עצמות יוסף על קידושין פב

הבנת התוס' באו' מדאיצטריך וכו' היינו טעמא משום דלגופיה לא איצטריך דהא מהיכא תיתי דנבעי שליח אי מגרושין ותרומה איכא למיפרך כדפריך בגמרא אבל אי פרו של אהרן הוה איצטר' לגופיה לא הוה קשה להו ולא מידי אמאי איצטריך קרא בקדשים דאי לא הוה קרא בקדשים היינו למדים שאר קדשים מפרו של אהרן. וקשה דפרו של אהרן ע"כ איצטריך לגופיה כי היכי דלא נילף מק"ו מגירושין ונימא הכי ומה מחשבה דליתא בגרושין וקידושין איתא בפרו של אהרן שליחות דאיתא בגירושין אינו דין וכו' ובהך ק"ו ליכא למיפרך ולא מידי. ובתירוץ התוס' שכתבו ז"ל דהא דממעטי מפרו של אהרן היינו חטאת דוקא דומיא דפרו וכו' והיינו טעמא משום דחטאת הוי בע"כ וכו' דהדרא קושיא לדוכתיה מדאיצטריך וכו' ולחטאת לא איצטריך קרא דחטאת לחודיה מק"ו אתיא ומה בע"כ דליתיה בגירושין איתיה בחטאת שליחות דאיתיה בגרושין א"ד דאיתיה בחטאת ונראה דאיכ' למימר מה לבע"כ שכן ישנו בפרו של אהרן דאיהו נמי חטאת הוי משא"כ בשליחות דאינו בפרו של אהרן. אך קשה בקושיית התו' שמקשים אמאי לא יליף וכו' דהא פרו של אהרן לגופיה איצטריך כי היכי דלא נגמור שליחות מק"ו דתרומה ונימא ומה בע"כ דליתי' בתרומה איתיה בפרו של אהרן שליחות וכו' אינו דין דאיתיה בפרו של אהרן והשתא ליכא למיפרך ולא מידי. ונרא' דאיכא למיפרך מה לבע"כ דאיתיה ביבמה דכתיב ויבמה אפי' בע"כ תאמר בשליחות שאין האיש מיבם ולא חולץ ע"י שליח וא"ת מחשבה יוכיח שאינו ביבמה ואיתיה בפרו של אהרן ושמעתי לזה דאיכא למפרך דמחשבה חמירא בעלמא בע"ז דכתיב למען תפוש ישראל בלבם אבל שליח לא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים אף אני אומר בפרו של אהרן דאע"ג דאית ביה מחשבה לא יעשה בו שליח. עוד קשה דנעשה ק"ו אחר ונאמר דמטעם זה הוצרך קרא ונימא הכי ומה רוב מעשים הנעשים על ידי שליח דליתיה בגירושין איתיה בפרו של אהרן שליחות לא כ"ש והשתא ליכא שום פירכא. ונראה דלא שייך למעבד ק"ו בכה"ג דהא לא שייך למימר רוב מעשים דליתיה בגרושין דלא שייך התם מעשה אחר כלל ובשלמא אי הוה שייך הוה אמרינן הכי ומאי דקאמר בגמ' מה לקדשים שכן רוב מעשיהם וכו' ה"ק פי' התם מציאותו הכי משא"כ בהנך משום דלא שייך ודוקא פירכא עבדינן מיניה ולא ק"ו וק"ל. ובדברי הגמ' במאי דפריך מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים. קשה דאיכא למימר חטאת יוכיח דהוי קודש ונעש' ע"י שליח מדכתיב אשר לו והוי חדא מתלת א"נ מקדושין וחטאת ילפינן להו לשאר קדשים ובדוחק נראה דכיון דכתבי' רחמנא לחטאת ברמז ולא בפירוש הוי כעין מיעוטא דוקא חטאת ולא שאר קדשים. ע"ק לפי תירוצם ז"ל לא לכתוב רחמנא אותו למדרש אפי' בע"כ ומדאיצטריך קרא לשאר קדשים ולא נפקא מפר החטאת אשר לו דהוי כעין מיעוטא ש"מ דלא הוה נפקא לן מהך קרא אלא חטאת וע"כ טעמא הוי משום דהוי בע"כ ובדוחק אפשר דאותו לא הוי מיעוטא ואפשר דאיצטריך אותו ולא תמורתו כדאיתא בתמורה והנראה דלקמן דף נ' דרשינן מדכתיב אותו לרצונו הא כיצד כופין עד שיאמר רוצה אני ופריך אמאי הא בלביה לא ניח ליה וכו' ואי לא הוה קרא באותו לא הייתי שומע אפי' בע"כ גמור שאומר איני רוצה שכופין אותו אלא דוקא היכא דאיכ' גילוי בלבו שאינו רוצה אפ"ה מקריבין אותו אבל היכא דגילה בפי' שאינו רוצה לא להכי כתב אותו אפי' בע"כ בלא רצונו כלל

מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח פרש"י כל עבודות הקרבתן ע"י כהנים שהם שלוחים. וקשה דהיכי שמעינן דרוב מעשיהם ע"י שליח דהא אמרינן לעיל בפ"ק הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו לחד פירושא שכתבו התוספות דלא הוו שלוחי דידן ונראה דה"ק דאע"ג דהתם הוו שלוחי דרחמנא מ"מ אינו נעשה ע"י עצמן וכיון שכן איכא למפרך דהתם יכול ליעשות ע"י אחר אבל הכא לעולם הדבר נעשה ע"י עצמו

הלכה ד הא למה לי קרא מר' חייא בר אבא נפקא וכו' בגיטין דף כ"ג פריך טעמא במלתא דליתא הא איתא וכו' והרי כותי וכו' ומשני לא מה אתם בני ברית אף שלוחתכם בני ברית והעבד הוא בן ברית ואם הייתי אומר מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל היינו ממעטים אפילו עבד וכיון שכן מאי פריך מר' חייא נפקא דילמא לא שמעי' זה דרבי חייא אלא מקרא דאתם ונרבה לעבד ולא נמעיט אותו ונימא מה אתם ישראל:

ונראה דכיון דתלה הטעם לפי שאינו וכו' מינה נשמע דהעבד דאיתי' בתרומה הוי שליח והכותי דליתיה לא ולא צריך קרא לכך ועוד צ"ע:

הא למה לי קרא וכו' כונת הקושיא היא ע"ד שפרש"י דמסברא אית לן דמידי דלא שייך ביה לא מתעביד שליח וכו' וקשה למקשה הזה לא ימנע הוה אסיק אדעתי' מתניתין דהכותי שתרמו תרומתן תרומה אי לא אי הוה אסיק אדעתי' מתני' דהכותי שתרמו וכו' היכי פריך מר' חייא בר אבא נפקא דהא איצטריך קרא דאע"ג דאיתי' וכו' ואם נאמר דאכתי לא הוה אסיק מתני' דמייתי לקמן עם שבאמת הוא דוחק לומר דלא הוה שמיע ליה מתניתין אכתי קשיא דמדפריך וקאמר ולרבי שמעון דפטר דתנן וכו' כנראה דכבר הוה ידע הברייתא ורישא דברייתא קתני בהדיא דתרומת כותי מדמעת ובדוחק י"ל שכל כונת המקשה היתה להקשות מרבי שמעון דפטר וכו' והנראה והוא נכון בזה דודאי לא נעלם ממנו המשנה אלא מדקתני הנכרי והכותי שתרמו וכו' משמע דבדיעבד קאמר מדקתני שתרמו וטעמא דמלתא הויא משום דהכותי אינו מצווה במצות אבל אם תרם תרומתו תרומה והוה ס"ל דלא מקרי בכה"ג דאיתי' בדנפשי' דלא דמי לישראל שחייב לתרום מן הדין ולכך פריך הא מרבי חייא נפקא וכו' ומשני סד"א דכותי כיון דאיתי' וכו' אימא דמהך טעמא יעשה שליח קמל"ן וכו' אבל כותי הואיל ואיתי' וכו' פרש"י מדכתיב דגנך דגנך ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וק' דלשתוק קרא מהך ריבויא ובהכרח ידעינן ליה מדאיצטריך גם לרבות את השליח דומי' דאתם דאי ליתי' בתרומה דנפשי' למאי איצטריך גם לרבות את השליח מר' חייא בר אבא א"ר יוחנן נפקא אלא ע"כ דאיתי' בתרומה דנפשי' ומשום הכי איצטריך גם למעט כותי ונראה דהייתי אומר אי לא הוה דגנך דגנך תרי זימני גם איצטריך כי היכי דלא נמעוט שליח מאתם ולא שלוחכם כי היכי דממעטי' אריסי' ושותפי':

אך קשה דא"כ מאי פריך ולר' שמעון דפטר וכו' ולרבנן מי ניחא דלשתוק מדגנך וכו' וע"כ צריך לתרץ דאיצטריך כי היכי דלא נמעוט מאתם ונראה דה"ק לרבנן לא קשי' למאי איצטריך למעט כותי אבל לר"ש קשיא ובמה שיתרץ אליבא דר"ש נתרץ גם כן לרבנן לשתוק מדגנך ובעה"ג לא כיון להביא כל הקושיות שיש בדבר אלא מאי דשייך לרבי שמעון ורבנן ועם מה שהוא הכרח לתרץ לרבי שמעון נתרץ גם כן לרבנן וקיצר בעל התלמוד במובן. עוד קשה כיון דגם איצטריך לומר מה אתם בני ברית אף שלוחכם וכו' א"כ מנא לן למדר' דרשא דלקמן אתם ולא אריסי' אתם ולא שותפים וכו' אימא כוליה קרא להכי הוא דאתא למסמכיה אתם לגם כי היכי דנהוי גם דומיא דאתם איברא דבגמרא נראה דמאתם נפקא דרשא דלקמן מכח הייתור ומדסמכיה אתם לגם ולא כתיב גם כן תרימו אתם תרומה לה' נפקא לן מה אתם בני ברית וכו' אבל לא ימלט מן התימה דאימא דכוליה קרא לסמיכות הוא דאתא. גם לרבי שמעון דאיצטריך גם דלא נמעוט שליח מאתם. קשה דלשתוק מאתם ומדאיצטריך גם ידעינן דאיכא מעוטא דאם לא כן למה איצטריך לרבויי שליח וע"כ מאחר דכתב גם שדינן המיעוט למה שהוא ביותר סברא והיינו אריסין ושותפין:

ונראה דלעולם אי לא הוה קרא דאתם הייתי אומר דאריסין ושותפין נעשים שלוחים הואיל ואיתנהו בתרומה דנפשייהו וקרא דגם אתא לרבו' אפילו שליח כותי דליתי' ובתרומה דנפשיה מכח הריבוי להכי איצטריך אתם למעט שותפין ואריסין והשתא לא מרבינן מגם אלא שליח ישראל בדוקא וכותי ממילא נתמעט כיון דאפילו שותפין נתמעטו כ"ש דמכח הסמיכות נמי ידעינן מה אתם בני ברית וכו' ובזה ניחא לי מה שתמה המרדכי בריש פרק זה ז"ל תימא לרבי שמעון דלא דריש בכל דוכתא גם אתם מנא ליה הא דקי"ל כותי בר שליחות הוא לענין זכיה ולא לענין רבית עכ"ל וכבר כתבתי דרבי שמעון נמי מכח הסמיכות נמי נפיק ליה דהא לרבנן נמי קרא איצטריך לדרשא אחריתי ולא דריש מה אתם וכו' כי אם מכח הסמיכות:

ודע שראיתי בדברי רש"י