עצמות יוסף על קידושין צד

שנתן לה כלום ואחר הך נתן לה הכל וקמל"ן דאפי' הכי מצטרפות הפך מ"ש הטור בשם ר"י דכתב דפליג על דברי הרמ"ה בזה ואפי' דלדעת הרמ"ה ליכא שום חידוש באומר בזו ובזו וגמר דיבורו טפי מאמר לה התקדשי לי באילו וכיון דהיכא דאמר לה התקדשי לי באלו מצטרפות ה"ה בזו ובזו ובזו שגמר דבורו קודם כל דבר וכיון שכן לא הוה ליה למתני הך חלוקה כיון דתנא רישא התקדשי לי באילו וכו'. פרש"י בחלוקה בזו ובזו ז"ל והאי דפלגינהו לתרי בבי דרישא ומציעתא ותנא בתרוייהו אם יש בכולן משום דבעי לפלוגי במציעתא בין אכלה למנחת כדמפרש ואזיל ע"כ וקשה דזאת הקושיא קיימא למאי דתריץ בגמרא הא מני ר' היא וכו' דא"כ תקשה לן לערבינהו, לתרי בבי והשתא ליכא לתרוצי משום דבעי לפלוגי בין אוכלת למנחת דההיא תנא אחרינא הוא דהיינו רבי והוי כברייתא אחריתי ונר' דמש"ה קא חשיב ליה תנא חלוקה בפני עצמה לומר דבהך איכא פלוגתא בין ר' לרבנן. אלא לרב ושמואל וכו' פי' דשמואל דמוקי לה ארישא לא הוי משום חדושא וה"ה דמצי לאוקמי אסיפא אלא משום דס"ל ז"ל דכולן מצטרפות לשוה פרוטה כיון דס"ל דמעות בעלמא מתנה וכמ"ש התוס' למעלה ויל"ד בשמעתין כיון דהך ברייתא א"א לאוקמא בחלוקת התקדשי התקדשי דהא לא קתני ליה וע"כ מוקמינן לה אסיפא דבזו ובזו ומאי עד שיהא באחת עד שיהא באחרונה קאמר כר' אמי אמאי לא קאמר בגמרא תניא כוותיה דר' אמי כי היכי דקאמר תניא כוותיה דרבא ונראה דכיון דאיכא למדחי בהך דהכא הא מני ר' היא וכו' מש"ה לא קאמר תניא כוותי' וכו' אך קשה דא"כ היכי קאמר תניא כוותי' דרבא דהא כל עיקר כחו דתניא כוותיה דרבא הוי מדסיפא קמפליג בין אוכלת למנחת ולא רישא אבל השתא דאיכא למדחי הא מני רבי ואוכלת איצטריכא ליה לעולם אימא לך דכי היכי דחלוקה בזו ובזו הוי במנחת דכוותה חלוקה באלו הויא הכי וליכא שום הוכחא במלתיה דרבא ואפשר דכיון דאיכא חידוש טפי היכא דאמר באלו אי הויא במנחת ה"ל למתני בהדיא והשתא מכח הכולל נאמר דהוי בין באוכלת בין במנחת ובגמרא דקאמר ואלו רישא לא קמפליג קאמר הכי משום דאית ליה הך הכרח פשוט אבל אה"נ דבלא"ה מצי לאומרו וק"ל. עוד נראה דאכתי איכא תניא כוותיה פשוט מדקתני התנא הך מלתיה דר' גבי הך ברייתא דה"ל למתני במק"א ולמה ליה לסתומי סברת ר' דלא כהלכתא והוא סתם ג"כ חלוקת בזו ובזו דהוי כללא הפך סברתו של ר' אלא ע"כ אית לן למימר דכונת התנא היא זאת דבהך חלוקה דוקא הוא דמפלגי' בין אוכלת למנחת ולא ברישא ומהך טעמא לחוד הוא דקתני ליה התנא והשתא א"ש תני' כוותיה וכו' ולענין הלכה נ"ל ברור שאם גמר דבריו ואמר בזו ובזו ואחר כך נתן לה ביד האשה אחת אחת והיתה אוכלת ראשונה ראשונה אם יש בכל אחד מהם ש"פ הויא מקודשת ואם לאו אפילו אם יש בכולן ש"פ הויא ספק מקודשת כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא על זה דהיינו רי"ו והרמ"ה עם שלכאורה דברי רש"י נוטים לדברי הרמ"ה והיכא דאמר לה התקדשי לי באלו לא מבעיא אם נתנם בידה כולן כא' ואכלתן דהויא ודאי מקודשת אלא אפילו נתן לה אחד אחד הויא מקודשת כיון דכבר אמר באלו. ואם אמר לה התקדשי לי באלו ונתן לה א"א וחזרה בה באחרונה לא הויא מקודשת כיון שעדיין לא הגיעו לידה מתוספי רי"ד והוא באמת דין ברור ונכון ויש לחקור היכא דאמר התקדשי לי בזו ובזו אם לענין פסק ההלכה מצטרפות כולן לש"פ או לא ונראה שאם באנו לדון מאומד דעתנו היה ראוי לפסוק בהך חלוקה שאפי' יש בכלן ש"פ לא תהיה מקודשת ודאי אלא בספק וטעמא דמילתא דכיון דסתם לן תנא בפ' שבועת הפקדון דלא כר"ש ואיכא פלוגתא בין רבי יהודה ור"מ בולא לך ולא לך וכו' דלחד תנא בוא"ו הוי פרט ובלא וא"ו הוי כלל ולאידך תנא הוי איפכא היה מן הראוי לחוש להחמיר ולומר דכיון דלחד תנא היכא דאמר ולא לך הוי כאילו אמר שבועה לכל אחד ואחד כמו כן נאמר היכא דאמר בזו ובזו כאילו אמר התקדשי התקדשי ונחוש להחמיר ותהיה ספק מקודשת אבל הרמב"ם ז"ל בהלכות אישות פסק דדוקא היכא דאמר התקדשי התקדשי הוא דהוי פרטא אבל אמר בזו ובזו לא וכן פסק הטור וטעמא דמילתא משום דבגמ' אמרי' מאן תנא התקדשי התקדשי ר"ש וכו' וסתם ליה למלתיה כר"ש אלא דקשי' טובא דבפרק ד מהל' שבועות כתב שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחד ואחד והם באמת דברים סותרים והרב הגדול מהורי"ק זלה"ה בפ"ד מה' נדרים ובהלכות אישות נתעורר בזה ועלה תירוץ בידי מ"ש הרב מוהרי"ק זלה"ה בהלכות נדרים דכיון שסתם תנא בקדושין כרבי שמעון ודלא כר"ש בשבועות אמרינן דראה ר' דברי ר"ש בקדושין ודברי ר' יהודה בשבועות. אלא דאכתי קשיא טובא ממאי דכתב בנדרים למאי דכתב בהלכות שבועות דבנדרים פ"ד כתב ז"ל אמר שאיני נהנה לזה ולזה וכו' וכתב הרב מוהרי"ק ז"ל אמר שאיני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון הותר וכלן אסורים שאיני נהנה לזה לזה לזה צריכין פתח לכל אחד ואחד כך היא הגירסא הנכונה בדברי רבי' וכן מצאתי בס' מוגה עכ"ל וכתב בסמוך שדעת הרמב"ם כגי' התוס'. וקשה דהא בשבועות כתב דולא לך ולא לך חייב על כל אחד ואחד ולדעת ה' מוהרי"ק זלה"ה היה ראוי לכתוב הפך זה והיה ראוי לכתוב לא לך לא לך חייב על כל אחד ואחד. והנ"ל שהגי' הנכונה בדברי הרמב"ם ז"ל היא הפך זה וה"ג שאיני נהנה לזה לזה הותר הראשון הותרו כלן וכו' שאיני נהנה לזה ולזה ולזה צריכין פתח לכל אחד ואחד ומסכים בזה למאי דכתב בפ"ז מהל' שבועות. אלא דאכתי יל"ד במאי דכתב בפי"ו מהלכות פסולי המוקדשים ז"ל המחשב בא' וכו' או כזית למחר וכזית בחוץ ה"ז הקרבן פסול ואינו פגול הרי פסק דלא כר' דאמר פרטא הוי ותפוס ל' ראשון אלא ס"ל ז"ל דהמחשבה מעורבת אלא דתמיה לי דלא הוה ליה למכתב וכזית בוא"ו דוכזית בוא"ו הוי פרטא כמ"ש ז"ל בשבועות וה"ל למכתב כזית למחר כזית בחוץ לכך נראה יותר למחוק הס' בה' שבועות ולגרוס לא לך לא לך לא לך חייב על כל א' וכו' ולפמ"ש בדברי הרמב"ם נר' דאם אמר התקדשי בזו בזו ג"כ כללא הוי דהא לא חשיב פרטא אלא התקדשי התקדשי אבל מתוך דברי הריטב"א ז"ל אינו נראה כן שכתב גי' הגאונים בזו נטלתו ואכלתו בלא וא"ו מדאוקימנא בסמוך כר' דכתב דלא נהירא דהא אוקומתא דלקמן דאוקימנה לדר' כרב ושמואל הוא אבל לר' אמי כרבנן היא וכו' תמה וכללא הוי דכזית וכזית בואוין הוי כלל כזית כזית הוי פרטא וכתב ז"ל שהגי' הראשונה כלה בואוין בזו ובזו ונטלתו וכו' ועוד בזו ועוד בזו והשתא אפשר לאוקומי כללא דרבנן או פרטא דר' כרב ושמואל כן גיר' מורי' ה' עכ"ל. ולפי זה יש להחמיר היכא דאמר בזו בזו בלא וא"ו שאם אין בא' מהם ש"פ שלא תהיה ודאי מקודשת אלא בספק

(הלכה ג' דף מז ודף מח) אמר רב המקדש במלוה כו' פרש"י אפילו שהיא בעין וטעמא דמילתא הויא מדנקט טעמא דלהוצאה נתנה משמע אפי' שהיא בעין איכא הך טעמא ועוד מדפריך לקמן מההיא ברייתא וקאמר ע"כ לא פליגי אלא דמ"ס נשתייר וכו' אבל דכ"ע מקדש במלוה מקודשת והנה מצי לתרץ ולומר דפלוגתייהו הוי אי בעינן בעין או לא אבל אינה בעין כ"ע לא פליגי דלא הויא מקודשת לד"ה לכך הוצרך לומר דאפי' אינה בעין קאמר רב. נימא כתנאי ע"כ לא פליגי וכו'. מאי לאו וכו' בלא מאי לאו נמי מצי למפרך אלא שבא למעט הקושיא דאפי' תימא דבישנה בעין פליגי והויא פלוגתייהו אי מלוה להוצאה נתנה או לא דהך טעמא שייך אפי' במלוה שהוא בעין אכתי קשיא לרב וכ"ש אי מוקמת פלוגתייהו באינו בעין ואין לומר דרב אתא לאשמועי' דלא נימא דבאינה בעין פליגי אבל ישנה בעין תהיה מקודשת דודאי אין סברא לחלק בדבר ואפשר שבעבור זה אמר התלמוד מאי לאו וכו'. ואלא הא דאמר ר' אלעזר וכו' אין לומר דר' אלעזר מוקי פלוגתייהו במלוה אי להוצאה נתנה או לא דלא יתכן זה כלל מכח הסיפא דקתני ושוין במכר שזה קנה ואי מלוה להוצאה נתנה במאי קני

הלכה ד מיתיבי האומר לאשם וכו' והלכה וכו' מלשון והלכה וכו' יש לדקדק דטעמא משום דהלכה ומצאתו דבשעת הקדושין לא היתה יודעת כלל אבל אם בשעת קידושין כבר ידעה היא שהיה הפקדון חסר וקדשה בו גמרה דעתה ומקדשה נפשה והויא מקודשת גמורה לדברי הכל אבל אכתי יש לדקדק למה תהיה מקודשת כיון שהאשה הזאת היתה