עצמות יוסף על קידושין עג

וגם הנשים דכתיב ביה בהדיא הוי כחד קרא אבל לקושית התוס' אין לומר כן דהא לא הוצרכה מצה לשני כתובים דבלאו הכי אית לן ב' כתובים מהקהל גופיה כדפרישי' והותרה ג"כ הקושיא הראשונה בזה. והא דקאמר בגמרא דהוו מצה והקהל שני כתובים ולא קאמר מהקהל גופי' משום דאי לא הוה כתיב מצה במציאות לא הייתי עושה הכ"ש דטפלי' חייבים נשים לא כ"ש וכמו שכתבו התוספות בד"ה ואנא אמינא וכו' והשתא שהקשו התוספות דנשים חייבות במצה מדאיצטריך האזרח שפיר עבדינן הכ"ש בהקהל. ואפשר עוד לי לומר להך קושיא דזכורך איצטריך למעט טומטום ואנדרוגי' ודוקא משום דכתיב נשים בהקהל ממעטים טומטום ואנדרוגינוס אבל אי לא הוה קרא דנשים בהקהל לא הייתי או' דנשים חייבות מדאיצטריך זכורך דהייתי או' דכוליה קרא לטומטום ואנדרוגינוס אתא שהם ספק ואי הוה כתיב זכורך לחודי' הייתי מחייבו בראיה וגם מה שתי' מהרש"ך בזה נכון הוא דלנשים בהקהל לא איצטריך זכורך דבלא"ה חייבות מכ"ש, דטפלים ע"ש. עוד הקשה מוהריב"ל שהתוס' כתבו הפך הגמרא דבגמרא קאמר אי לא הוה כתיב מצה הוה אמרי' נילף ט"ו ט"ו מחג המצות והתוס' כתבו דאי לא הוה כתיב מצה הייתי או' דהאזרח אתא לחיוב עוד עמדתי על קושיא אחרת והיא שהתוס' נר' שהעלימו עיניהם ממאי דאמרינן במס' סוכה פ' הישן דף כ"ה דהאזרח לא אתא למעט נשים אלא לרבות גרים ואסמכתא בעלמא היא והלכה למשה מסיני אתא למעט נשים דלא נילף ט"ו ט"ו מחג המצות לדעת אביי דלא נימא תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו כו' וכיון שכן התוס' לא הקשו מידי מדאיצטריך האזרח דהאזרח איצטריך לרבות גרים ואם נא' שהתוס' מקשי מדאיצטריך ההלכה ידעינן דנשים חייבות במצה דאי לא כן הלכה למה לי אם כן איך תירצו דאי לא דחזי' וכו' הוה אמינא דהאזרח אתא לרבויי נשים וכיון דעיקר קושייתם היא מעיקר ההלכה לא שייך בזה לתרץ דה"א דהאזרח אתא לחייב שהרי ההלכה כבר ידוע בביאור שהנשים פטורות מן הסוכה. ועלה דעתי לומר שלא באה ההלכה בביאור רצו' שאנן מספקי' אם נאמר ההלכה לפטור או לא והקשה אביי לעולם הלכתא בסוכה וכו' כנר' דהיה הדבר בספק ואי לא הוה קרא דכל שישנו לא הייתי קובע מקום לומר דבאה ההלכה לפטור סוכה ולאידך מלתא דאמרינן התם גבי תוספות יום הכפורים נאמרה ההלכה. והיותר נראה נכון הוא דנהי דהכי הויא מסקנא דהתם שהלכה מיעט הנשים מסוכה. אמנם לפי הקס"ד דהתם לא היה טעם פטור הסוכה אלא מדכתיב האזרח לא מטעם ההלכה ואפשר דסוגיין דהכא הכי משמע כדסליק אדעתין התם דהכי קאמר והרי סוכה וכו' טעמא דכתב רחמנא האזרח וכו' ולא הוה ליה למימר אלא טעמא דאמר רחמנא הלכה לפטור. הא לאו הרי נשים חייבות ודוקא בדברי התנא שייך לומר דאסמכיה רבנן אקרא לא על לישנא דסתמא דתלמודא. ודוחק לומר דנקט תלמודא במלתיה לישנא דבריתא ועל זה בנו התוספות קושייתם ותירצו דהייתי אומר דהאזרח אתא לחייב. ולפ"ז ניחא הקושיא האחרת דנראה דתלמודא דקאמר לקמן הוא הפך התוספות דלא קשיא דתלמודא קאמר הכי כפי האמת והצדק דאית לן ההלכה שמיעטה בפירוש דנשים פטורות בסוכה ואי לא הוה כתיב מצה היינו למדים סוכה מהקהל להכי באה ההלכה למעט וזהו כל כוונת בעל התלמוד לקמן. ולפי האמת אין לדקדק לשתוק מכל שישנו מדאיצטריך מצה כדפרישית דהוה ילפינן מהקהל. א"ל היינו אומר דהאזרח דאתא לחייב גרים אתא נמי לחייב נשים והראשון עיקר דאם לא כן הוה לי' לתלמודא למימר הך צריכותא יש לדקדק אמאי לא אירצו התוספות דאי לא הוה כתיב מצה הייתי אומר דאתא סוצי ידי שיהיו סוכה ותפילין שני כתובים הבאים כאחד ולא נלמוד פטור מתפילין דהכי הוה קאמר מעיקרא והרי סוכה טעמא דכתב רחמנא האזרח וכו' ונראה דהיינו דוקא מעיקרא דלא הוה סליק אדעתין קרא דמצה אבל השתא דגלי לן חג המצות ניחא טפי למימר דאיצטריך האזרח לגופיה דלא נלמוד ממנה משנאמר דהוו ב' כתובים הבאים כאחד סוכה ותפילין, ומהרש"ך זלה"ה תירץ לקושיא הראשונה דניחא למילף מב' מלמדים אפי' לפטור משכלמוד מהקהל דהוי חד וקשה דהא קדוש היום הוי גם כן בהקהל ב' מלמדים וניח' טפי למילף לחיובא מב' מלמדים כיון דהשתא לא סליק אדעתי' כפי דרכו לומר דהוי שני כתובים הבאים כאחד דאם כן כבר נתרצה הקושיא האחרת שהקשה מוהרי"ן לב וק"ל גם בהמשך הסוגיא ובד"ה לקמן צריך התיישבות לדרכו. נילף משמחה לחיובא הא דלא משני דהוו שמחה ומצה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים משום דרצה לגלות לו האמת כפי דעתו דאשה בעלה משמחה. אשה בעלה משמחה וכו' וקשה לר"ת דהיינו בזמן וכו' דנראה דעיקר קושייתם הוא לומר דרש"י איך פירש הכא פירוש הפסוק בזמן שאין בית המקדש קיים וכיון שכן מה חזרו עוד להקשות ועוד דמשמע מתוך לשון הק"ו שאינו חייב להעלותם וכו' דהא רש"י ז"ל לא יכחיש זה דודאי חייב להעלותם אלא שפי' פירוש הפסוק הכא בשמעתין בזמן שאין בית המקדש קיים וכבר הקשו עליו איך פי' כן. ונראה דכוונתם להקשות דלא יתכן זה לומר שמפרש בזמן שאין בית המקדש קיים ועיקר הכתוב בזמן שבית המקדש קיים איירי אלא ע"כ צ"ל דאפי' בזמן שביהמ"ק קיים קאי אפסוק ולכך מקשים ואומרים ועוד דמשמע מתוך לשון הק"ו שאינו חייב להעלותם לירושלים וכו' ובדברי רש"י ז"ל יש לדקדק שכתב שחייב לשמחה משלו במאכל ובמשתה וכלי פשתן דהא מאכל ומשתה לא שייך בנשים והכי קאמר בפסחי' באנשים בראוי להם דהיינו יין והנשים בראוי להן דהיינו כלי פשתן ואפשר היינו לומר דרש"י קאי אכל הזמנים ומאי דקאמר במאכל היינו הבשר ממשלמים הנאכלים בירושלים וקאי אזמן שבית המקדש קיים ובגדי צבעונים היינו אזמן שאין בית המקדש קיים איברא דריהטת רש"י ז"ל נראה דקאי אלוי ואגר וכו' דלדידהו חייב לשמחם ביין והמאכל היינו נכלל ביין בודאי אין שתיה בלא אכילה והא דקא מייתי התוספות מאביי דקאמר אימי' דמחייב' בשמחה וכו' פירוש דמחייבא ע"י בעלה שמשמאה וכן כתבו התוס' פ"ק דמסכת ר"ה ומה שכתבו התוס' ועוד תניא בתוספתא וכו' מרישא דברייתא קמייתי דקתני יש בראיה שאין בשניהם שכולה לשמים וק"ל. אי הכי תפילין וראיה נמי הך אי הכי פירשו יפה הריטב"א ז"ל בחידושיו ע"ש. ואי כתב רחמנא וכו' הוה אמינא אקיש תפילין למזוזה לכאורה משמע דהכי קאמר אקיש תפילין נלי"יי ומאי דהוה ילפינן מעיקרא כל התורה כולה מתפילין לפטורא ילפינן מיניה לחיובא וקשה דאם כן הקהל דכתב רחמנא למה לי לישתוק קרא מיניה ונילף כל התורה מתפילין לחיובא וכו' ונראה דהכי קאמר ונקיש תפילין למזוזה ודוקא בתפילין יהיו חייבים אבל בשאר המצות שהזמן גרמא יהיו פטורין דילפינן מראיה והך דילפינן מראיה טפי מתפילין הוא משום דכתב רחמנא מיותר דליהוו שני כתובים הבאים כאחד דניהוו כעין מיעוט' ולא נלמוד שאר מצות עשה שז"ג לחיובא ממצה אלא מראיה לפטור בשלמא אי כתב רחמנא הקהל ולא כתב מצה הוה אמינא נילף ט"ו ט"ו מחג הסוכות קשה כיון דהשתא לא אסיק אדעתיה דהך צד דאתא מצה לשני כתובים אלא משום דלא נגמור מסוכה א"כ לשתוק קרא מהאזרח למעט נשים מסוכה ומדאיצטריך מצה ידעינן לה דע"כ לא איצטריך אלא משום דלא נילף מסוכה מה תאמר דאיצטריך האזרח לגופיה כי היכי דלא נילף מהקהל א"א בשום פנים דאי הוה ילפינן מהקהל חיובא מצה למאי איצטריכא מהקהל נמי אתיא לחיובא אלא ע"כ אית לן למימר דבסוכה נשים פטורות ולהכי איצטריך מצה ונראה דאי לא הוה כתיב האזרח הייתי לומד סוכה מהקהל לחיובא ומצי אתיא לשני כתובים הבאים כאחד ולא נלמוד בעלמא מינייהו אבל השתא דכתב האזרח לא אמרינן דאיצטריך מצה לשני כתובים אלא איצטריך כי היכי דלא נילף פטורה מסוכה לכך הוצרך בעל התלמוד לצד זה בצריכות שעשה. תוס' ה"א נילף ראיה וא"ת הא אמרינן דמצה והקהל וכו' קשה למה לא קבעו התוספו' דיבור זה למעלה כשאמר סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות דהא הוו מצה והקהל ב' כתובים הבאים כאחד ולפי מה שכתבתי למעלה בד"ה סד"א דאכתי לא אסיק אדעתי' ב' כתובים ניחא. א"נ הוה ס"ל דההיא הויא ג"ש גמורה טפי מהך דראיה ראיה וק"ל. ותו מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות מנא לן אין לדקדק דמדמצות עשה