עצמות יוסף על קידושין עד

שהזמן גרמא נשים פטורות מכלל דשלא הזמן גרמא חייבות כדעביד לקמן דהשתא ס"ל דתרווייהו שוים נינהו ולקמן איכא טעמא כמ"ש רש"י והתוס'. ונילף מת"ת קשה דאיך יתכן למילף מת"ת דאי מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים פטורות א"כ מצות עשה שהזמן גרמא לא גריע מנייהו והדין נותן שיהיו פטורות וכיון שכן למה לי קרא בהקהל לעשותו ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים דאפי' ב' כתובים ילפי' פטורא מת"ת שהיא מצוה חביבה ודוחק לו' דדוקא לשלא הזמן גרמא הוא דילפינן לפטורא ולא לשהזמן גרמא איברא דבמסקנא דסוגיין יש פנים לכאן ולכאן לומר דמעש"ג יהיו חייבות כפי מה שכתבו בד"ה אלא למ"ד וכו' והנראה לתרץ ולומר דהקהל איצטריך בהכרח וטעמא דמלת' לפי שכבר קדם לנו למעט גבי הא דפריך בגמרא ואקיש תפילין למזוזות דמאי דפריך הכא בגמ' ונילף מת"ת הכוונה היא להקשו' מה ראית וכו' שכך מחייב הדין ללמוד חומרא ממור' כמו שיתחייב ללמוד פטור מת"ת שהיא מצוה חביבה והכוונה להקשות מה ראית וכו' ואיצטריך הקהל בעבור שלא תהיה הדבר מסופק אצלנו אם נלמוד מת"ת לפטור או ממצה לחיוב. אלא דיש להקשות לשיטה זאת דהיכי תירץ דהוו ת"ת ופריה ורביה שני כתובים הבאים כאחד והא ע"כ פריה ורביה איצטריך כדי שלא יהיה הדבר אצלנו בספק ממי נלמוד אם ממורא לחיוב' או מת"ת דהוי מצוה חביבה לפטור דהא הדבר בספק מדפריך מה ראית כלו' וצריך לבקש מלמד ברור ומשום הכי איצטריך פריה ורביה ואם נאמר דפריך נלמוד מת"ת ולא ממורא כלל ניחא הך קושיא אלא דקשה הא דפריך לעיל ונקיש תפילין למזוזה אלא שצריך לחלק שם מה שחלקתי וכתבתי למעט עם שבאמת אין נראה טעם בדבר לחלק. ובדברי התו' יש לתמוה מה שהקשה הרב הגדול מוהרש"ך זלה"ה לתירוצי התוס' שתירצו דממורא ליכא למילף משום דהוקש כבוד' וכו' וגם התי' האחרון דא"כ אמאי לא קאמר בגמרא דילפי' ממזוזה והשתא לא קשיא ליה ונילף מת"ת וכו' ונראה לי דקושיא דונילף דקאמר תלמודא יש בה שתי משמעיות הא' הוא דפריך מה ראית כלומר דכך מחייב הדין ללמוד חיוב ממורא כמו שמחייב ללמוד פטור מת"ת שהיא מצוה חביבה. הב' יש להבין דהכי פריך דטפי עדיף למילף מת"ת ולא נלמוד ממורא כלל. ונראה דלכל תירוצי התוספו' ס"ל דת"ת חביבה ולתירוץ הר"ם ס"ל דפריך מה ראית וכו' אבל לא יש טענה גמורה מלמגמר מת"ת טפי ממורא אבל לשאר התירוצים הכי פריך דנילף מת"ת ולא ממורא כלל אבל לא ניצול בזה אי הוה יליף ממזוזה דנהי דלא פרכ' דנלמוד טפי מת"ת יותר ממזוזה. אבל אכתי הוה קשיא לזה מה ראית וכו'. משום דהוי ת"ת ופריה ורביה וכו' הקשה הרב הגדול מוהרש"ך זלה"ה דהא תרווייהו צריכי דת"ת איצטריך כי היכי דלא נילף לחיובא ממזוזה ופריה ורביה איצטריך כי היכי דלא נרביי מדכתיב ויברך אותם כר' יוחנן בן ברוקה ונראה דמעיקרא כדקאמר דת"ת ופריה ורביה הוו ב' כתובים הבאים כאחד אכתי לא הוה מסיק אדעתיה שום דבר מר' יוחנן בן ברוקה וכדפריך ולרבי יוחנן בן ברוקא וכו' תרתי פריך ארבי יוחנן פריך דנילף מת"ת דהא פריה ורביה הוו הנשים חייבות ולרבנן פריך דלא הוו ב' כתובים הבאים כאחד דהא איצטריכו תרווייהו דת"ת איצטריך משום דלא נילף ממזוזה ופריה ורביה איצטריך כי היכי דלא נרביי לנשים מדכתיב ויברך אותם וכו' וכי תריץ משום דהוי ת"ת ופריה ורביה ופדיון הבן וכו' קאי ארבנן נמי דלא הוו ת"ת ופריה ורביה כדהוה אמרינן מעיקרא אלא ת"ת ופדיון הבן וכו' וניחא השתא דהדר פריך ולרבי יוחנן בן ברוקא וכו' דאולי מאי דתירץ דת"ת ופדיון הבן לא קאי אלא לרבי יוחנן בן ברוקא אמאי הדר וקאמר ולרבי יוחנן וכו' דהא עד השתא נמי בדידיה קיימי' וניחא גם כן מאי דכתב רש"י ז"ל לקמן ז"ל הניחא וכו' לעיל קאי דאותיבנא ונילף מת"ת דשניהן משום דהוי ת"ת ופדיון הבן וכו' כנראה דקאי הקושיא דלעיל אליבא דכ"ע איברא דיש לדקדק בזה שהתוס' כתבו לקמן בד"ה משום שמחה דלרבי יהודה הוו ת"ת ופדיון הבן ופריה ורביה ג' כתובים ולפי מאי דפרישית ליכא ג' כתובים דהא צריכי פריה ורביה וצ"ל דדוקא לר' יהודה הוא דכתבו התוס' כן א"נ אפשר לתרץ הקושיא מעיקרא מהכרח דיבור זה דלרבנן ליכא למטעי כלל בסברת ר' יוחנן בן ברוקא דודאי אינם מפ' פי' הפסוק בפרי' ורביה אלא למצוה בעלמא לא לענין ציווי כדאיתא ביבמות דף ס"ה ע"ש. עוד הקשה הרב מוהרש"ך ז"ל לשתוק קרא מת"ת ומדאיצטריך מזוזה ידעינן לה דלמאי איצטריך וכו' ע"ש בסוף הסוגיא הקשה כן. והנראה דהוה מרבינן ת"ת מלמען ירבו ימיכם מסברא גברי בעי חיי וכו' ומדכתיב כי היא חייך ואורך ימיך. והתוס' הודחקו בזה למעלה לתקן פ' הפסוק א"נ נראה דקרא דמזוזה אינו מיותר ומה שהתוס' עשו צריכות במזוזה היינו משום דאשכחן למעבד צריכותא אבל כל עיקר כוונתם אינה אלא לעשות צריכות למורא לא למזוזה דמזוזה ליכא קרא מיותר ומצאתי און לי בדברי תוספי הרא"ש וז"ל ולרבי יוחנן בן ברוקא וכו' תימא אמאי לא פריך לרבנן דלהוו מורא ומזוזה ב' כתובים הבאים כאחד אע"ג דמזוזה ממילא נפקא מלמען ירבו ימיכם דליכ' יתור' מ"מ לכתוב מזוזה ולא לכתוב מורא וי"ל דקושיא דר' יוחנן בן ברוקה עדיפא ליה דצריך למצא צריכות לתרי קראי עכ"ל מכאן תראה דבמזוזה ליכא שום יתור דהא עיקר הפסוק אתא לגלות השכר ולא יותר וק"ל

דף לה הניחא למ"ד שני כתובים וכו' בכאן הקשה מורי הרשד"ם זלה"ה למה חזר ואמר הניחא וכו' ובמחילת כבודו אינה צריכה לפנים דלעיל הקשה אזמן גרמא וכאן הקשה הניחא למצות שלא הזמן גרמא וזה פשוט וקשה לי דלכאורה נר' דבעה"ג הק' ב' קושיות סותרות זו את זו דמעיקרא הקשה למצות עשה שהזמן גרמא למ"ד ב' כתובים הבאים כאח' מלמדים מאי איכא למימר כנראה דכוונתו להקשות דבמצות עשה שהזמן גרמא יהיו הנשים חייבות וכאן הקשה למצות עשה שלא הזמן גרמא דלמ"ד ב' כתובים הבאים כאחד מלמדים דנילף מת"ת לפטור וזה תימה דאיך יתרץ לדעתו דבמצות עשה שהזמן גרמא יהיו חייבות ובשלא הזמן גרמא יהיו פטורות. ואפשר דהכי פריך שאין לך הכרח לדינך ללמדו לא במצות שהזמן גרמא ולא במצות שלא הזמן גרמא והיותר נראה דהשתא פריך הכי הניחא וכו' ונימא איפכא דבמצות עשה שהזמן גרמא יהיו חייבות ובשלא הזמן גרמא יהיו פטורות ואע"ג דלקמן אמרינן ודמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מכלל דשלא הזמן גרמא נשים חייבות היינו דוקא היכא דליכא שום קרא למימר איפכא דודאי הסברא הכי מחייבת כשאין שום דבר מבחוץ שיסתור זה תדע דהא בסמוך בגמרא פריך אלא למ"ד תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא מאי איכא למימר וכתב רש"י והתוס' בשמו דאדרבא איפכא הוה לן למימר דאיך יתכן דשלא הזמן גרמא נשים פטורו' ושהזמן גרמא נשים חייבות והיינו טעמא משום דאיכא למילף ממצה והקהל כיון דקיימים אליבא דמ"ד ב' כתובים הבאים כא' מלמדים וכיון שכן השתא נמי אליבא דמ"ד מלמדים קיימי ושפיר קפריך הניחא וכו' וממצה והקהל נילף חיובא למצות עשה שהזמן גרמא ומת"ת ופדיון הבן נילף פטורא וק"ל. אלא למ"ד תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא וכו' פרש"י איפכא איכא למילף דשלא הזמן גרמא נשים פטורות וכו'. וקשה דאם איתא דילפי' מתפילין לשלא הזמן גרמא לפטור' למה לי דכתב רחמנא קרא בפדיון הבן לפטור נשים לשתוק מיניה וממילא ידעינן פטורא דנשים מהקישא דתפילין דהוי מצות עשה שלא הזמן גרמא. ונראה דכיון דהשתא קיימים אליבא דמ"ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדים אינו מעלה ומוריד קרא דפדיון הבן כלל דהא עכ"פ איכא למיפרך כדהוא מפריך מעיקר דנלמוד מת"ת ופדיון הבן כיון דסבירא ליה דמלמדים כ"ש דהשתא איכא הקישא לאפטורי נשים וכיון שכן ע"כ אית לנו למימר דהכי פריך נימא איפכא ולשתוק קרא מפדיון הבן דהא כיון דאיכא הקישא לפוטרן ממצות עשה שלא הזמן גרמא שוב אין צריך קרא דפדיון הבן כנ"ל. הניחא וכו' מאי איכא למימר פי' רש"י איפכא איכא למימר דשלא הזמן גרמא נשים פטורות ולקמן אליבא דר' יהודה כתב ז"ל מא"ל מהיכא תיתי למימר למצות עשה שהזמן גרמא. וי"ל למה שינה מלמטה למעלה דלעיל כתב דהקושיא היא למצות עשה שלא הזמן גרמא וכאן כתב שהקושיא לרבי יהודה הוא למצות עשה שהז"ג ונראה דע"כ