עצמות יוסף על קידושין עב

מ"ע שהזמן גרמא נשים חייבות היכי קאמר איש דבר מצות אין דהא עיקר הכתוב לא איצטריך אלא מכח הך סברא, ונר' דכיון דמצינו דפדיון הבן ות"ת וראיה וסוכה דפטורות שפיר איצטריך קרא דוהמית משום הנך מצות דאנשים חייבים ונשים פטורות. עו"ק מאי בעי מנלן דמדאיצטריך מצה והקהל לשני כתובים הבאים כא' ואין מלמדים ידעינן דבעלמא פטורות דהא הנך תרי קראי דשני כתובים הוו כעין מיעוטא ולמה ליה הקישא דתפילין לת"ת ונר' דאינה קושיא דע"כ הקישא דתפיל' לת"ת איצטריך כי היכי דלא נקיש תפילין למזוזה לחיובי ואין להקשות לפי המסקנא לשתוק מהקיש' דלמען תהיה תורת ה' בפיך דהוקש' תפילין לכל התורה כולה דהא הך הקיש' לא דריש לה אלא מ"ד בכ"הכ מלמדים כדאיתא במסקנא ופשוט הוא ואי קשיא לבעיין קשיא דבעי מ"ע שהזמן גרמא דנשים פטורות מנלן ואיהו לא הוה ידע מצה והקהל ולא מידי והמתרץ שתירץ גמ' מתפילין וכו' עדיפא מינ' קא' ליה דנפיק מקרא דכתיב בהדיא א"נ עם מה שאתרץ לקושיא אחריתי דאיכא למידק דמאי הדר ליה גמרינן מתפילין וכו' דכיון דאיהו גופיה הוה פריך ליה והרי סוכה כבר אסיק אדעתי' סוכה א"כ לימ' ליה דנשים פטורות בעלמא גמרינן מסוכה. ונר' דהבעיין גופיה הוא דקאמר לכולה מלתא עד והרי סוכה וה"ק ומ"ע שהזמן גרמא דנשים פטורות מנלן דאין לנו מקום ללמדו אלא מתפילין ותפילין גמר לה מת"ת מה תאמר ונקיש תפילין למזוזות י"ל דתפילין לת"ת איתקיש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שנייה וכו' ואיהו גופיה הוא דקאמר לה מאי דמקשי' עלה והמקשה התחיל להקשות והרי סוכה וכו' נשים פטורות מנל' לכאורה נראה דבעי מנלן משום דהסברא היא להיפך. ויל"ד א"כ מאי בעי בסמוך ונקיש תפילין למזוזה דהא לחיובא לא צריך קרא דסברא הוא. והנראה בדבר פשוט דע"כ לא מצי למשתק מקרא מלמכתבי' בהך פרשה ולא הוי שום דבר מיותר אלא חד הקישא מהנך תרי דאיתקש תפילין לת"ת וכדאפ' בסמוך. תפילין לת"ת איתקוש בין בפרשה ראשונה וכו'. ק' לשתוק מקרא דוהודעת' לבניך דממעטי מיני' לנשים מת"ת ומדאיצט' הני תרי הקישא דתפילין לת"ת ידעינן דנשים פטורות מיני' ונר' דהנך תרי היקשי' ל"מ אלא אחרי שידענו פטור בת"ת וחיוב במזוזה ומשום מה ראית דילפינן מת"ת נילף ממזוזה הוא דאמרינן דהכא הוו תרי הקישא והכא חד הקישא אבל אי לא הוה קרא דוהודעתם לא היינו אומר אלא דת"ת חייב כמו מזוזה ולא הוה דרשי' הנך ב' הקישים. ובהכי ניחא מאי די"לד לא לכתוב קרא דירבו ימיכם לחייב נשים במזוזה ומדאיצטריך ב' הקישים בת"ת ידעינן דמזוזה חייב דלא נילף ממזוזה ואי מזוזה פטור כמו ת"ת בחד הקישא סגי ואין לדקדק דקרא דלמען ירבו ימיכם איצטריך למתן שכרה ול"ש לו' לשתוק קרא מיניה דהא כתבו התוס' לקמן בד"ה ת"ת נשים חייבות וכו' ואי כ' מורא ולא כ' מזוזה וכו' כנר' דמצי למידק דלא לכתוב קרא דמזוזה איברא דמצי' לתרץ דהתוס' רצו לעשות כ' צריכות בעבור שמצאו אותו וק"ל ונקיש תפילין למזוזה. וק' דהא כתבו התוס' לקמן בד"ה ונילף מת"ת ז"ל וא"ת אדרבא אית לן למילף ממור' לחיוב וכו' ואומר הר"ם דמסברא דמת"ת איכא למילף כיון דאשכחן דנשים פטורות ממצוה יקרה וכו' וכיון שכן מאי פריך ונילף ממזוזה דאדרבא ניחא טפי למילף מת"ת דהוי מצוה חביבה ואפי"ה נשים פטורות ונר' דמ"ש התוס' ניחא טפי למילף היינו לו' דמ"ש בע"הג ונילף מת"ת היינו דניחא טפי מת"ת וכיון שכן פריך שפיר ונילף מת"ת דהוי מצוה חביבה וא"כ פריך בגמרא מה ראית למילף ממורא לחיוב אדרבא נילף מהתם לפטור וכיון שכן צריך בהכרח לבקש מקום אחר ללמוד חיוב דמהכא ליכא למידק דאיכא למימר מה ראית כדפרישית ומשום הכי פריך הכא בגמרא ונקיש תפילין למזוזה כלו' דכיון דהוי לחומרא מה ראית למילף פטור מת"ת נילף מהכא וכיון דאיכא למילף פטור מת"ת דהוי מצוה חביבה ואיכא למילף חיובא ממזוזה אם כן מה ראית למילף פטור ולישנא דטפי שכתבו התוס' לקמן ק"ק לזה, והיה נראה לחלק ולומר שמה שאמרו התוס' היינו דוקא בילפותא דמה מצינו אבל הכא דהוי הקישא כיון דאיתקש בקרא לחומרא ל"מ טעמא דמצוה חביבה אלא שאין לי טעם נכון לחלק ונקיש מזוזה לת"ת ק' דזה א"א דאי מזוזה פטור לשתוק קרא מתפילין ונילף מראיה ובגמרא לא משני להך מלתא אלא דהוה אמינא נילף תפילין למזוזה וכיון דמזוזה פטור קרא דתפילין למה לי. ונראה דהכי פריך ונקיש מזוזה לת"ת ויהיה פטור והשתא הוו תפילין וראיה ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים. תוס' רי בעי חיי וכו' אף על גב דהאי קרא וכ' כוונת התוספות להוכיח משם דקרא דלמען ירבו ימיכם לא קאי אמזוזה דוקא כי אם אתית ולכך לא מצי לשנויי דהתורה מלמדת מצות כדלקמן וק"ל. והיה נראה לדקדק קצת דלא מקשו התוס' ולא מידי מקרא דכי היא חייך דאף על גב דאלה בה החיות מ"מ אמזוזה נתן בה טעם חיות. ואפ' דבאיש יש ב' מצות לקנות החיות ובאשה מצות מזוזה כדי שתחיה בה ואפשר שזאת היא כונת התוספות בתירוצם וכשתעיין תמצא חולשה גדולה בעיקר הקושיא. והרי סוכה וכו' בכאן הקשה מורי הרשד"ם אמאי לא פריך בגמרא והרי סוכה תפילין וראיה דהוו ג' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים. ול' נראה דהשתא לא סליק אדעתי' סברת מ"ד ב' כתובי' הבאי' כאחד מלמדי' והכי פריך והרי סוכה וכו' וטעמא וכו' הא לאו הכי נשים חייבות ומאיזה טעם הוא דחייבות נילף מתפילין אלא ע"כ לשני כתובים הוא דאתא לו' דאין מלמדין בעלמא וזהו כל עיקר הקושיא והיא היא קושייא הרב הנז' וכה"ג פריך בגמרא והרי ראיה וכו' טעמא דכתב רחמנא כל זכורך הא לאו הכי נשים חייבות ואף על גב דראיה מצי למילף מתפילין ולא אתא אלא לשני כתובים תוספות סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות הקושיות בדברי התוספות הם ברורות ושבר נכתבו ונחתמו בספרי רבנים מובהקים הרב מוהב"י ן' לב זלה"ה והרב מוהרש"ך זלה"ה ומה שיש לי עוד להוסיף נופך משלי אבאר בס"ד. הקושיא הראשונה היא בהאי דקמקשו התוספות למה לי כל שישנו גבי מצה וכו' דהא ע"כ איצטריך טעמא דכל שישנו דאי לא הוה כתיב מצה הייתי אומר דנילף כל התורה כולה מהקהל וכל מצות עשה שהזמן גרמא יהיו נשים פטורות אבל השתא הוו מצה והקהל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים מנייהו והנראה בזה דבלאו מצה אית לן שני כתובים הבאים כא' או בשמחה או בקידוש היום דהוי נשים חייבות וכמו שכתבו התוספות בסוף הסוגיא בד"ה משום דהוי שמחה וכו' א"נ נראה לתרץ דהתוספות הוכרחו לתרץ תירוץ זה משום דאי לית לן להך קושיא אלא הך תירוצא דשני כתובים תקשי לן קושיא אחריתי במאי דפריך בעה"ג ונילף מהאה' ואמאי לא קשה ליה להאי תירוצא דתריץ דאיצטריך האזרח משום דסד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות דזה א"א דאם כן לשתוק מכל שישנו דמדאיצטריך האזרח ידעינן דנשים חייבות במצה והיא היא עצמה הקושיא שהקשו התוספות ומאי אית לך למימר דאיצטריך מצה כי היכי דלהוי מצה והקהל שני כתובים הבאים כאח' זאין מלמדין אם כן מהאי טעמא נמי לית לן למילף מהקהל ואם כן מאי פריך ונילף מהקה' אלא ע"כ אית לך למימר דאכתי לא היה סלקא דעתין תירוץ ב' כתובים ולא איצטריך מצה להך טעמא אלא משום דלא נימא דהאזרח אתא לחיובא ולהכי פריך ונילף מהקהל וכו' והא דלא יהיב בגמ' האי צריכותא שכתבו התוספות אבאר בסוף דברי וק"ל. אך עדיין יל"ד דנקש' קושיא זו באופן אחר ולא יפול התירוץ שכתבתי והוא דמה מקשו התוספות אמאי איצטריך מצה דע"כ איצטריך כי היכי דלא נילף סוכה ומצה מהקהל ולהכי איצטריך האזרח לפטורא כי היכי דלא נילף מהקהל ואיצטריך כל שישנו במצה דלא נילף ט"ו ט"ו מחג הסוכות והשתא אכתי לא ידעינן ב' כתובים. ונראה דע"כ צ"ל להך קושיא שני כתובים דאם לא כן נהי דסוכה הוי לפטור מדכתיב האזרח אבל שאר מצות אמאי לא ילפינן מהקהל אלא מאי אית לך למימר דטעמא הוי משום דמצה והקהל הוו ב' כתובים הבאים כאחד וכיון שכן ע"כ מעיקרא נמי צריך לידע טעמא דשני כתובים וכבר כתבתי דזה לא יתכן משום דא"כ מאי האי דהדר פריך ונילף מהקהל. עוד הקשה הרב מוהר"י ן' לב זלה"ה אמאי לא הקשו התוספות הך קושיא גבי הקהל ולא שייך לתרוצי מאי דתירצו דהוה אמינא דהאזרח אתא לחייב דהא בזכורך ליכא למימר הכי דודאי זכורך הוי מעוט לנשים ואם נאמר דאיצטריך לשני כתובים גם התוספות הוו מצו למימר הכי לקושייתם. ובדוחק י"ל דהוה אמינא דהקהל לחודא הוי ב' כתובים הבאים כא' הכ"ש לנשים מטפלין