עצמות יוסף על קידושין עח

במפולת יד. ונראה דדעת רש"י ז"ל שדברי רבי יאשיה אינם אלא לענין מלקות אבל לענין איסור הנאה בחד מינא סגי וראיה יש לי מדברי הרמב"ם ז"ל שבפ"י מהלכות מאכלות אסורות כתב ז"ל כלאי הכרם מין ממיני תבואה או מיני ירקות שנזרעו עם הגפן וכו' אסורין באכילה ובהנאה ע"כ כנר' דבמין א' לבד אסורין ובפ"ה מהלכות כלאים כתב ז"ל דאינו לוקה משום זורע כלאי הכרם עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד אלא דיש לחלק בין מלקות לאיסור הנאה לבד. וגם מדברי הר"ן מוכח בהדיא דלדעת הרמב"ם בחד מינא אסור בהנאה והביאו הרב מוהרי"ק זלה"ה בח"ה מהלכות כלאים והוקשה לו לתרץ מההיא גברא דזרע בי גופני וכו' ויישבו שם הרב מוהרי"ק זלה"ה. ונראה דלדעת הרמב"ם אסור בחד מינא כשזרע מין א' עם הגפן במפולת יד ויש עוד דקדוקים עם שאר דברי הרמב"ם אין זה מקומם. ואסורין בהנאה פירש"י דכתיב תקדש לשון הקדש ע"כ ואע"ג דבשלהי האיש מקדש במתני' דהמקדש בערלה פריך עלה דרב אשי אי מה קודש תופס את דמיו ואסיק אלא מחוורת' כדחזקיה וכו' דנפקא ליה מפן תקדש פן תוקד אש נראה דרש"י ז"ל תפס לו הך דרשא לפי שהיא מבוררת יותר בכתוב ולא קאמר דמחוורתא כדחזקיה אלא משום הא דפריך אי מה קודש תופס את דמיו אבל בגוף הדבר לא קשיא ליה ולא מידי בח"ל. וה"ה לערלה בשתים אין להקשות כלאי זרעים יוכיחו דלא אתו בשתים דהא איכא למפרך מה לכלאי זרעים שכן מותרין בהנאה ולהכי מותרין בח"ל. תוס' שאין איסורו וכו' ולפ"ז אתיא כר' יהודה וכו' דברי רש"י באמת כך מוכחי שכתב ז"ל וביום י"ו איסורו מותר אם יש עומר קרב דנראה שאם אין עומר קרב כגון בזמן שאין ב"ה קיים אסור כל היום וזה ע"כ כרבי יהודה אבל קשה לרש"י ז"ל עצמו אמאי לא פירשו אפי' כשמואל דהתם דס"ל דבזמן שב"ה קיים משנקרב העומר ומשחרב ב"ה משהאיר המזרח ושפיר שייך לומר יש היתר לאיסור בזמן העומר. ונראה דרש"י ז"ל רצה לפרש דיש היתר לאיסורו לכל הזמנים דלשמואל לא יתכן אלא בזמן שב"ה קיים אבל לר' יהודה לעולם יש היתר לאיסורו שייך לזמן האיסור בין שב"ה קיים בין שאינו קיים דהיינו לר' יהודה דס"ל דאפילו בזמן הזה הוי איסורו כל היום. תוס' וה"ה לערלה בשתים וא"ת טבל ותרומה וכו' וק' דכלאי זרעים יוכיחו דאע"ג שאיסורו איסור עולם ואין היתר לאיסורו אפ"ה אינו נוהג בח"ל והשתא ליכא למפרך מה לכלאי זרעים שכן מותרין בהנאה דהני נמי נר' דמותרין בהנאה מי קאמרי התוס' או במה מצי' ואי הני אסורים בהנאה היכי מצינן למעבד מה מצי' מחדש כיון דלית בהו שום שייכות עם חדש א"ו דדמו לחדש משום דמותרין בהנאה דילפינן במה מצינו דחדש שמותר בהנאה ואסורין בין בא"י בין בח"ל הני נמי וכו' ונראה דמטעם זה אמרו התוס' או במה מצינו וכו' דלמה מצי' ליכא למעבד יוכיח. ולכאורה י"לד דהך קושיא שמקשי' התוס' טבל ותרומה נמי וכו' דאי כל חובת קרקע ילפינן בק"ו למאי אהני מאי דילפינן לעיל מקרא דבארץ דכל חובת קרקע אינו נוהג אלא בארץ. ונראה דזה כונת התוס' ג"כ כלומר דאם איתא דילפינן ק"ו טבל ותרומה נמי וכיון שכן ע"כ צ"ל דגם לכלאי הכרם וערלה ליכא ק"ו ותירצו דלא מקיימי' הק"ו אלא היכא דליכא למפרך אבל בהני איכא למפרך ויש עוד פנים אחרות לקיים קרא דלעיל וגם זה נכון עוד ילד למה לא עשו התוס' קושייתם לכלאי זרעים וליכא לתרוצי הך תירוצא דהא כלאי זרעים נמי אתי בק"ו מהני תרתי והתוס' לקמן בד"ה ההוא למעוטי זרעים נראה שסותרים מה שמקשים הכא דלקמן כתבו דכיון דכלאי זרעים אינם אסורין בהנאה לא מצי למילף בק"ו וכו' וקרא דשדך אתא לכלאי הכרם והכא הקשו לטבל ותרומה דאית בהו תרתי דאינם אסורין בהנאה ודמו לכלאי זרעים. ונראה דמקרא דשדך ילפינן ג"כ מיעוט לכלאי זרעים אלא דבכלאי הכרם ממעטינן ליה ממלקות ולקמן בדברי התוספות אבאר הרבה ביותר ביאור ובפנים אחרות. תוס' הערלה וכו' ואין לומר דערלה מיהא תיתי בק"ו דחדש ילד ניתי במה מצינו דיש היתר לאיסורו וליכא למימר כלאים יוכיח ודוק

דף לט תוס' ההוא למעוטי זרעים וכו' פי' בקו' זרעים שבכרם וכו' י"לד כיון דבכלאי זרעים איכא תרתי אמאי לא ילפינן בק"ו דומיא דתרומה שכתבו התוס' לעיל. עוד קשה דאיסור כלאי זרעים עצמן בא"י מנלן דאסור כיון דהך קרא איצטריך למעט כלאי הכרם. ונר' דהסברא מחייבת דבכלאים לא אייתי' בק"ו מלקות כיון דקי"ל דאין מזהירין מן הדין ואין עונשים מן הדין ודוקא בכלאי הכרם דאיכא תלתא איסור עולם ואין היתר, לאיסורן ואיסור הנאה הוא דאמרינן בגילוי מילתא בעלמא דקרא דלא תזרע כרמך הוי בין בא"י בין בח"ל אבל בכלאי זרעים שאין בהם איסור הנאה מלקות לא אייתי' בק"ו והשתא לא הוה ילפינן מיניה אלא איסור ושדך מיעט איסור בכלאי זרעים בח"ל והשתא תרתי שמעינן ממעוטא דשדך כלאי הכרם מיעט מלקות דהוה ילפינן בק"ו וכלאי זרעים ג"כ מיעט מאיסורא בעלמא והתוס' לעיל לא קיימי במלקות אלא בענין איסורא ובדיבור זה איירי במילי דמלקות שכ"כ רש"י ז"ל בההוא למעוטי זרעים והשתא איסורא דזרעים מהך קרא שמעי' לה. ותדע לך דאי הך קרא דשדך לא אתא אלא למעט כלאי הכרם לחודיה הוה ליה למכתבי' הך מעוט' גבי לא תזרע כרמך כלאים והדברים נראים מוכרחים בעיני ממה שכתבו התוס' בד"ה לא קי"ל וכמו שאפרש בסמוך בס"ד. עוד נראה בעיני דהך הקישא דמקשינן מה בהמתך בין בארץ בין בח"ל אף שדך וכו' לא כתיב אלא גבי הרכבה ומשמע דוקא בשדך דהיינו הרכבת האילן מרבינן ולא אזריע' דכתיב נמי בהך קרא דדומיא דבהמה אייתינן והוי כעין מעוטא לכלאי זרעים אבל לכלאי הכרם לא מיעט כיון דבקרא אחרינא כתיב אפשר לן לאתויי בק"ו ולהכי כתבו התוס' דאי כלאי זרעים הוו דמו לכלאי הכרם בכל ג' צדדיו לא חשבינן הך מעוטא דדומיא דבהמה דהיינו דוקא הרכב' האילן למיעוטא דהייתי אומר מי גרע מכלאי הכרם אבל כיון דלא דמי השתא אמרינן דלא מרבינן אלא דוקא דומיא דבהמה דהיינו הרכבת האילן כנראה והדברים ברורים אבל מה שכתבתי בתחילת דברי נראה שהם צורך לדברי התוס' בסמוך. תוספות לא קיימא לן וכו' פי' בקונ' ונראה וכו' נראה שמה שכתבו ונראה אין לו שייכות על דברי רש"י ז"ל ונראה שדבריהם שייכי עד לבסוף וה"פ ונר' דגם בזרעים ס"ל לרבי יאשיה וכו' וא"ת מ"ש וכו' ויש לומר דקרא כתיב לא תזריע וכו' ואם כן מהך קרא גופיה ברור לן מאי דאיסתפק ליה לרש"י ז"ל. עוד יש לדקדק דאם איתא דרב יאשיה ס"ל דגם כלאי זרעים אסורי' אמאי לא שמתי' לההוא גברא משום כלאי זרעים ומאי האי דקאמר ליה לא קיימא לן כרבי יאשיה וכו'. ונראה דבח"ל מודו דמותר לגמרי. ואין לדקדק אמאי לא פריך ליה והתנן הכלאים מד"ס ולישני ליה כאן בכלאי זרעים כאן בכלאי הכרם דאפשר דרב חנן ורב ענן הם ידעו החילוק בבירור דבח"ל מותר לגמרי ולא איסתפק להו כי היכי דאיסתפק ליה לבעל התלמוד וק"ל. עוד כתבו תדע וכו' הדברים קשים להולמם דהא אוקמוה התוס' לעיל לכלאי זרעים שבכרם וכיון שכן ע"כ איצטריך שדך למעוטי כלאי זרעים שבכרם וא"כ ליכא הוכחה למ"ש התוס' דמודה ר' יאשיה בכלאי זרעים ונראה עם מה דפרשי' דע"כ האי קרא דשדך עיקרו לכלאי זרעים כתיב דאי דוקא לכלאי הכרם לכתביה גבי כלאי הכרם אלא ודאי דתרוייהו מיעט ואי לית ליה כלאי זרעים א"כ למאי איצטריך הך קרא במקום זה זהו מה שנר'. עוד יש לדקדק לדברי הירושלמי לאיזה דבר נאמר כרמך וכו' ומאי קושיא דאיצטריך לאסור הנאה בכלאי הכרם ונר' דהוה מצי למכתב שדך לא תזרע וגם כרמך פן תקדש וא"כ הך לאו יתירא למה לי אלא יש לדקדק דע"כ איצטריך לכד לקמן לא תזרע כרמך מלבד הכלאים דמיניה נפיק ר' יאשיה דבעינן תלתא מינים ואפשר דהוה מצי למכתב' בלא הלאו וק"ל ומ"ש התוספות דשדך הוא גוף הקרקע ולא כתבו כן בכרם דנקרא גוף הקרקע כרם משום דלישנא דקרא מסייעתם דהכא כתיב שדך לא תזרע הזכיר שדך קודם הזריעה אבל בכרם כתיב לא תזרע כרמך הזריעה הזכיר קודם הכרם כנראה דהכרם הוא מין ממיני הזריעה כנראה לי. ולענין הלכה יש בזה אריכות דברים בדברי הרמב"ם ז"ל שכפי הנראה מדקדוק דבריו ז"ל דבערלה בחו"ל אפי' ערלה ודאי כל שלא יראנו לוקט מותר וכפי משמעות שמעתין אומר כן אלא דוקא בספק ערלה אמרו לא בודאי ועל פיס' דר' יאשיה ס"ל ז"ל דדוקא לענין מלקות קאמר אבל לענין איסור בתרי מינים בי גופנא סגי לאסור ודבריו ז"ל ברורים בה'