עצמות יוסף על קידושין פא

בו יותר מבשלוחו. ויל"ד בדברי הרמב"ם במ"ש בפי' המשנה ז"ל אחר שכתב דין האיסור כתב ז"ל ולפי' הקדים בה על שלוחה כנראה שחוזר לענין האיסור וזה אינו שהרי בה לא שייך איסור כלל ואי גרסי' בו ולפי' הקדים בו על שלוחו ניחא דקאי אסיפא דהאיש מקדש את בתו וכו' צ"ע ודוחק לדחוק בדבריו ולומר שכיון למאי דכתב רש"י ז"ל בלשון המתחיל טן דו ואי קשיא וכו'

הלכה ב בשליחות מנלן ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח מלשון זה נראה דבין אשליח דידיה בין אשליח דידה קאמר מדקאמר ושלח ושלחה מלמד וכו' דהוה סגי שיאמר ושלחה מלמד וכו' ושמעינן מינה דשליח קבלה נמי יכול לעשות שליח אחר וכן נראה מדברי הריטב"א ז"ל בזה בפי' אבל בעלי תוספי רי"ד כתבו ששליח עושה שליח לא קאי כי אם אשליח דבעל לא אשליח דידה משום דהוו מילי ומילי לא ממסרן לשליח ובטור אה"ע סימן קמ"א הביא עוד מחלוקת מתשובת הגאון בעל העיטור וכתב משם הגרון דלענין משוי שליח לא מצי משוי עד דאמרה בפי' וכו' ואפשר דבכה"ג איירי בשמעתין א"נ נראה דלא גרסי בגמרא ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח אלא ושלחה מלמד כו' וזה נראה שהוא לשון ר"ח כפי מה שהביאוהו התוספות וכ"כ הרא"ש. ואפשר גרסינן ליה למי שסובר שאין שליח קבל' יכול לעשות שליח אחר ופירוש דברי הגמ' הכי דהא ע"כ חד ושלח איצטריך למשלחה ואינה חוזרת וכמ"ש התוספות דדריש ליה מדמצי למימר ונתן בידה ולשתוק ומהא דושלחה נפקא דרשא אחרת וכו' וא"כ אי לא הוה כתיב אלא ושלח לחודיה הוה מוקמי' קרא למשלחה ואינה חוזרת אבל מדכתיב ושלח ושלחה דהשתא הוי מיותר שמעינן הך דרשא שהשליח עושה שליח. ואם האשה עשתה שליח לקבל קדושיה אותו השליח ג"כ למ"ד דשליח קבלה דגירושין אינו יכול לעשות שליח אחר ה"ה בקדושין וכמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקדושין ולדעת הריטב"א ור"ח כפי מה שכתב הריטב"א בשמו נראה דיכול לעשות שליח קבלה שליח. אבל בשליח הבעל לקדש חדשו לנו בעני תוספ' רי"ד חידוש אחר דאפי' שליח הבעל אינו יכול לעשות שליח אחר דאפילו מסר לו החפץ לקדש לא דמי לגט שהגט הוא אם נאבד אין כח לשליח לגרשה אבל חפץ הקדושין שמסר לו אם נאבד יכול לקדשה לו ע"כ ולא מצאתי חידוש זה בדברי שום א' מהפוסקים המובהקי' זולת המרדכי בריש פרק זה אלא שנתן טעם אחר לעשותו מילי ויותר נכון בעיני הוא מ"ש בעלי תוספי רי"ד. ומיהו אם אמר לשליח תשאל לי חפץ לקדש אש' והשליח אמר לשליח אח' תשאל לפלוני חפץ לקדש אשה והלך וקדשה נראה דלד"ה אינה מקודשת דלא ניחא ליה דלהוי שואל גביה אלא פלוני זה כנ"ל וה"ה אם השליח ראשון עצמו שאמר לו תשאל לי ושאל חפץ מאיש אחר שאינה מקודשת מטעם זה תוס' ושלח ושלחה וכו' ור"ח פי' וכו' דמושלחה אחרון וכו'. וקשה אמאי דריש מושלחה אחרון ולא מראשון עוד קשה לדעת ר"ח ל"ל חד וא"ו דושלחה קמא לא לכתוב כ"א שלחה לחודיה. וראיתי בדברי הריטב"א ז"ל שהוקש' לו על דברי ר"ח ז"ל ולא נהירא דכיון דושלחה איכא למדרש ביה כולי האי ל"ל חד ושלחה לגופיה לימא שלח ובהכי סגי לכך נראה פרש"י וכו' ולא דרשינן וא"ו דושלחה. ועוד כתב והא דרשי' דשוט' אינה מתגרשת דכתיב ושלחה שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וכו' איכא למימר דנפקא ליה מוא"ו דושלחה עכ"ל. ותמיה לי על דבריו שהוא ז"ל כתב דלא דרשי' וא"ו דושלחה. והלנע"ד דהוכרח ר"ח למדרש מושלחה אחרון משום דושלחה ראשון לגופיה איצטריך ומדהוה מצי למימר ונתן בידה ולשתוק נפקא לן דמשלחה ואינה חוזרת ומהה"א נפקא לן דשליח דידה עושה שליח והתם לא דרשינן וא"ו דושלחה כלל דהוא תחילת ענין דהיכי מצי למכתב בתחלת ענין ונתן בידה שלחה מביתו אבל בושלחה בתרא דריש ליה הוא"ו והה"א וטעמו של דבר דכיון דכל התיבה מיותר נמשך דכל אות ואות מהתיבה יש בה דרשא ולכך דריש לה אבל לאו למימרא דהוה מצי למיכתב שלח בלא וא"ו זה נ"ל נכון מאד בהבנת דברי ר"ח הנלע"ד

הלכה ג אשכחן בגירושין וכו'. ואלא הא דתנן וכו' כפי הנראה דהבעיין דקאמר אשכחן הוא מ"ד ואלא הא דתנן האומר לשלוחו וכו' וכיון דאיהו גופיה כבר הוה ידע מתני' דתרומה דקאמר בהדיא דשלוחו כמותו נהי דלא הוה ידע שום קרא לכך אבל ע"כ צ"ל דאיכא שום קרא לומר דשלוחו כמותו לענין תרומה וכיון שכן מאי האי דבעי בקדושין מנלן דהא מגרושין ותרומה נפקא לן במה הצד והתוס' כתבו לקמן דקדושין אתו מתרומה וגרושין ומיהו מהקישא דויצאה והיתה לא מצי שתיק והנה התוס' מתרצים שפיר לדברי המתרץ. אבל לדברי הבעיין קשה כדפרישית ושמא האמת קאמר איהו גופיה דהיינו הקישא דויצאה והיתה וגם שכפי האמת הבעיין בכל התורה כולה דאמרינן דשלוחו כמותו הוה. קמבעיא ליה אלא דקאמר אחת לאחת לומר דבהנך שמזכיר כאן ליגא שום שאלה כלל דבקדושין איכא הקישא דויצאה וכו' ובתרומה איכא קרא דגם אתם, ובקדשי' וכו' וכוונתו לשאול לשאר דברים דאמרינן דשלוחו של אדם כמותו מנלן. מה להנך שכן ישנן חול אף ע"ג דהך פירכא היא מסברא פרכינן מינה שהיא סברא אלימתא כקולא וחומרא. ועוד דלא עבדינן ק"ו כ"א בנין אב ולא עבדי' הבלעת פירכא. וכי כל הקהל שוחטים אע"ג דהתם א"א בענין אחר מ"מ קאמר שפיר מדכתב רחמנא קרא דכל קהל ללא צורך ש"מ דאתא לאשמועינן דשלוחו של אדם כמותו שכן ישנן במחשבה קשה לשתוק קרא דונחשב לכם דכתב גבי תרומה לאשמועינן שישנו במחשבה וגם קרא דכל נדיב לב דכתיב גבי קרבנות דשמעינן מיניה דקדשים איתנהו במחשבה ומדאיצטריך קרא בגרושין ולא נפקא לן מתרווייהו שמעינן דקדשים ותרומה איתניהו במחשבה ולהכי איצטריך קרא בגרושין דלא מצי למילף מתרוייהו והיה נראה לכאורה דמקרא דכל נדיב לב עולות לא מצי שתיק מדאיצטריך גרושין לא הוה שמעינן דהוה אמרינן דלעולם לא חל ההקדש עד שיוציא בשפתיו ומיהו כיון דפיגול נעשה ע"י מחשבה וכמ"ש רש"י הוה עבדינן פירכא מיניה אך קשה לי דע"כ הך דפיגול דכתב רש"י אינו מעלה ומוריד כדי לעשות ממנו פירכא כלל דהא טעמא דאמרינן בגמ' דמשום דישנו במחשבה מש"ה משוי שליח הוא טעמא רבה דכיון דחל הקדושה בהקדש אפילו במחשבה ראוי ג"כ שיעשה שליח ויחול הקדושה ע"י שליח במה שיעשה אבל מחשבה בפיגול הוא מחשבה המוציאתו מידי הקדש וכל כמה דאמרינן דאפילו מחשבה מועטת מוציאה מידי הקדש נמצא שההקדש אין ראוי לעמוד בהקדשו ומטעם זה היה ראוי לומר שלא יעשה שליח נמשך מזה שמה שכתב רש"י ז"ל שכן ישנו במחשבה בההיא דפיגול לאו דוקא כתבו לעשות ממנו פירכא אלא שהזכיר כל מיני מחשבה דשייך בדבר ועיקר הפירכא היא מכל נדיב לב עולות שכתב ז"ל וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתא לשתוק מהני קראי ומדאיצטריך גרושין נפקא לן. ונראה דאי לא הוה כתיב קרא דונחשב וכל נדיב לב מדאיצטריך גרושין לא הוה ידעינן דבמחשבה הויא תרומה וקדשים אלא הייתי אומר דבדיבור בעלמא הויא תרומה וקדשים משא"כ בגרושין וזהו הפירכא שהיינו עושים להכי איצטריכו קראי לומר דבמחשבה ג"כ הויא תרומה וקדשים קדש. והך דפריך לקמן מה להנך שכן ישנן במחשבה בתרומה ניחא שפיר דמשום דהוי תרומה במחשבה הויא ג"כ ע"י שלוחו אבל בקדשים אע"ג דבמחשבה איתקוש מאי דכתב רחמנא בושחטו דהוי שלוחו כמותו לאו לענין שיקדשנו השליח כתביה רחמנא דכבר הוא מקודש אלא לענין השחיטה וזה אינו תלוי לפי שאינו במחשבה אלא דהכא הוי חדא מתרתי דפרכינן אפי' פרכא כל דהו וק"ל. ואיכא לאתמוהי בדברי בעל הגמרא לפי האמת לא לכתוב רחמנא קרא בקדשים ותיתי מק"ו מגירושין ונימא הכי ומה מחשבה שאינה בגט ישנה בקדשים שליחות שישנו בגט אינו דין דישנו בקדשים מה תאמר בע"כ יוכיח דהוי בגט ולא בקדשים איכא למיפרך מה לבע"כ שכן אינו בקדושין תאמר שליחות דישנו בקדושין וגם הק"ו יכולין אנו לעשותו מקידושין לחודיה וליכא למימר יוכיח ולא מידי ונראה דהתשובה בצידה מה למחשבה דישנו בפרו של אהרן דהיא גם כן בכלל כל הקדשים דכתיב נדיב לב עולות וכו' תאמר שליחות שאינו נוהג בפרו של אהרן והיא באמת תשובה מוכרחת. אך קשה בדברי התוספות במה שכתבו ז"ל וא"ת אמאי לא יליף וכו' מדאיצטריך וכו' דע"כ