקמן דהשתא איכא סברא רבה לרבנן ולכך פריך לר"ש הכא נמי איכא דניחא לה זכות וכו' ומשני ליה הטעם דמרא' מקום הוא לו ולא יותר ואפשר שזאת היתה כונת התוס' באומרם ומיהו וכו' כלומר דמעיקרא נמי הוה סליק אדעתין דדוקא ע"י שלוחה קאמר ולא על ידה דבהיא גופה ליכא שום פלוגתא שוב נתיישבתי בדבר ומצתי בדרך זה קושיות והויות והראשון עיקר. ולענין הלכה אם אמר לאשה התקדשי לי בדינר של כסף ונמצא של זהב שיש הפרש גדול בין זל"ז לדעת רבנן אינה מקודשת כלל ואם נחוש לפי' שכתבתי בדברי התוס' דהיכא דהטעות הוא מפורסם לא פליגי ומודו רבנן דהויא מקודשת יש להחמיר אבל אין דעתי נוטה כלל לזה דמאי שנא מעני ונמצא עשיר דאפי' הכי ס"ל לרבנן דאינה מקודשת כלל הילכך אינה מקודשת כלל. ואם האיש אומר לשלוחו צא וקדש לי אשה והלווני דינר של כסף והלוהו של זהב ג"כ אינה מקודשת ואע"ג דהך אוקומתא אידחי בגמ' לא אידקי' אלא בעבור שלשון המשנה אינו סובלתו ומתוך לשון תוספי רי"ד נראה דיש לספק בזה ובלשונו נראה דיש טעות סופר שכ' ובזה ראוי שיחלוקו וצריך לומר שלא יחלוקו והמעיין יתקן. אמר אביי וכו' ר"א דתנן וכו' יל"ד כיון דר"ש ור"א אמרו דבר א' וס"ל דמראה מקום הוא לו אמאי לא קפליג ר"ש על מתני' דלקמן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלו' והלך וקדשה במקום אחר דלר"ש מקודשת משום דמראה מקום הוא לו ונר' דלקמן ליכא פלוגתא מטעם האמור בגמ' דקידושין לקרבה קאתי וכו'

דף מט מתקיף לה מר בר רב אשי אלא דקתני ע"מ שיש לי בת וכו' יל"ד אמאי לא פריך מרישא דקתני ע"מ שאני בן כרך ונמצא בן עיר וא"ת דהתם לא הוי טעמא משום שבח ממון אלא שבח יוחסין הוא דהא אינו דומה מי שהוא בן כרך למי שהוא בן עיר רש"י ז"ל לא פי' כן שכ' ז"ל ישיבת כרכי' קשה שהכרך הוא מקום שווקים והיותר מצוי כנראה דמפרש מתני' בשבח ממון ואפי' אם תמצא לומר דרש"י פי' כן אליבא דרבנן דהלכתא כוותייהו קשה למה לא פירש טעם המשנה משום יוחסין ויהיה טעם כולל לדברי הכל. ת"ר ע"מ שאני קריינא וכו' בדקדוק הלשונות ראיתי מבוכה שבלשון שאני קורא נראה מהטור דסגי בשלשה כתובים ופי' שאני קריינא הנאמר בגמ' דהיינו שאני קורא אבל הרמב"ם לא כ' כן שהוא ז"ל כ' ע"מ שאני קורא צריך להיות יודע לקרות תורה נביאים כתובים ובנוסחא אחרינא ראיתי בדברי הרמב"ם ואם אמר לה ע"ט שאני קראה צריך להיות יודע תורה נביאים וכתובים וכו' והיא נוסחא אמיתית לדעתי וכך הוא ע"מ שאני קראה כמו קראה אנא כלומר שאני גוף המקרא והרמב"ם ז"ל דע"מ שאני יודע לקרות לא הזכיר ג' כתובים ונר' שמובן מאליו שזהו שיעור הקורא בתורה. מאי תורה מדרש תורה והשתא לא הוו פלוגתא דתנאי פלוגתא דרבי יוחנן ורבי חזקיה ורבי יוחנן אתא לאשמועי' דמדרש כרבי יהודה הוי מדרש תורה אבל חזקיה דקא' הלכות יל"ד דהיה לו לומר הלכה כר' מאיר ואפשר דכיון דהוצרך רבי יוחנן למפסק הלכתא כרבי יהודה ואתא לפ' דבריו ולומר מאי תורה מדרש