עצמות יוסף על קידושין עה

מאי דפריך בגמרא הניחא למ"ד היא קושיא מחודשת מההיא דלעיל דהקשה אלא למ"ד ב' כתובים הבאים כאחד מלמדים מא"ל וכו' ולכך פי' דהקושיא היא איפכא איכא למילף דשלא הזמן גרמא נשים פטורות מהקישא דתפילין דהוקשה כל התורה כולה לתפילין וכשתירץ לר' אליבא דר"מ דלא ס"ל ההוא הקישא לא שייך למיפרך לרב יהודה לגמור מהקישא דמצי לך לשנויי כדקמשני אליבא דר"מ דהקישא דכל התורה כולה לתפילין לא משמע ולכך פרש"י דכוונת הקושיא לר' יהודא מאי דהוה פריך מעיקרא אלא למ"ד דמלמדים מאי איכא למימר ופריך אמצות עשה שהזמן גרמא וה"ה לשלא הזמן גרמא דמצי למיפרך ג"כ דנגמור מת"ת ופדיון הבן א"נ דלשלא הזמן גרמא לא קשיא ולא מידי דאפשר לתרץ כדתירצו התוס' דהוו ג' כתובים דפריה ורביה וק"ל וליכא למימר דהוו ג' כתובים עם תפילין אליבא דר' יהודה דהא תפילין צריכי כי היכי דלא נקיש תפילין למזוזה ויהיו הנשים חייבות ולכך הוצרכו התוספות לומר דליכא אלא פריה ורביה בהדי ת"ת ופדיון הבן דהשתא אע"ג דת"ת צריכי כיון דפדיון הבן ופריה ורביה לא צריכי הוו ג' כתובים אבל אי הוו תרוייהו צריכי לא היו נחשבים אלא כב' כתובים הבאים כאחד ולא יותר. תוספו' אלא למ"ד וכו' והיינו טעמא וכו' נראה לי מדבריהם דזה הטעם אמרוהו על דברי רש"י ז"ל דעלה קאי והוצרכו לתת טעם לומר דיליף מראיה ולא ממצה והקהל משום דהוי כעין מיעוטא ודוקא משום דאית לן מלמד אחר. ועוד נ"ל בפי' התוספות עם שאדקדק במה שמקשים לקמן ז"ל וא"ת תינח זמן גרמא וכו' ומאי קושיא דהא שלא הזמן גרמא ילפינן ממורא דהא בגמ' לא הוה פריך אלא למ"ד מלמדים אבל למ"ד אין מלמדים כדקאי קאי ומה צריכי התוס' להאריך בזה בקושיות ותירוצים. והנראה נכון דהתוספו' הוקשה להו דמה ראה ר' יהודה דלא דרש ההיקש דכל התורה לתפילין ונגמור מינה דשלא הזמן גרמא נשים פטורות בשלמא לשהזמן גרמא ליכא שום קרא למגמר ואדרבא ניחא למילף מראיה כיון דממצה והקהל לא מצינן למגמר דהוי כעין מיעוטא אלא מהקישא נגמור ויהיו פטורות ממצות עשה שלא הזמן גרמא ותירצו דהוו ת"ת ופדיון הבן וכו' ומשום הכי ניחא טפי למגמר חיובא ממורא ולא דריש הקישא דכל התורה לתפילין ולפ"ז ניחא לי במה שכתבו התוס' דהוי כעין מעוטא לאו משני כתובים לחודיה כתבו כן אלא משום דאיכא דוכתא אחריתי למילף מינה. ועוד הוצרכו לכך כי היכי דלא נפרו' אמאי לא דריש היקש דכל התורה כולה לתפילין כנראה ואין ראיה מכאן לומר שהתוס' חולקים על רש"י בזה וכמה שכתב הרב מוהר"י ן' לב זלה"ה

הקשה הרב מורי הרשד"ם בהך דקאמר בגמרא הוקשה כל התורה כולה לתפילין וכו' דלשתוק קרא מהקהל לעשות מצה והקהל שני כתובים הבאים כאחד דהא כל התורה ילפינן מתפילין וליכא למימר דהקהל איצטריך לגופיה דהא מק"ו דטפלי' חייבים נשים לא כ"ש ליכא למטעי בנשים כלל. ול"נ דאע"ג דכתבו התוס' דכיון דכתיב חיובא דנשים במצה עבדינן ק"ו דהקהל היינו קודם דלא ידעינן דהוקשה כל התורה כולה לתפילין אבל השתא דכל התורה כולה הוקשה הייתי אומר דהקהל הוי בכלל וטפלים לא איצטריך אלא לתת שכר למביאיהם ולהכי איצטריך קרא דנשים וק"ל:

פיסקא מצות ל"ת מנא ה"מ וכו' אין לדקדק דידעינן דמצות לא תעשה נשים חייבות מדאיצטריך כל שישנו בבל תאכל נשים חייבות. ונראה דהך קרא דמצה אינו קרא מיותר אלא הקישא בעלמא ואי לאו דהוה לן קרא בעלמא דשמעינן מיניה דבלא תעשה נשים חייבות לא הוה דרשינן כל שישנו בבל תאכל וכו'. ואי אשמועינן הא משום דאיכא איבוד נשמ' וכו' אין לדקדק דהא מ"ע שהזמן גרמא דליכא למימר הכי ואפ"ה נשים חייבות אבל בדינים דאשה לאו בר משא ומתן ובאיש דבר מצות הוי בר כפרה אבל לא האשה ולהכי צריכי קראי הכא תוס' איש דבר מצות ולאו דוקא דהא איתקש עבד וכו', קשה למה כתבו התוס' דלאו דוקא כיון דקי"ל דמ"ע שלא הזמן גרמא נשים חייבות כו' ונראה דכיונו התוס' לומר דלישנא דקאמר בגמרא איש דבר מצות דרך סתם כנראה דסתם מצות אינם קרויות אלא מ"ע שהזמן גרמא ובזה אמרו התוס' דזה הלשון לאו דוקא דהא איתקש עבד לאשה לחיובי במצות וזה הלשון איתמר בגמרא וקאי אמצות עשה שלא הזמן גרמא אלא הכונה לומר דאינה חייבת כ"כ כמו איש והכונה דקאי אמצות שהזמן גרמא דוקא אבל אין לדקדק מן הלשון הסתום דקאמר בר מצות וכו' עוד חשבתי דרך אחר בדבריהם ועלה דחוק וצ"ע:

פיסקא בשלמא בל תשחית וכו' אין לדקדק מאי בעי לעיל כל מצות ל"ת דחייבות מנלן דמדאיצטריך קרא להקפה והשחתה לפטור מכלל דבעלמא חייב דאפשר לומר דמהכא ילפינן דבעלמא פטור איברא דיש לדקדק דלעיל בעי מנלן כנראה דהסברא מחייב פטור וא"כ לפטור לא איצטריך קרא דבל תשחית ובל תקיף דהא מסברא ידעינן לעיל וק"ל:

ואי בעית אימא סברא דהא לית להו זקן וכו' נראה דהסברא היא דלית להו כלל זקן וזה תימא דהא לאיבעי' אימא קרא מדשני קרא וכו' ע"כ משמע דאית להו זקן מדבעי קרא למעוטינהו ונראה דודאי לאי בעית אימא סברא לא נכחש בזה ובודאי הק' כיון שרוב הפעמים אין להם ובמציאות רחוק יקרה להם זקן שפי' ילפינן הואיל וליתנהו בהשחתה וכו' אך קשה כיון דע"כ יש פעמים דאית להו זקן נימא איפכא כל שישנו בהקפה ישנו בהשחתה והני נשי הואיל ואיתנהו בהקפה איתנהו בהשחתה באותו מציאות הרחוק וניחא טפי בהך כל שישנו דילמד תחתון מעליון ודמי לכל שישנו בבל תאכל דמצה ונראה דכיון שאותו המציאות הוא רחוק לומר דקרא אסר אותו ואי ס"ל וכו' נשתוק קרא מיניה וכו'. קשה דהא לא מצי שתיק דאיצטריך לדרשא דלקמן לא יגלחנו וכו' והמקשה גופיה אמר הכי לקמן. ונראה דה"ק למה לן למילף מג"ש נילף מק"ו וזהו הכונה באומ' נשתוק קרא וכו' אך יל"ד כיון דהג"ש הכרח דלא מצי שתיק מיניה כיון דאיצטריך להא דלקמן ניחא שפיר למילף ג"כ מהג"ש עצמה הך דרשא דבשלמא אי כל עיקר הג"ש אתא להאי דרשא הוה שייך שפיר למידק נשתוק מינה וכו' ונראה דמ"מ להך מלתא לא הוה ליה למילף מג"ש אלא מק"ו. עוד קשה כיון דאית לן ג"ש דפאה וכו' הך דשני קרא בדיבוריה ל"ל והתוס' הקשו בהפך ותירצו ואפשר לפי דרכם ז"ל דהשתא דאית לן פאה פאה לא קפדינן אהך דשני קרא בדיבוריה. ונראה דלפי המסקנא ג"כ אית לן הך דרשא דשני קרא בדיבורי' והך יתורא מדלא כתיב את שבזקנך וכו' לא הוה שמעינן שהוא מיותר אם לא דשני קרא בדיבוריה ונ"ל הכרח לזה מדברי הרא"ש שכתב שדין זה שהנשים פטורות הוא מדשני קרא בדיבוריה וכו' וטעם זה אינו עולה לפי האמת דהא פרי' ולא והתניא וכו' א"ו דאף לפי האמת אית לן הך דשני קרא וכו' כנ"ל:

עוד יש לדקדק אמאי לא פריך מעיקרא מתני' אברייתא דקתני הרי הוא כזקן לכל דבריו:

ונראה דמעיקרא יישב המשנה ואחר שהביא הפסוק הוה פריך והתניא וכו':

איסי תני וכו' הא דלא פריך ואימא בנים ולא בנות לשריטה וכי כתיב כי עם קדוש אגדידה ואקרחה משום דכבר השיבו למעלה דקרחה ליתא אלא במקום שער וקיל טפי משריטה. ועוד דבנים אתם אינו מתיישב אלא אמאי דכתיב בקרא דהיינו לא תתגודדו ולא תשימו קרחה אבל כי עם קדוש הוא הנתינת טעם כלו' הזהרתי אתכם בזה בעבור שאתה עם קדוש ואתן מצוה על השריטה אבל גבי בנים אתם לא יתכן זה כלל ואי לדקדק דלא איצטריך קרא לשריטה לחיובא דתיפוק ליה דהוי מצות ל"ת נשים חייבות דהייתי טועה משום דשריטה וגדידה חדא מלתא וק"ל

דף לו אביי אמר וכו' הנה התוס' הקשו לדעת רבנן והתירוץ נלמוד מדבריהם דרבנן ס"ל דהפסיק הענין לענין קרחה מהכרח דכתיב כי עם קדוש ולפי דבריהם צ"ל דכי פריך לעיל השתא נמי נימא הפסיק הענין הוא מהכרח דכתיב כי עם קדוש דאל"כ הייתי אומר דכולן פטורות: ויש לדקדק א"כ קרא מעיקרא ל"ל כלל עיין: רבא אמר היינו טעמא דאיסי וכו' אין לדקדק לשתוק קרא דתפילין לת"ת לפטור נשים וידעינן לה מדאיצט' הקישא דהא ג"ש איצטריך לאשמועינן מקום התפילין וק"ל בין לרבא ובין לאביי וכו' ה"ה דהוה מצי למבעי אליבא דרבנן אלא דפריך לאביי ולרבא אפילו אליבא דאיסי וק"ל: מתני' הסמיכות וכו' תנופות קשה ל"ל קרא בתנופות דמדאיצטריך קרא דכף כף