עצמות יוסף על קידושין עז

אחריתי ליכא למפרך מה ראה רבי ישמעאל לחלוק על ר"ע משום דרבי ישמעאל דריש לכם. עוד קשה דבגמרא פריך במאי קמפלגי ועיקר הקושיא הוא מה ראה רבי עקיבא לחלוק על רבי ישמעאל ותימא דלא משני בעה"ג ולא מידי בקרבו נסכים במדבר וכו' דהא בזבחים דף קי"א מייתי בפלוגתא דרבי ישמעאל ור"ע דרבי עקיבא אומר וכי תבואו להטעינם נסכי' בבמה קטנה הכתוב מדבר אתה אומר לבמה קטנה או אינו אלא לבמה גדולה כשהוא אומר אל ארץ מושבותיכם הרי בבמה הנוהגת בכל מושבות הכתוב מדבר ופירש רש"י ז"ל או אינו אלא לבמה גדולה ואשמועינן קרא דלא קרבו נסכים במדבר ולפ"ז כשתירץ כשהוא אומר אל ארץ מושבותיכם וכו' קמל"ן דקרבו נסכים במדבר כן משמע בהדיא מהתם נמשך מזה דרבי עקיבא לא ס"ל דהקריבו נסכים במדבר אלא משום דדריש מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים ולפ"ז קשה אי קושית הגמרא היא במאי קמפלגי כלומר מה ראה רבי עקיבא לחלוק על רבי ישמעאל מאי משני דקרבו יש' נסכים דהא אי רבי עקיבא הוה דריש לכם הוה דריש הך קרא לבמה גדולה והוה ס"ל דלא קרבו ישראל נסכים במדבר אבל השתא דדריש מושבותיכם לכל מקום שאתם יושבים ס"ל דקרבו ישראל נסכים במדבר וצ"ע ואידך וכו' הריטב"א הק' דהא אמרינן לעיל דמה לביכורים שכן שייך בהו הנאה וכו' ונראה דלעיל אמר גבי מלך שדרך המלך לכבוש וכאן אומר ומה מלך דלכבוש והוא ענין אחר בעבור ההנאה שלוקחים בני העיר ממנו ועבדינן ק"ו הכי ומה מלך הצריך לעם לכבוש שיש להם הנאת הצצל' נפשו הוא לאחר ירושה וישיבה ביכורים שאין להם אלא הנאה מועטת מהגוף לא כ"ש. ויש לדקדק להך ק"ו דאיכא למימר חלה תוכיח. ונראה דהיינו מאי דקאמר ואידך וכו' ומייתי מחלה אך תימא למאן דאמר דהוי שני כתובים קשה דחלה תוכיח. ונראה דיתרץ דשאני חלה דכתיב בבואכם ומשונה ביאה זו מכל הביאות האמורות בתורה ולא ילפינן בשאר ביאות דהוין לאלתר מחלה כנראה לי. תוספות הואיל ונאמרה בו ביאה וכו' וא"ת ולמה לא הקריבו וכו' יש לדקדק איך יתכן להקשות כן כיון שהיו ערלים וכמו שכתבו התוס' עצמן לקמן איך יתכן בזה להקשות ולתרץ כיון שהדבר הוא ברור ואפ' שהתוספות מקשי' למיעוט שבהם שלא היו ערלים ולקמן אומרי' התוס' דאפי' למיעוט לא הקריבו דאזלינן בתר הרוב עוד נ"ל עם מה שיש לדקדק במה שתירצו ז"ל דס"ל כתנא דהכא וכו' דלאידך תנא דאמר כל מקום שאתם יושבים תקשי לן אמאי לא הקריבו. ונראה דכונתם ז"ל היא דלאידך תנא י"ל דכיון דהיו ערלים משו"ה לא הקריבו אבל כונתם ז"ל בזה הוא דלהך תנא כל מקום שנא' מושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה אין צריך תירוץ אחר והתירוץ מבואר דמשום הכי לא הקריבו וכו'. והשתא דאמרת חובת הגוף וכו' מושב דכתב רחמנא גבי מצה למה לי קשה לעיל דפריך ר"ע והרי שבת ומשני שב' ק"ו הוא וכו' אמאי לא פריך ליה והרי מצה דכתיב ביאה ומושב ונוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ דהא באכילת מצה אינו חייב כרת אם לא יאכל והיא מצוה דעלמא ונראה דמצי לתרוצי דמדרבנן דוקא הוא דהוי מצוה לאכול מצה ודוקא על קרבן פסח הוא דעשו על פי הדיבור במדבר אבל השתא פריך לדידן דחובת הגוף תלי' מלתא שיהיה הדבר נוהג בין בארץ בין בח' הרי מצה וכו'. ביאה דכתב רחמנא גבי תפילין יש לדקדק כיון דעד השתא קיימי' במושב דכתב גבי מצה אמאי סליק ממצה ובעי ביאה דכתיב גבי תפילין ולא בעי במצה גופה ביאה דכתיב גבי מצה למה לי דהא ע"כ ליכא שום תיקון אלא מאי דתני ר' ישמעאל עשה מצוה זו בשביל שתכנס לארץ וכמו שכתבו התוס' ונראה דעיקר הביא' על תפילין הוא דכתיב והיה כי יביאך וכו' והוא עיקר פרשת תפילין וק"ל. תוס' מושב דכתב וכו' תימא דבסוף וכו' נראה דגרס' לא מפיק מיני' לקובעו חובה אלא מבערב תאכלו מצות ותירצו דשמא תנאי היא דהאי תנא וכו' פי' ההיא תנא דהתם מפיק ליה וכו' אלא שיש לדקדק דהתם אמוראי נינהו לכך נר' דגרסי' דהאי תנא לא מפיק ליה וכו' פי' הך תנא דהכא לא מפיק ליה וכו' אלא ממושבותיכם והך תירוצא שכתבו התוס' הוא כעין הגהה הנמצאת בספרים שהרי התוס' בסמוך נתנו צריכות בדבר וכתבו דתרתי קראי צריכי וכו' ואפשר שחזרה היסה לדעתם ז"ל ובתירוץ שכתבו לקמן חזרו ממה שכתבו מעיקרא ואין הלשון סובל זה כיון שחזרו עוד להקשות לקמן וא"ת וכו'. עוד כתבו לקמן ז"ל וי"ל דתרי קראי וכו' וקשה לי כיון דתרוייהו צריכי למה בחלב דליכא אלא חד קרא לא אמרינן דדוקא לח"ל בזמן שבית המקדש קיים הוא דאתא קרא. ונראה דאי לא הוה כתיב מושבותיכם גבי חלב הייתי אומר דוקא בא"י אבל עכשיו דכתיב מושב מעתה ילפי' ממושב דכתיב גבי מצה דאין לחלק בכל מקום ובכל זמן וק"ל עוד כתבו וחד לח"ל ויש לדקדק אמאי לא נאמר דאתא לא"י בזמן שאין בית המקדש קיים ונראה דכיון דאין ב"ה קיים אין לחלק בין בארץ ישראל בין בח"ל ומה שכתבו התוספות וחד לח"ל פ' אפילו לח"ל. תוס' ממחרת הפסח אכול הקשה ה"ר אברהם ן' עזרא ז"ל וכו' יש לדקדק איך יתישב לשון ממחרת בליל ט"ו שהיא שעת אכילת פסח הא לא דמי לממחרת הפסח יצאו בני ישראל דהתם ביום יצאו וראיתי תיקון בדברי הריטב"א שהביא דברי הירושלמי והיא ממש סברתו של ה"ר אברהם ן' עזרא ז"ל ויל"ד כיון דהוא דוחק שצריך לדחוק לישנא דממחרת היכי דחיק ה"ר אברהם בן עזרא דוחק זה כדי להקשות וי"ל דכונתו היא להקשות דלא פריך בגמרא ולא מידי למ"ד לאחר ירושה וישיבה וק"ל והנה סברתו ז"ל הלא היא כתובה בספרי בפרשת אמור אל הכהנים בדין קצירת העומר. ומה שיש להקשות בדבר זה הוא במ"ש ר"ת דהיינו ביום ט"ו והכי פירושה דקרא וכו' דאיך יתכן זה בלישנא דגמרא דקאמר ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דהא מעיקרא קאי אממחרת ואי ממחרת הפסח היינו מן הישן איך שייך בזה מעיקרא לא אכול דהא מן הישן אין לחלק וע"כ צריך לדחוק דכונת הגמרא היא ממחרת הפסח וכו' וזהו שכתב ר"ת וקלוי דהיינו חדש לא אכלו עד עצם היום הזה אבל מעיקרא קודם י"ו לא אכול כיון שעדיין לא הקריבו העומר אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה יאכלו לאלתר פי' המצות יעשו מן החדש ולמה עשאוה מן העבור כלומר מן הישן וקשה לפי' ר"ת היכי משני לא הוו צריכי דכתיב ובני ישראל אכלו את המן וכו' דלא משני ולא מידי למאי דהוקשה לו דנהי דהיה להם מן מ"מ אכתי תקשי אמאי לא עשו המצות מן החדש ונראה דה"ק דבשלמא אם לא יהיה להם מן לאכול היו צריכים לחזור אחר תבוא' היו לוקחים חדש והיו עושים ג"כ המצות ממנו אבל כיון שהם לא היו צריכים לו לפי שהיה להם מן לאכול לכך לא הוצרכו לבקש חדש ומעט שהיה להם מוכן מן הישן עשו ממנו המצות. עוד יש להקשות לפירוש ר"ת שנראה שחולק על הירושלמי שהביאו התוספות בסמוך דמקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה וידחה ל"ת דלפי' ר"ת שעשו העוגות מן הישן איך יתכן להקשות למה לא עשו מחדש דכל עוד שיוכלו לקיים העשה מבלי שידחו את לא תעשה למה להם לעשותה מחדש כדי לדחות' ודוחק לומר שהירוש' חולק על תלמוד דידן בזה והתוס' הביאוהו דרך סתם ולפי' ר"ת באמת קשה להולמו ומ"ש ר"י דאל"כ אמאי איצטריך למימר פי' אמאי הוצרך קרא לומר ממחרת הפסח ובשלמא השתא לאידך פירוש' דהוי י"ו הא קמ"ל קרא דדוקא ביום י"ו אכלו לפי שנקרב העומר ולא קודם לכן אבל אי הוי יום ט"ו מאי קמ"ל ומאי שנא יום ט"ו מקודם לכן ואין לפ' בדברי ר"י דה"ק דפרי' לר"ת מאי דהקשיתי לו היכי קאמר בגמ' מעיקרא לא אכול דהא אין לחלק וכו' וניחא טפי לישנא דאמאי הוצרך דקאי בדברי הגמרא דהא כתבו התוספ' כיון דאכתי לא איקרב עומר ולא הוה להו למימר אלא כיון דאכתי לאו זמן עומר הוא כלל ודע שהרואה בדברי הירוש' במס' חלה יתבאר לו בפי' שאפי' מן הישן חייב בחדש. וגם נראה דהירוש' הביא מחלוקת בזה בפלוגתא דמתני' דת"ק ורבי אליעזר בענין חדש ע"ש

דף לח תניא רשב"י או' ג' מצות נצטוו ישראל וכ' חדש שאין איבורו איסור עולם כלומר אלא כל י"ו בניסן פי' ואפילו שלא נקרב העומר עדיין ביום י"ו מ"מ כיון שעבר הזמן מיום י"ו עבר זמן איסורו וק"ל. כלאים שאיסורו וכו' פרש"י זרע חיט' וחרצן והדין עמו דבכלאי הכרם איירי דאי בכלאי זרעים אינו אסור בהנאה כדאיתא לקמן וק"ל וי"לד היכי כתב רש"י ז"ל זרע חיטה וחרצן וכו' דנראה דבשני מינין לבד אסורין בכלאי הכרם דהא קי"ל כרבי יאשיה דאינו חייב עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן