עצמות יוסף על קידושין פח

את גיטת ולהך לישנא מאי דפליגי ר"ל ור' יוחנן כמחלוק' וכו' לא קאי אמאי דנחית ממילא דה"ה קטנה אלא דוקא בנערה פליגי דבקטנה לד"ה אין לה יד לקבל קדושיה אם לא מדעת אביה והתם בלא דעת אביה איירי וכמו שהוכיח הרשב"א בתשובה הביאו הרב הגדול מוהרי"ק זלה"ה בא"ה סי' קמ"א דאי איירי מדעת אביה בקדושין נמי לדעת הכל היתה ראויה להיות מקבל' קדושיה וכו' ע"ש והביא תשובה זו ה' מהר"ל ן' חביב זלה"ה סי' נ"ח ואיכא למידק לפי' הר"ט שכתבו התוס' בד"ה וכל שאינ' יכולה לשמור וכו' בקטנה שאינה יכולה לשמור את גיטה מתגרשת ע"י אביה משמע שאם יודעת לשמור מתגרשת ע"י עצמ' וכיון שכן תקשי לי' ההוא דאמרינן בפרק התקבל ג' מדות בקטן וכנגדו בקטנה אגוז ונוטלו צרור וזורקו זוכה לעצמו וכו' וכנגדו בקטנ' מתקדש' למיאון הגיע לעונת פעוטו' וכו' וכנגדו בקטנ' מתגרש בקדושי אביה וכו' ולדברי הר"ם למה צריך שיגיע לעונת פעוטות דביודעת לשמור לבד כגון אגוז ונוטלו מתגרשת ע"י עצמה נמי דוחק לומר דבהך שיעורה דאגוז ונוטלו וכו' אינה יודעת לשמור את גיטה שוב ראיתי גי' אחרת דגרסי אגוז ונוטלו וכו' מתגרשת בקדושי אביה ואפ' שהר"ם ג"כ גריס הכי והיא גי' הרי"ף ז"ל בהלכות. ולענין הלכה או מתגרשת ע"י עצמה או לא בא הענין בארוכה בספרי האחרונים הלא המה הרב מוהר"ל בן חביב זלה"ה בתשובותיו סי' נ"ז נ"ט והרב מוהרי"ן לב זלה"ה ח"ב סי' ד' ויש ספק אם הגט יהיה וכתב נוכח הבת או נוכח האב כשמתגרשת ע"י האב שהר"ן ז"ל בפ"ק כתב להחמיר והריטב"א ז"ל גבי ההיא דכיצד בשטר בתך וכו' כתב ז"ל דאינו צריך שיהיה נוכח האב ומורי הרשד"ם זלה"ה האריך בדין זה והרב מהר"ר איסרלן סי' מ"ו כתב להקל גם מוהר"ר מאיר די פדוא' סימן א' ויש ברצוני לחבר קונט' בזה ולא כתבתי בזה כ"א הערה למעיין לבד וה' בעל הטורים באה"ע סי' קמ"א הביא דעת הרי"ף שהוא כמו שהיה אומר רש"י בתחלת דבריו דדוקא אביה מקבל את גיטה ולא היא וכן הוא דעת הרמב"ם וכתב שם הרב מוהרי"ק ז"ל לענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחד וכמה רבוותא הכי ס"ל ל טי' כוותייהו ומיהו כל היכא דאפשר ראוי לחוש לדברי החולקים עליהם ע"כ, ולשונו ז"ל נעלם ממני בהך דקאמר כל היכא דאפשר וכו' דהא יותר חומר' היא לומר דדוקא אביה ולא היא וכפי הנרא' שנחלפו העניינים זה בזה וצל"ע

ב והרי מאמר וכו' יל"ד דהברייתא מינה ובה היכי הוה מתיישבה דנראה דקשי' מינה ובה דבמאמר קאמר בין מדעת עצמה בין מדעת אביה משא"כ בקדושין ומ"ש קדושין ממאמר. ונראה דמתני' מינה ובה לא קשי' דמצינו לתרץ דאיירי במאמר בע"כ ור' הוא אבל רבי יוסי דתלי טעמא דמפקעת עצמה מרשות אביה קשיא וכו'. ואי קשי' לך דא"כ מאי פריך לקמן הרי מאמר דהוי מדעתה וכו' דהא כבר מעיקרא הוה אסיק אדעתי' דאתיא כר' ונר' דתלמודא היא דקאמר לה השתא לגלות הדבר אשר היה אומר מעיקרא. ועו' נראה לתרץ דלברייתא מינה ובה הוה ניחא לוה דשאני מאמר דזקוקה ועומדת ואי קשיא דא"כ מאי פריך לר' יוסי בר חנינא ה"נ משני לך וכדקאמר במסקנא השתא דאתית להכי שאני מאמר. ונר' עם קשי' אחריתי דאיכא למידק אמאי קהדר ביה וקאמר אלא כי איתמר הכי איתמר ולשני ליה דמאי דקאמר קידושין דמפקעת וכו' היינו קדושין דלאו בע"כ לאפוקי מאמר דהוו קדושין דבעל כרחם. איברא דמצינו לתרץ דא"כ לא הוה ליה למתלי מלתא במפקעת עצמה אבל נראה לתרץ דפריך ליה מדתלי טעמא במפקעת עצמה משמע דכולה הלכתא תליא במאי דמפקע' עצמה ולא יותר ולענין מאמר לא היה ק' אמאי קאמר משא"כ בקדושין דהוה מצי משני שאני מאמר דזקוקה ועומדת אבל לרבי יוסי בר חנינא ק' דלא הוה למתלי' מילתא במפקעת לחודיה אלא צריך שיהא ענין שיהיה מפקעת ע"ד שלא תהיה זקוקה ועומדת דהא לא סגי בלא"ה דהרי מאמר דבין היא ובין אביה מקבלין קדושיה ולכך פריך לרבי יוסי בר חנינא אבל לקמן דקאמר דלרבי יוסי עדיף מאמר מגרושין דבגחושין אביה ולא היא ואפ"ת במאמר קאמר דבין היא ובין אביה נמצא לפ"ז דמאמר אין בו שום שייכות עם קדוטין כלל ולא אפי' בגרושין דהא עדיף טפי מגירושי' וז"ש השתא דאתית להכי לא קשי' כלל לר' יוסי בר חנינא דאיכא למימר דשאני מאמר וכו'. מה תאמר הוה ליה לרבי יוסי בר חנינא לפרש ולא למתלי טעמא עצמה וכו' א"צ לפרש דכיון דקאמר קדושין דמפקעת וכו' שוב אין מאמר בכלל דהא מאמר היא חלוק' נפרדת אפילו מגרושין כנ"ל

דף מד מאי שנא מאמר פרש"י כיון דבגרושין פליג וכו' כנר' דעיקר הקושיא למאמר דמפני מה נשתנה מגרושין אבל הנ"ל מדברי התוס' הוא שעיקר השאלה היא מפני מה נשתנה גרושין ממאמר דאי משום דמאמר הוי בע"כ גרושין נמי הכי הוו ולהכי בעי מ"ש מאמר פ' דמ"ש אי מהך טעמא דבע"כ גרושין נמי וכו' וטעמא שפי' כן הוא דהשאלה למאמר אינה כלל דטעמא הוי משום דהוי בע"כ כמו שאמר מעיקרא וא"כ אין השאלה נופלת אלא על גרושין לבד. ה"נ מסתברא וכו' אלא ק' לר"ל ק' אמאי לא פריך לר"ל מסיפא קושיא בפני עצמה דמלשון אומרם ק' לר"ל נראה שהיא קושיא נמשכת ממאי דקאמר וכפי הנראה דה"נ מסתברא חידש לו סיפא דברייתא ולהכי פריך אלא ק' לר"ל וכו' וכפי מה שכתבתי נראה דכבר אסיק אדעתיה כולה ברייתא וצ"ל לפ"ז דמאי דקאמר אלא ק' ה"ק אלא השתא מי נאמר דתשאר הקושיא לר"ל ומעיקרא רצה לתרץ אליבא דרבי יוחנן ואח"כ פריך לר"ל וכו'

ג תנן האיש מקדש את בתו וכו' בה ובשלוחה לא ק' נימא דה"ה בה ובשלוחה אלא דנקט האיש מקדש את בתו לאשמועינן הא דאמרינן לעיל דאסור לאדם שיקדש את בתו קטנה עד שתגדיל להכי נקט דהאיש מקדש את בתו. כשהיא נערה לאשמועינן דקטנה לא ואי הוה נקט מתני' הדין שהנערה מתקדשת בה ובשלוחה לא הוה שמעינן הך דינא אלא היינו אומרים דכיון דזכאי בבתו הקטנה לקדשה למי שירצה ה"ה דזכאי למוסרה לבעל אפי' קטנה ביותר. ונראה לתרץ עם קושיא אחרת נתעורר בה הריטב"א ז"ל במאי דקדייק בה ובשלוחה לא דאימא הכי בשלוחו אין בשלוחה לא אבל בה מקדש' ותירץ דא"כ ליתני בשלוחו בלחוד והוה דייקי' בשלוחו אין בשלוחה לא מדקתני בו ובשלוחו שמעינן דממעטינן בה ובשלוחה וקתני בו משום דיוקא דלא בה וכו' וכ"ת דבו איצטריך משום דמצוה בו יותר מבשלוחו נראה לתרץ דהאי מרישא שמעינן דמצוה בו יותר מבשלוחו כשאין איסור בדבר ברישא דהאיש מקדש בו וכו' ומחלוקת האשה מתקדשת בה ובשלוחה לאיכא דאמרי ובהכי ניחא לי הך קושיא דאי כל כונת התנא היא לאשמועינן דדוקא כשהיא נערה הוא דמתקדשה אם כן הוה ליה למתני האיש מקדש את בתו בשלוחו ולא יותר מדנקט בו ע"כ לדיוק' אתא וק"ל. פרט חייב על כל אחד ואחד פרש"י שבועה שאין לך בידי לא לך לא לך דוקא בלא וא"ו וכו' הנר"ל בדברי רש"י דקאי אדברי ר"מ דפרטי דידיה היינו לא לך בלא וא"ו ורבי יהודה פליג עליה וסבירא ליה דאיפכא הוי דבוא"ו הוי פרטא טפי והשתא מסכים שפיר במאי דפי' במס' שבועות פ' הפקדון. אבל התוס' נראה שהבינו בדבריו שכל מה שפי' הוא ז"ל הוי אליבא דר' יהודה וכפי זה נמצאו דברי רש"י ז"ל סותרים למאי דכתב בשבועות והוא באמת דוחק גדול והיה נראה לתרץ לפי דרכם ז"ל שרש"י כ' כן אליבא דר' יהודה כדי להסכים סוגייא זו עמ"ש בגמ' אליבא דר' יהודה במסכת זבחים דף ל' או דילמא כזית וכזית תנן דלרבי יהודה פרטא הוי וכ"ש כזית כזית וכו' אלמא טפי הוי כללא בלא וא"ו לר' יהודה אבל למ"ש ר"ת ק' ההיא דזבחים. עוד ק' לפר"ת שכתב דאדרבא וכו' דאיך כתב דאדרבא משמע וכו' כיון דר"מ קאמר איפכא ונ"ל דר"ח גריס בזבחים כזית כזית לר' יהודה פרטא הוי וכ"ש כזית וכזית ולכך כתב דאדרבא וכו' בעבור ר' יהודה דקאמר הכי אך ק' דבזבחים נראה דר"ת גריס איפכא ממאי דקאמר הכא והם שני דברים סותרים וכפי הנראה מדברי הריטב"א שמפ' על דברי ר' יהודה כמו שהבינו התוס' כאן בדברי רש"י וצ"ע: הלכה יא בעא מיניה רבא וכו'. נערה מהו וכו' לרבנן בעי דהלכתא כוותייהו וה"ה דהיה מצי למבעי לר"ל אליבא