עצמות יוסף על קידושין עו

מסוטה ידעי' דנשים דעלמא פטורות דאי אשמועינן, מסוטה חיובא לשתוק קרא מכף כף וכל התורה ילפינן מסוטה א"ו דמשום דקי"ל בעלמא דנשים פטורות איצטריך כף כף לפטור: ובדוחק נראה דכיון דבכל העבודות נשים פטורות הייתי, אומר דנהי דבסוטה חייבות לכתחילה להניף אבל בעלמא לא הייתי יודע לא פטור ולא חיוב אלא הייתי אומר דהוי בשחיטה דכשירה בנשים אבל לא למצוה דהא חיוב מצוה לא הוה ילפינן מסוטה ולהכי איצטריך כף כף בגזירה לומר דלכתחלה צריכא להניף ואלו המדרגות נראה שהם הכרח לדברי התוס' שכתבו דתנופה איצטריך למעוטי משום דאשכחן תנופה דכשרה כו' א"כ נראה דכיון דהך דינא דסוטה אינו מבורר אלא מג"ש דיד יד אפשר שהג"ש דסוטה משלמים לא אתיא אלא לאידך צד דעביד בגמרא מה להלן כהן וכו' ואיצטריך כף כף וגילה לג"ש השתא דבסוטה נמי חייב והיינו למדים מיניה בעלמא ולהכי איצטריך קרא למעט בתנופה בני יש' וכו' תוס' הסמיכות וכו' נראה דהרגישו דהתנא לא סדר דבריו כסדר העבודה דהתנופה היא בחזה השלמים והיא אחר קבלת הדם ולזה תירצו שהתנא סדר דבריו יפה דב' חלוקות הראשונות שנאם התנא תחלה לפי שהם ביש' כנ"ל: כלל: תוס' ומה בן צאן וכו' וי"ל וכו' התוס' חידשו לנו כלל יפה דהיכא דבעינן למילף מלתא רבה דאינו נוהג בשאר המקומות דחינן הק"ו בפרכא כל דהו ולקושיי' התוס' נראה לדקדק דנחזור הק"ו למקומות ע"ד זה ונאמר ומה שחיטה שציוה הכתוב בבן צאן לא קבע לו כהן השחיטה שציוה בבן עוף צווה שתהיה ע"י כהן הזאה שציוה לבן צאן שתהיה ע"י כהן אינו דין שתהיה בבן עוף ע"י כהן והשתא ליכא למימר טעון כלי עץ וכו' יוכיח דאיכא למימר מה להתם שאינו נהוג כלל ולכך לא ציוה אותו שיהיה ע"י כהן וכשתעיין תמצא שנוכל לעשותו יוכיח בקל ית'. עוד כתבו ועי"ל וכו' פי' דבריהם שהק"ו מבן עוף עצמו וכאלו אמר הכי בן עוף שבתחילה טעון כהן הפך שאר קרבנות אינו דין שיהיה טעון בסוף בכל הקרבנות ומאי דנקט בגמרא ומה בן צאן וכו' סמיך אסוף הק"ו דבן עוף אלא שהביאו לסייע לו שבן עוף חמור בתחלתו משא"כ בשאר הקרבנות כנ"ל: תוס' מכניס כהן וכו' קשה לי לפי תירוץ האחרון שכתבו אוחז בשפת הכלי וכו' אמאי אמרינן במנחות אין תנופה בחיבורין היכי לעביד וכו' דהא אפש' להניף כגון שישימו א' על שפת הכלי למעלה ואחד למטה ואולי כיון שצריך ג"כ שיהיה הכהן מניף אין בכלי שיעור להחזיק שלשה ידים כאחד

דף לו לז מתני' כל מצוה וכו' גמרא מאי תלויה וכו' והרי תפילין ופטר חמור וכו' אע"ג דלעיל בסוגי' דמ"ע אסיקנ' דאין למדים מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ וכו' ומצינן למימר הכא תנא ושייר נראה דזה לא יתכן בשום פנים חדא מדפליג רבי אליעזר דאמר אף החדש אלמא ק"ק בדקדוק נקט מלתיה ערלה וכלאי' דוקא: ועוד דאין שום טעם בהני תפילין ופטר חמור שאינם בכלל ביאה דכתיב בהו. הרי תפילין וכו' יל"ד נימא דה"ק כל מצוה התלויה בארץ שחייבים בה בין כותים בין ישראל אינו נוהג אלא בארץ ולהכי תפילין ופטר חמור א"ג דכתוב בהו ביאה נוהג גם בח"ל שאינו בכותים דהא בכה"ג תירצו בירוש' אקושיא דחלה וכמו שכתבו התוס' ונראה דיש לחלק דבדעת המקשה דקס"ד דבכל מצוה התלויה הוי פירושה כל מאי דכתיב בה ביאה א"כ הכלל הוא למאי דכתוב בתורה ואין לחלק בביאה דכתוב בתורה בין חייבים בה פכותים לאין חייבים אבל לדעת המתרץ דה"ק כל שהוא חובת קרקע דהשתא הכלל אינו במאי דכתוב בתורה אלא הם דברי התנא דכליל במלתיה והשתא נאמר דהתנא לא נקט הכלל אלא במאי דנהוג בין בישראל בין בכותים ולכך לא נקט התנא אלא לפי האמת. מנא ה"מ וכו' אי לא הוה שום קרא דבארץ וקרא שריב' כל הזמן אשר אתם חיים הייתי אומר דהמצוה דכתיב בה ביאה נוהג בארץ ומאי דלא כתיב בה ביאה נוהג בין בארץ בין בח"ל דאי לא היה כתיב אלא בארץ הייתי אומר דכל המצות אינם נוהגות אלא בארץ ואי לא הוה כתיב אלא כל הימים הייתי אומר דכל המצות שוות אפילו בת"ל להכי איצטריכו תרוייהו כנ"ל בהכרח במה שהיה נראה לדקדק לכאורה לשתוק קרא מבארץ או מאשר אתם חיים בלא ימנע סברא ולפי שהדבר פשוט לא אאריך. בזה: אחר שרובה הכתוב ומיעט וכו' על כרחינו לשון הגמרא הוא לשון כבד דהא בקרא הוא להפך דבתחילה נכתב המיעוט ואחר כך הריבוי ונראה, דה"ק מאחר שריבה הכתוב ומיעט מעתה מדינן שיצא ולמד ממה שכתוב בענין וכו'

תוס' כל מצוה וכו' כבר כתבתי בשמעתין לפי תירוץ הירוש' אמאי פריך בגמרא מתפילין ופטר חמור וכו' ובמה שכתבו ולא משני לפי שהוא מדרבנן קשה דנראה דהוה מצי לשנויי הכי ומדלא משני הוכיחו התוס' מה שהוכיחו ואיך יתכן זה דהא כלאים דהוי דרבנן ואפילו הכי נקטי' התנא ובדוחק י"ל דמ"ש ולא משני היינו לקושייתו דפריך והרי חלה וכו' ומאי קושיא היא זו דמצי לשנויי ע"ד שמשני אקושי' דמעשר כלומר דלא פריך מטעם זה שהוא מדרבנן ה"ה בחלה ונראה דה"ק כיון דהתנא קאמר חוץ מכלאים דהוי דרבנן אפשר דבכלל כלאים הוו כל מילי דרבנן ומינה ידעינן חלה וזהו כונת התוספות באו' ולא משני דלא תני ליה לפי שהוא דרבנן כלומר והוי בכלל כלאים:

עוד כתבו דחלה שהחיוב בא ע"י גלגול וכו' יש לדקדק דא"כ מאי הוקשה לירוש' מחלה לישני דחלה הוי כחובת הגוף:

ונראה דהתוספות לא כתבו כן אלא בערך תרומה ומעשר אבל לעולם דחלה חובת קרקע היא וכ"כ רש"י ז"ל בשמעתין דהוי חובת קרקע. עוד כתבו דדמי ערלה אסורין וכו' אע"ג דאמרינן בשלהי האיש מקדש מכרן וקדש בדמיהן מקודשת היינו דוקא לקנין אשה משום פריה ורביה אבל המוכר אסור ליהנות ממנו ועיין בדברי הרא"ש שלהי האיש מקדש:

ומ"ש התוס' וי"ל דאין קנין לכנעני להפקיע וכו' אע"ג דאיכא פלוגתא דאמוראי בפרק השולח אם יש קנין לכנעני או אין קנין נראה דהכא כולי עלמא מודו דמטעם שעבוד המס אין קנין וכו':

פיסקא איבעיא להו והק' ת"ק חוץ מן הערלה וכלאים וכו' דהלכתא וכו' כלומר דהכי קיימא לן אבל לאו למימר דערלה וכלאים הוי הלכה למשה מסיני דהא לקמן אמרינן דערלה הלכה והכלאים מד"ס ובערלה איכא מ"ד הלכות מדינה:

ומאי אף אקמייתא וכו' ולפ"ז נראה דלא גרסי' במתניתין רבי אליעזר אומר אף מן החדש דלשון מן נראה דקאי אסיפא אלא גר' אף החדש וכן נראה מדברי רש"י במשנה ולקמן בסוף הסוגיא וק"ל:

דתניא ללמדך וכו' א"ל שבת ק"ו היא וכו' וק' כי היכי דרבי ישמעאל יליף שאר מקומות מביאת נסכים משום דגלי קרא דליכא ללמד דהוי לאחר ירושה וישיבה אמאי לא ילפינן ממושב דשבת דהוי בכל מקום שאתם יושבים כיון דאיכא ק"ו והק"ו גילה דמושב הוי בכל מקום שאתם יושבים ונראה דאיכא למפרך מה לשבת שכן חמור הילכך עדיפא טפי למילף מביאת נסכי':

תוס' והרי שבת ול"נ וכו' יש לדקדק דנהי דאיצטריך להביא דרשא מ"מ משמעותיה דמושבותיכם משמע כל מקום שאתם יושבים וכו':

נימא ליה תנא ביאה ומושב קאמינא. קשה נימא דהא דלא קאמר הכי משום דלא תקשי ליה מפסח דכתיב ביה ביאה ומושב וע"כ לתרוצי שאני פסח דחמיר דאית ביה כרת. ונראה דה"ק להאי דפרכית משבת נימא ליה הכי אך מה שכתבתי לא יתכן דהא בענין אכילת מצה הוא דכתיב בה ביאה ומושב ולקמן בשמעת' אבאר בזה בס"ד:

וה"ה דהוה מצי למפרך מחלב ודם אלא דאיכ' לתרוצי שאני התם דאית ביה כרת במאי קמפלגי פרש"י מה ראה ר"ע וכו' טעמא דלא פי' מה ראה ר' ישמעאל וכו' הוא כמ"ש התוס' ודריש לכם. וקשה דלקמן פריך ואידך משום דהוו מלך ובכורים וכו'. ומאי קושיא דהא לרבי ישמעאל ע"כ לא ילפי' ממלך דאי ילפינן מיניה לכל מקום דהוי אחר ירוש' וישיבה לשתוק קרא מלכם דכתיב גבי נסכים דאתא לאשמועינן דהוי לאחר ירושה וישיבה וממלך ילפי' לה. ונראה דה"ק מה ראית דדרשת לכם נדרוש ליה למאי דדריש ר"ע ונלמד ממלך דהוי לאחר ירושה וישיבה וכיון דפריך בגמרא כן לרבי ישמעאל אמאי לא נאמר דכי קאמר במאי קמפלגי ה"ק אמאי רבי ישמעאל לא דריש כר"ע ולא ידרוש קרא דלכם להך דרשא. ונראה דיש לחלק דלקמן לא פריך אלא מכח הבנין אב דאיכא למילף ממלך ולכך פריך ואידך וכו' אבל הכא דלית לן שום ילפותא