עצמות יוסף על קידושין פג

בפרק איזהו נשך דף ע"א ז"ל שליחות דכל התורה כולה שיהא שלוחו כמותו מתרומה ילפינן לה בקדושין עכ"ל. ולא ראיתי כן בשמעתין דמתרומה איכא למפרך שכן ישנו במחשבה. ונראה "ק שיהא כמותו, ממש שיהא ישראל כמותו ילפינן מתרומה בגילוי מילתא בעלמא אלא שאין זה ברור בשמעתין כדי שייחד לו מקום בקדושין:

תוספות מדמעת וכו' וק' לפירושו דמשמע דפליגי ביש קנין וכו' וקשה דבלאו הכי יכולין להקשות מדתלי פלוגתייהו בדגנך משמע דבדגנך פליגי והתם משמע ג"כ דפליגי אמוראי בהכי איבר' דמצינן לומר דכ"ע ס"ל דגנך ולא דגון כותי ולא פליגי אלא אי אמרינן הכא אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט עוד כתבו לכך פי' ר"י וכו' פירוש דבריהם שגדלו ביד ישראל ולקחו הכותי קודם מירוח ונתנו אחר כך לישראל שימרחנו וכו' ומה שהקשו ואי משום זרעך ולא לוקח וכו' אכותי קאי כלומר זרעך ולא שיקח מאחר ואם כן הכותי כבר לקח וכו' ויש לדקדק קצת דכיון דאיירי שגדלו בידי ישראל נמשך מזה שעל ידי ישראל בא החיוב לתרום והיכי קאמר בגמרא הואיל דכותי איתיה בתרומה דנפשיה שליח נמי עביד דהא מאי דאיתי' בתרומה דנפשי' לא חל החיוב מצד שגדלו בידי ישראל:

ונראה דמ"מ כיון דיש לכותי חלק שם והוא הלוק' אימא נפטריה לגמרי וכי היכי דקפט' ר"ש ואפילו הכי חייב ואם כן הוה אמינא דשליח נמי עביד קמל"ן ובמה שתירצו דת"ק דאפילו יש קנין וכו'. יש לדקדק דתקשי אם כן למ"ד התם בפרק השולח דאין קנין מכל הני תנאי דס"ל דיש קנין:

ונראה דהוא יתרץ דביש קנין ואין קנין הוו פלוגתייהו וקמ"ל דלא נימא דכולהו ס"ל דיש קנין וכמו שכתבו התוספות ולענין הלכה קיימא לן בכל התורה כולה דשליח של אדם כמותו מקידושין וגרושי' והשתא ליכא למפרך מידי:

והרמב"ם בפירוש המשנה שכתב דהעיקר אצלנו דשליחות נפקא לן מדכתיב ושחטו וכו' היינו מקדשי' וגרושי' ג"כ. ובפרק ג' מהל' אישות כתב ז"ל דכותי אינו נעשה שליח מדכתיב כן תרימו גם אתם וכו' ובאמת דלא היה צריך לכך דקרא דכותי לא איצטריך כי אם לענין תרומה דאיתי' בתרומה דנפשי' אבל לענין קידושין דליתיה בתורת קידושין אין צריך קרא דמרבי חייא נפקא לן אלא שכתב האמת ע"ד שכתב פ"ד מהלכ' תרומות דשלוחו של אדם כמותו מדכתיב גם אתם לרבות את השליח ולא איצטריך קרא להכי דתרומה כבר אסיק בגמרא דמקדשי' וגרושין נפקא אלא עיקר קרא דגם אתם אתא לומר מה אתם בני ברית אלא משום דמשתמע מיניה גם כן שליח כתביה הרמב"ם ז"ל:

ומתרומה ילפינן מה אתם בני ברית אף שלוחכם וכו' דהשתא לא שייך פרכא דמחשבה דמטעם זה היה ראוי גם כן להיות שליח:

ועוד דאחרי שהוכחנו שליחות מגרושין וקדשים ילפינן שיהא בן ברית מתרומה בגילוי מלתא בעלמא ועוד צריך לי עיון בדברי הרמב"ם במ"ש פ"ד מהלכות תרומות ז"ל ואין עושין שליח כותי שנאמר גם אתם מה אתם בני ברית וכו' דהנה בשלמא לדעת רבנן דכותי איתי' בתרומה דנפשיה איצטריך גם אתם דסד"א דשליח נמי נהוי אבל לרבי דליתיה בתרומה דנפשיה לא איצטריך להכי דמרבי חייא בר אבא נפקא כמו שהקשה בעה"ג ולר"ש לא איצטריך אלא משום דממעטי' שותפין ואריסין וכו' אימא אתם ולא שלוחכם וכו' והרמב"ם כפי הנראה בפ"ד מהלכ' תרומות פוסק כרבי שמעון שכך כתב ז"ל הכותי שהפריש תרומה משלו דין תורה שאינן תרומה לפי שאינן חייבין ומדבריהם גזרו וכו' ולרבי שמעון לא איצטריך גם אתם אלא משום דאמרינן אתם ולא אריס וכו' והרמב"ם ז"ל באותו הפרק עצמו כתב ז"ל דהשותפין אין צריכים ליטול רשות זה מזה אלא כל התורם מהם תרומתו תרומה ובאריס כתב ז"ל אריס שתרם ובא בעל הבית ועכב אם עד וכו' ואם משתר' עכב תרומתו תרומה והאפיטרופסים תורמים נכסי יתומים ולפ"ז הוצרך לדחוק הר"י קורקיס ז"ל שם דהך דרשא דגמרא היא דלא כהלכתא וכו' וכיון שכן אתם גם אתם למאי איצטריך כיון דמאתם ליכא למטעי כלל:

ואפשר דלשום דרשא אתא ונקט בגמרא הך דרשא לפי שהיא קצת ברור' והייתי טועה גם כן לאתם ולא שלוחכ':

גם מן הסמיכות דרשינן גם כן דומיא דאתם א"ל דנקט הרמב"ם במלתי' הדרשא היותר ברורה לדברי הכל דהיא מה אתם בני ברית א"נ בענין רבות נשאר דוכתי' ובמקום דשייך הכותים קצת ג"כ אגיד ביה הוצרך קרא דגם אתם לומר מה אתם וכו' ונקט הדרשא היותר מבוררת לדברי הכל וכיון שאין שום דין תלוי בדברים אלו נקט הרמב"ם ז"ל הך דרשא פשוטה והוא דבר מורגל בדברי הרמב"ם במקומות רבים. א"נ נראה דקרא דאתם איצטריך להיכא דתרם בחלקו של בעל הבית דבכי האי גוונא לא הוי תרומה וכן כתב הר"י קורקוס שם הביאו הרב בעל כסף משנה ולפ"ז יש לקיים ולומר שפסק כר"ש ובהלכות קידושין בביאורי לטור אה"ע הארכתי עוד בדברי הרמב"ם בזה

הלכה ה הניחא לרבי יהושע וכו' שליח מנא ליה מיניה: קשה דהיכי יליף מיניה דשוי שליח דהא התם אי אפשר שישחטו כולן אבל היכא דאפשר לאדם לעשות הדבר ע"י עצמו מנלן שיעשה שליח ולרבי יהושע בן קרחא לא קשיא ולא מידי דאיהו נפקא ליה מדכתיב קרא ושחטו אותו כל קהל דלמה כתבי' רחמנא פשיטא כיון דא"א על דרך אחרת ישחוט ע"י כולן וע"כ כתב כן רחמנא לאשמועינן דשלוחו של אדם כמותו אבל לרבי יונתן דאיצטריך קרא לומר דכל ישראל יוצאים בפסח אחד קשה היכי ילפינן מיניה שליח: ונראה דלרבי יונתן נמי נפקא לן שליחות מדכתיב ושחטו בלשון רבים ע"כ בא לומר דא' השוחט הוו כאלו שחטו רבים

דף מב ודלמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה קשה דאימא לך גירושין יוכיח דאע"ג דלא שייך שם שותפות משוי שליח מה לגרושין שכן ישנו בע"כ קדשים דהכא יוכיחו: ונראה דאעיקרא דדינא איכא למפרך דלא שייך שום קושיא כלל ועיקר דליכא למילף מהנך קדשים כלל משום דאמינא לך דיו לבא מן הדין להיות כנדון וכי היכי דהתם הוי דוקא דאית ליה שותפות כמו כן מאי דילפינן מיניה הוי דומיא דידיה והשתא ליכא למימר גרושין יוכיח כלל אך קשה דעבדינן תחילת הדין מגרושין בק"ו ומה גירושין שאין רוב מעשיהם ע"י שליח עושה שליח שאר קדשים לא כ"ש מה לגירושין שכן בע"כ קדשים יוכיח והשתא אי אמרינן דיוכיח הוי עיקר הילפותא כלומר קדשים יוכיח דאע"ג דלא הוי בע"כ עכ"ז משוי שליח אף אני אביא שאר קדשים נמצא דעיקר דילפותא הוא מהנך קדשים וכמו כן אמרינן הכא דיו להיות כשאר קדשים אבל הרא"ש ז"ל כתב בפ"ק דב"ק מחלוקת אם היוכיח אינו אלא העברת פרכא אבל עיקר הילפותא היא מגרושין והשתא לא שייך למימר דיו היכא דאית ליה שותפות בגויה: ונראה לתרץ לכל הצדדים ולומר דהכא דאית ליה שותפות לא הוי טעמא משום שליחות אלא כיון דאית ליה שותפות בגויה הוה ליה כאילו הוא ובעליו עמו והוא הולך לעשות חלקו וכיון שעל שלו הולך ממילא נעשה גם של חבירו וכיון שכן כדפרכינן מה לגרושין שכן ישנו בע"כ לא שייך לתרץ ולו' קדשים דהכא יוכיח דהכא לא הוי מטעם שליחות ואין לדקדק דאי מטעם שותפות לחודיה הא לעיל ממעטים שותפים בתרומה ומרבין שליח אלמא עדיף טפי שליח משותף שאני התם שלא גילה השותף האחר אבל הכא שהלך מרצון כל השותפות הוה ליה כהולך כל מי שיש לו חלק שם ושוחטו כיון שמי שיש לו שותפות בגויה הוא השוחטו: אמר קרא ויקחו להם יל"ד היכי מוכח מהך קרא דשלוחו של אדם כמותו דילמא לענין הלקיחה קאמר רחמנא דא' יקחנו לכולן דלא יתכן שילכו כל הקהל ליקח השה ולא בלקיחת השה תליא מילתא אלא בשחיטתו ובשחיטתו ליכא הוכחא דשלוחו של אדם כמותו כדפריך מעיקרא דילמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה וכו' ונראה דיליף ליה מדכתיב ויקחו להם כלו' שהאיש א' הוה ליה כאילו לקחו כולן. עוד יל"ד דמעיקרא פריך התם נמי דאית ליה שותפות ואח"כ פריך האי מבעיא ליה לכדר' יצחק וכו' ונראה דמעיקרא נמי תרתי קפריך דאית ליה שותפות וקרא לדר' יצחק איצטריך והמתרץ לא הבין זה והדר קפריך האי מבעי ליה וכו' ע"כ משום דאית ליה שותפות בגויה קפריך וכמו שפרש"י דאל"כ מההיא דר"י גופי' ידעינן שליחות דאיש זוכה וכו' וא' מזכה לכולן אלא ע"כ דהתם הוי טעמא משום דאית ליה שותפות בגויה, ואלא הא דאמר רב גידל וכו' תיפוק ליה שליחות מהכא וכו' פי' מקדשים וגרושין והשתא ליכא למפרך מידי. תוס' ודילמא שאני