עצמות יוסף על קידושין סו

ע"כ שלא קרא שם וגם לא קבע מקום לכך אמר מה שאני עתיד לפרוש ולתרו' וז"א שאני עתיד למוד עם היות שהכל חסר מעשים עם כל זה נכון לר' להושע דעכשיו אציל עצמי מאיסור הביעור

דף כו איבעיא להו מי בעינן אגב או לא מדקאמר בהני ברייתות דלעיל אמרו לו אין לו תקנה שיקנם אלא ע"ג קרקע אין לדקדק דבעי' אגב שהרי לא אמרו אין לו תקנה שיקנם אלא בקרקע דאפשר לדחוק דאע"ג דנקטי לאו דוקא תדע לך שהרי בדברי המקנים לא הוזכר אגב כלל אלא דק' דאדרבא ממעשה דר"ג שאמר נתון לר' יהושע ולא הוזכר במלתיה לא אגב ולא קני יש להוכיח דלא בעי' לא אגב ולא קני דלשון נתון לרבי יהושע משמע דלא קאמר עוד דבור אחר. ודע שהרמב"ם מפ' דהיכא דהוו צבורין לא בעינן אגב וקני ולפ"ז מ"ש בגמ' קתני כל הני נראה דקאי אמימרא דרבי יצחק דהוא הכרח דס"ל דלא בעינן צבורין ומכח הך מימר' הני עובדי נמי בהכי איירי אע"ג דאפשר לאוקמינהו בצבורין כדדחי' לעיל ובס' ראש יוסף הארכתי עוד בהבנת העניינים יפה. ומטלטלין במתנה מהו וכו' ואע"ג דהמעשר לא הוי מתנה גמורה מ"מ כיון דיש להם לבעלים ליתנם למי שירצו והיינו טובת הנאה מקרי מתנה שדה לאו מטלטלין ואמר מהו וכו' ויל"ד תפשוט דהוצרך עוד לקבל שכר מרבי עקיבא דהא כיון דקבל שכר דר' יהושע יקנה אגב אותו קרקע מטלטלין לר"ע ומדהוצרך לקבל שכר ממנו שמעינן מטלטלי לא' והקרקע לא לא מהני. ונראה דהוצרך לקבל ממנו שכר כדי שלא יטרח עצמו להוציאו משם איברא דבפרקא קמא דמציעא פריך דניקנינהו ניהלי' בחליפין ולא משני כי היכי דלא לטרחי להו עשה כן וע"כ צריך לתרץ התם דה"ק דלקני בחליפין ויעשה לו הטבה שיעזוב החטים שם ולא יטריח והתם בגמרא פריך הכי כי היכי דלא לקבל ממנו שום שכר וק"ל

תוס' ומקומו מושכר לו ושמא שכירות דאמר התם כשם שהקרקע וכו' דע כי קנין חליפין לא הוזכר במתניתין וכבר בא הטעם בדברי בעלי השיטות ועיין בהר"ן ז"ל וכיון דאיכא טעמא דמש"ה לא קתני מתני' גם הברייתא דקתני כשם שהקרקע נקנה וכו' אמתני' קאי ומתני' לא קתני חליפין ושיירו איברא דהברייתא היה ראוי שתפרש הקניינים אלא דק' דגם עיקר קנייני הקניינים לא תנא כלל ונראה דהתוספות דייקי מלישנא יתירא דסגי דליתני השכירות נקנה כקנין הקרקע ובפרט כסף ושטר וחזקה לומר דדוקא בהנך נקנה ולא עוד. אמר רבא ל"ש אלא שנתן דמי כולן פרש"י אלא שנתן דמי כל המטלטל' והקרקע קשה למה ליה להזכיר קרקע דהקרקע בקנין חזק' סגי בלא נתינת דמים ובסוף לשונו ז"ל כתב אבל לא נתן לו דמי כל המטלטלין ולא הזכיר קרקע כלל וכך הוא האמת לע"ד דאין צריך נתינ' דמי הקרקע והזכיר קרקע משום דסתמא דמלתא הכי הוא שנותן לו מיד דמי הקרקע קודם שיקנה אגבו המטל' ועוד צריך להתיישב בזה. תניא כוותיה דרבא יפה כח הכסף וכו' קשה אמאי לא קתני יפה כח כסף שפודין בו את הבן מה שאין כן בשטר וכמ"ש התוס' בריש פרקין ד"ה בפרוטה ואפשר דכיון דתני פדיון דהקדש דבמעשר לא חש להאריך. עוד יש לדקדק אמאי לא קתני יפה כח השטר והכסף שכן קונין באשה כי היכי דקתני בסמוך שהשטר מוציא באשה ונראה דמשום חידוש' נקט ע"ע דאינו נקנה בחזקה כמו שנקנה העבד כנעני כדכתיב והתנחלתם אותם וכו' לרשת אחוזה. ואין לדקדק אמאי לא קתני יפה כח השטר מכח הכסף שהשטר קונה אפי' בפחות מש"פ דאי כתבו על איסורי הנאה כשר ונראה דהאי מעניינו והאי מעניינו ומציאות השטר הוא הכתיבה שבו ועיקר קנין הכסף הוא שיווי הממון ופחות מש"פ אינו ממון ולא שייך למתני יפה כח חזקה שקונה בנכסי הגר דהא כסף ושטר לא שייך בנכסי הגר כלל וק"ל. בד"א שנתן דמי כולן וכו' ויל"ד היכי מייתי קרקע למטלטלי דקרקע אין שום מקום לקנות באגב דאין קרקע נקנה אגב קרקע ולא שייך להיות קרקע אגבו ולכך ע"י המעות הוי כאלו הם סמוכים אבל במטלטלין כיון דשייכי להיות צבורין כי לא צבורין נמי מהני ומנלן דבעי' דמי כולן איברא שרש"י ז"ל כ' ומטר הנקנית עם הקרקע נמי כשדה שאינה סמוכה לו דמי וכו' והכונה דכיון שאין המט' על הקרקע בשעת הקנין הוה ליה כשדה שאינה סמוכה וכו' אבל גיר' הרי"ף והרא"ש נכונה יותר דגרסי אמר שמואל מכר לו עשר שדות כו' אמר רבא לא שנו וכו' וקאי מלתי' דשמואל ותניא כותיה דרבא וכו' וכולה איירי בקרקע אבל לשון לא שנו דקאי אמלתיה דשמואל הוא לשון דחוק דלשון לא שנו בכ"מ הוא על המשנה או הברייתא. דע שהרב המגיד מפרש דברי הרמב"ם בדלא עייל ונפיק וכתב שמימרא זו היא בדעייל ונפיק ובפ"ק דמכירה בדין מכר לו י' שדות כתב דאיירי בדלא עייל ואפ"ה צריך שיתן כל הדמים ונמצא א"כ שדין המטלטלי חלוק מן הקרקע והוא באמת תימא גדול והטעם נ"ל דקנין אגב בקרקע גרוע משום דאין קרקע נקנה אגב קרקע ומשום הכי אפי' בדלא עייל צריך שיתן כל הדמים ומ"ש תניא כוותיה היא לענין הדמיון דבאח' מהם קנה כולן דהאי כי דיניה והאי כי דיני' וצ"ע. מי דמי התם גופי' מחולקים וכו' פי' הכא איירי דקאמר קני קרקע זו כי התם אלא דגבי בהמה דהוי גופי' מוחלקים הכונה הוי זו דוקא ולא השאר אבל גבי קרקע כיון דסדנא דארעא חד היא הפי' הוא דבזו תקני השאר ולכך הוצרך בגמרא טעמא דסדנא ולא קאמר דהכא לא אמר זו דסתמא דמלתא דזו קאמר לקרקע שבפניו הריטב"א ז"ל דקדק משמעתין שאפי' אם פירש המוכר בדבר שאינו קונה מן הדין שיקנה דלא קני ונ"ל דהיינו דוקא שאמ' שקנה סתם אבל אמר שיודע שאין הדין כך או אפי' לא אמר כן אלא יקנה דבר זה סגי ולפ"ז אם פירש שיקנה באגב בלא מעות מהני וכ"כ הרב רבי' ירוחם וכן דקדקתי אני בפירושי לטור ז"ל ע"ש

תוס' בד"א וכו' וא' ר"ח דבמתנה מיהא וכו' פי' וברייתא דקתני יפה כח חזקה קאי אמתנה ומן הראוי היה לפרש דין המתנה וסיים ואמר שחזקה וכו' לאשמועינן דין המכירה דצריך דמי כולן וכדי לסיים בה בד"א שנתן דמי כולן. נקט לשון מכירה ולדעת ה"ר שמואל מאיבור' צ"ל דקאי אהנך תרי קושיי ולקמייתא כתב והשתא ניחא וכו' ומ"ש ובהאי נמי איכא וכו' הוא תיקון לקושיא אחרינא שהקשה והלא חזקה אינה מועלת בלא כסף. פיסקא מוקים וכו' האי ארוסה ה"ד אילימא וכו' פרש"י ומילי מילי וכו' הכונה דאלו תפרש גלגול כמו לבסוף א"צ לאוקמא למילי מילי ואע"ג דאפ"ה הוי מילי מילי דהא כנוסה ושומרת יבם לא דמיא לארוסה ונשואה וע"כ לכנוס' מגלגלים אם לא שטי' שומרת יבם ולנשואה שלא שטי' ארוסה מ"מ מילי מילי דהכא היינו כל חדא דהנך דקתני באפי' נפש' חוץ מאמן מאיש אחר דסתם מוכרח ע"י גלגול משום דא"א בענין אחר. אילימא דקינא לה כשהיא ארוסה וכו' השתא לא אסיק אדעתיה דתחת אישך אמר רחמנא וכו' והיה ס"ל דהתורה אפילו בארוסה איירי. וקשה דא"כ תקשי מאי דהקשו התוס' הא לא כתיב אלא תרי אמן והתו' תירצו דלכל מאי דכתיבי בקרא בהדיא סגי בחד והשתא אי ארוסה הוי מפורש לישתוק מחד אמן וקאי אכיליה מלתא דקרא ואי צריך לכל מאי דכתיב בקרא חד קרא לבעי כמה אמנים. ונראה שדעת המקשה היה דמכח אמן יתירא דרשינן ארוסה ואישך לאו דוקא ומשני דתחת אישך אמר רחמנא ואין לשנות ממשמעות אישך בשום פנים. עוד קשה לוקמא דקינ' לה כשהיא ארוסה ונשאה ונססע דכה"ג אמר רב פפא ביבמות דמשקה לה ונראה דללישנא משמע קינוי וסתירה ועיין בהריטב"א ז"ל

דף כח תנא דבי רבי ישמעאל ק"ו ומה סוטה וכו'. וקשה מה לסוטה שכן שבועתה על הספק וכיון דהחמירה תורה בשבוע' החמיר בגלגול משא"כ בממון והיכי קאמר אשכחן ודאי לא אתיא לן. ונראה דכיון דשבועתה הית' על הספק בדין היה שלא יגלגלו עליה. נאמרה שבועה בחוץ וכו' אף ע"פ שהתוס' קראו לזה מה מצינו והיה נראה דאיכא פירכא עצומה מה לשבועה האמורה בפנים שכן כל עיקר שבועתה באה על הספק שכך כתבו התוספות דמשום שכל שבועתה תה ספק מגלגלין בספק וכו' מ"מ נראה דהכא הוי כעין גילוי מלתא בעלמא דלא פרכי' ולא מידי. ממזר סופג את הארבעים דוקא משום דקראו ממזר לבד אבל אם קראו ממזר בן ממזר נראה דחייב שתים ואם אמר לו אביך ואתה ממזרים נראה דאינו חייב כ"א מלקות א' ויש ללמוד כל זה מתשובת הרב ה"ר יוסף ן' מיגאש מי שאמר לחבירו