עצמות יוסף על קידושין סז

רשע בן רשע טמא בן טמא ממזר בן ממזר ולא השיבו המתחרף דבר ויש עדים בזה. תשובה זה שחרף את חבירו חייב ב' מלקיות על מ"ש לו טמא בן טמא רשע בן רשע ומותר לו לדחקו בפרנסתו ולהזיקו נוסף על מה שנזכר במ"ש הקורא לחבירו ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו לחייו והואיל וקרא לאביו ומה שחייבתי ב' מלקיות עם היות הדבר ידוע שמי שהוא ממזר בנו וזרעו עד סוף כל העולם ממזרים והואיל וקרא לאביו ממזר הנה נתחייב שיהיה הוא וזרעו ממזרים להיות שהקדים לקרא ממזר לבן קודם לפי שהיה אפשר שיהיה הבן ממזר והאב כשר וזה צירף עוד האב לו באמרו עליו ממזר נתחייב בזה ב' מלקיות שאם הפך והקדים האב בזה לבן לא היה מתחייב כ"א מלקות א' מהטעם שאמרנו ע"כ. ואם אדם היה מתקוטט עם חבירו ובכלל הדברים אמר לי' אני איני ממזר או איני רשע בזה כתב הרב מהר"ם אלישקאר בסימן פ"א דהוי כאילו פירש וא"ל כמוך וכאלו א"ל בפירוש שהוא ממזר או רשע דאל"כ לאיזה ענין אמר אני איני כך והלא האחר לא אמר לו שהוא כך לשישוב לו אני איני כך אלא פשיטא דאין הכוונה אלא אני איני כך כמוך והביא ראיה לדבריו ע"ש. ההוא שמותי וכו' והטעם דכל ישראל בחזק' כשרים הם והא דהיה או' השבע לי שאין עבדי אתה אע"פ שהיה כפי דעתו כנעני וחשוד על השבועה אפי מה שהיה מחוייב לו ממק"א מ"מ רוצה הוא בכך ומאמינו כדבריו. מתני' כל הנעשה דמים באחר וכו' גמ' ש"מ מטבע נעשה חליפין ק' דהא ע"כ אליבא דר"נ למאי דסליק אדעתין צריך לתרץ מתני' יש דמים שהם כחליפין וא"כ למ"ד אין מטבע נעשה חליפין יתרץ נמי מתני הכי ויאמר יש דמים שהם כחליפין וכו'. ונראה דהמקשה לא איכפת ליה לתרץ אליבא דר"נ וגם כי היה נראה לו דוחק לאוקמא מתני' ביש דמים וכו' ובמסכ' מציעא הארכתי בשמעתא זו בדקדוקים רבים ע"ש

תו' כיצד החליף וכו' ואומר ר"י וכו' בהנאת קבלת וכו' פי' שבאותה הנאה שקבל ממנו דמי הפרה והיינו במקום קנין סודר ובעבור אותה הנאה מקנה לו השור ומ"ש בעבור דבר שנותן לו פי' שהשור מקנהו בעבור הדבר שנותן לו והיינו הדמים דהוא שווי השור כנראה מהכרח ההיא דפרק הזהב ויש הבנה אחרת בדבריהם במ"ש בעבור דבר שנותן הוא המעות שעושה ממנו הקנין ולא אאריך לפרשה לפי שהראשון עיקר. ופירי נמי פי' רש"י כל מידי דלא הוי כלי פירי קרי ליה וכו' פי' קרי ליה כלומר דהוי הדין כמו פירי וז"ש בסמוך משום דפירי שכיחי וכו' ולריש לקיש וכו' פי' רש"י מוקי למתני' כרב ששת כל הנישום ובסמוך כתב היכי מתרץ לה למתניתין בין למאי דסליק אדעתין מעיקרא בין למאי דאוקימנא ע"כ, והנראה דמעיקרא קאמר דמתרץ כל הנישום והוא האמת אבל אי סבר כרב נחמן פריך היכי מתרץ לה בין למאי דאוקימנא וכו' כלומר דהא כיון דאי אפשר ליישבו כרב נחמן נאמר דהא יש מקום ליישבו כפי' הקס"ד לז"א דא"א לתרץ בין למאי דסליק אדעתיה וכו' ומוהרש"ך זלה"ה בח"ג כתב תיקון לזה דלריש לקיש דמשיכה קונה אפילו קנין סודר לא קני והיא דבר קשה מאד ודבריו צ"ע ולענין הלכה יש בזה אריכות דברים הארכתי בביאורי לח"מ ואעתיק אותו פה כדי שלא יחסר מאומה. הנה הרי"ף בפרק הזהב כתב בביאור הך שמעת' דכל הנעשה דמים באחר דכל מאי דשקלינן וטרינן בהך דאקשי' הניחא לרב ששת וכו' ואוקמי' ביש דמים שהם כחליפין היינו דוק' למאי דסליק אדעתין מעיקרא דלמאי דמוקי רב יהודה כל הנישום לא קשיא ולא מידי דפרה וחמור תרוייהו עושים מהם חליפין משום דדמו לכלי והוא כפי' היש משנין שכתב רש"י בהאשה נקנית. ויל"ד בדברי הרי"פ ז"ל במ"ש בפי' ויש דמים ז"ל כלומר קתני רישא מטבע בתורת חליפין שנעשה חליפין והדר תני ביש מטבע שלא ניתן בתורת חליפין וקונה וכו' ועלה קתני כיצד וכו' דמי הזקיקו לפ' דתרתי קתני ולא פי' רישא וסיפא כולה בחדא ביש דמים וכל הנעשה דמים באחר היינו כל המטלטלין שאדם שם לחבירו וזה נ"ל ברור לפי שיטתו ז"ל דקושיית הגמר' היא למאי דסליק אדעתין מעיקרא דמטבע נעשה חליפין דאז הוא הכרח גמור לומר דיש דמים היינו בסיפא אבל הרישא היינו דין המטבע שנעשה חליפין אבל רש"י ז"ל מפרש דהך קושיא דגמרא קאי בין אמאי דסליק אדעתין מעיקרא בין אמאי דאוקימנא כל הנישום לכך הוזקק לפרש בפירוש יש דמים בשני אופנים שלכאורה היה נראה שהיה סותר דבריו שמעיקרא היה אומר דמיירי שמכר לו בכך וכך וכו' והתנאי לא נעשה עדיין רק שתחלה מכר השור ומשכו זה ונתחייב לו המעות ובסמוך כתב והכי קאמר כל הנישום כל המטלטלין שאדם שם לחבירו וכו' כנראה שמתחלה על תנאי זה נתנו. ונראה שהב' פירושים מתקיימים במשנה למאי דאוקימנ' השתא אליבא דרב יהודה ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא ויש לי אריכות דברים הארכתי בחידושי למס' מציעא. עוד כתב הרי"ף ז"ל בסוף דבריו וכל כי האי שקלא וטריא וכו' הא תירוצא נמי הלכתא הוא וכו' דבריו תמוהים דהא באיזה מקום נדחה התירוץ דפירי עבדי חליפין אי משום דפריך בגמרא הניחא לרב ששת אלא לרב נחמן וכו' אין ראיה משם לפי שבעל הגמ' רצה לתקן דברי רב נחמן למאי דאוקימנא מעיקרא אבל לפי המסקנא מנלן דקאי ההוא תירוצא והרא"ש ז"ל נתעורר בקצת מזה ומדברי הרי"ף עצמן הם דברים קשים להולמם. ודעתו של הרי"ף ז"ל בזה הוא דכיון שמצי' בתלמוד דקאמר ההוא תירוצא אליבא דרב נחמן כיון שלא מצינו בפירוש שנדחה הפירוש אמרינן דהלכתא היא. והרא"ש ז"ל ביקש מקום לקיים דברי הרי"ף וכתב דטעמו מדקאמרינן לקמן גבי מכור לי באלו קנה משום דהוי מלתא דלא שכיח והוא הדין נמי הכא. ובאמת שיש חילוק דההיא הוי מלתא דלא שכיח בהחלט וכן צריך לתרץ לדעת רבי' האי ז"ל שכתבו הגהות מיימון וסמ"ג בההיא תירוצא דיש דמים וכו' לא נאמר אלא למאי דסליק אדעתין מעיקרא עוד קשה לדעת הרי"ף בהך תירוצא דיש דמים היא למאי דסליק מעיקרא אדעתיה דהיינו מטבע אמאי דחיק לאוקמי סיפא דכיצד ביש דמים שהם כחליפין לוקמא במטלטלין כגון פרה וחמור כדמוקי רב יהודה ורישא אשמועינן דמטבע נעשה חליפין וסיפא אשמועינן דפרה וחמור הוו כלי. ונראה שידעת הרי"ף אין זה חידוש דפשיטא דפרה וחמור מקרו כלי ואי קשיא א"כ לרב יהודה נמי מאי קא משמע לן מתני'. נראה דלא דמי דבשלמא לרב יהודה דמוקי כולה מתני' בחדא מלתא איכא למימר דמתני' דינא אתא לאשמועינן דכלי בכלי קני אבל לפי מאי דסליק אדעתין דרישא הוי במטבע וקאי במטבע וסיים בפרה וחמור על כרחי' לחידוש' רבה קעביד הכי וזה אינו כדפרישית עוד יל"ד לדעת הרי"ף כיון דמעיקרא דהוה מוקי מתני' ביש דמים שהם כחליפין ולא הוה קשיתי' אלא רישא דכל הנעשה דמשמע מינה דמטבע נעשה חליפין אמאי לא קמשני רב יהודה כולה ביש דמים שהם כחליפין ורישא וסיפא חדא מלתא היא וכמו שפירש רש"י ז"ל ונראה דאין הכי נמי מצי רב יהודה לשנוי הכי אלא דמשני הכי רב יהודה משום דלישנא דמתניתין דכיון שזכה זה דקתני משמע דלא בדמי המכר איירי אלא במה שקונה עכשיו. וראיתי אל הרב בעל המאור שהקשה על דברי הרי"ף דמאי דוחקי' לאוקמי לריש לקיש ע"כ כרב ששת וכו' ליתרצא למתני' הכי וכל הנישום ע"כ ביאור דבריו דכיון דכל הסוגיא היא לפי הס"ד א"כ מאי דוחקי' דגמרא לפי הקס"ד לתרץ דע"כ וכו' לימא דרישא איירי במטבע שנעשה חליפין וסיפא איירי על דרך שמפרש רב יהודה דפרה וחמור הוי כעין כלי אלא דתמיה לי על דברי הרב בעל המאור אמאי קאמר הכי על דברי ריש לקיש דהא קושיא זו גם אדברי רב נחמן קיימא דאמאי אוקמוה לפי מאי דסליק אדעתין ביש דמים וכו' ולא בכל הנישום והיא הקושיא שהקשיתי למעלה על דברי הרי"ף למעיין בו ונר' שהרב בעל המאור לישנא דגמרא קשיתי' דאמר ע"כ כרב ששת ס"ל לשון ע"כ משמע שהוא דבר מוכרח אין עוד תירוץ אחר מלבדו. והרמב"ן ז"ל הליץ בעד הרי"ף בזה דלאו קושיא היא כלל דהשתא מטבע קתני רישא דקני ואע"ג דדעתיה אצורתא שאר כלים וב"ח דבכלל כלים הם צריכי למימר משו"ה לא מפרקי' הכי. ויש לדחות זה ולומר דלפי הס"ד דרישא איירי במטבע התנא הוה ס"ל דמטבע נעשה חליפין ע"כ הוי משום דמטבע נמי הוי כלי דאל"כ אמאי נעשה חליפין וזהו טעם האו' דמטבע נעשה חליפין וכ"כ התו' פ' הזהב גבי פלוגתא דרב ולוי ודעתם אליבא