עצמות יוסף על קידושין ס

מהלכות עבדים ז"ל ויש לו ללות ולגאול את עצמו מן הכותי וגואל אבל הנמכר לישראל וכו' אינו גואל לחצאין ע"כ והרב מוהרי"ק זלה"ה בפירושו להרמב"ם כתב ז"ל ולא נראה הכרח אחר מאותה סוגיא אלא שאחר שפשט רב ששת אמר אביי את"ל נגאל לחצאין משכחת לה לקולא ולחומרא אלמא אביי דהוא בתראה לא ס"ל כפשיטותיה דרב ששת ואכתי קשיא שאין זה כדאי לדחות פשיטותו של רב ששת עכ"ל. ומה שהקשה ז"ל לדרכו שאין זה כדאי לדחות וכו' נראה דזה אינו ממה שיקשה כיון דאביי הוא אחרון והרמב"ם ס"ל דכל את"ל הוא פשיטות שפיר פסק כאביי אבל אי קשיא הא קשיא. דע"כ הך פשיטות דאביי אינו פשיטות דא"כ תקשי ליה לדעת אביי מאי דפריך לקמן אברייתא מה לבתי ערי חומה שכן הורע כחו וכו' וע"כ ליכא למימר אלא ע"ע הנמכר לכותי יוכיח ואיך יתכן שהרמב"ם עזב הבריי' מפורשת ואביי איך יתרץ הך פירכא דמה לבתי ערי חומה והיותר קשה שהרמב"ם חלק בין ע"ע הנמכר לכותי לע"ע הנמכר לישראל ולא מצינו לו שורש בגמרא דהא אדרבא ילפינן ש"ש ישראל מכותי. ונ"ל שהרמב"ם פסק כאביי ונימוקו עמו וטעמו דאם איתא דהך ונגאל הוא מוסכם לא הו"ל לאביי לומר את"ל וכו' דבר שאינו ומאי איכפת ליה שיאמר דבר זה אלא ע"כ דאביי בפשיטות קאמר הכי וכיון דאביי ע"כ ס"ל דע"ע הנמכר לכותי אינו נגאל לחצאין ע"כ צ"ל דס"ל דע"ע הנמכר לישראל נגאל דאל"כ איכא למיפרך בההיא ברייתא דלקמן מה לבתי ערי חומה שכן הורע כחו וכו' ואביי משני לך דאיכא למימר ע"ע הנמכר לישראל יוכיח שאינו נגאל דלהך מלתא מהני ליה הסברא דלא יטמע בין הכותים דכותי טפי מישראל והרמב"ם פסק כאביי משום דתלמודא הביאו אחר רב ששת ולא חלק עליו דרבינא אמר לקמן ע"ע הנמכר לכותי יוכיח דאינו נגאל אליבא דרב ששת קאמר הכי לא אליבא דאביי ואה"נ דהוה מצי למימר ע"ע הנמכר לישראל ואליבא דאביי אלא שאין הכוונה כי אם להציל מפרכת בתי ערי חומה כנ"ל. מאי לאו לרבות בתי ערי חומה יש לדקדק לזה שלא היה יודע לקובעו חובה ל"ל קרא דבכל ועיין בד"ה לקובעו חובה. איתיביה אביי מה ת"ל יגאלנו מאי לאו לרבות בתי ערי חומה וכו' והנה למקשה הזה קרא דבכל איצטריך לערי חומה ותרי קראי איצטריכו חד לגופיה וחד לקובעו חובה

תוס' לקבעו חובה והכא לא שייך לאקשויי מאי בכל וכו' הבנת' צ"ע דמה שייך לומר הכא מאי בכל בע"ע. ונר' דאכתי ערי חומה קאי והוקשה להו לרבי יהושע דס"ל דשדה אחוזה רשות ע"כ גאולה תתנו דכתב רחמנא לבתי ערי חומה הוא דאתא דלרבי אלעזר הוא דאיצטריך לבתי החצרים ולקובעו חובה אלא לרבי יהושע דס"ל דבתי החצרים רשות איצטריך קרא דגאולה תתנו לארץ לבתי ערי חומה ולפ"ז לא איצטריך קרא דבכל לבתי ערי חומה דבלאו ריבוי דבכל שמעי' ליה וע"כ לא איצטריך אלא לע"ע הנמכר לכותי ולקובעו חובה וזה א"א שהרי כתבו התוס' למעלה דקרא לא אתי לרבויי אלא מידי דגאולת קרקע ולפ"ז היה אפשר להקשות הכא לר' יהושע מאי בכל ותירצו דל"ש לאקשויי וכו' וטעמא דאילו בתי ערי חומה היתה נכתבת בההיא עניינא דשדה וקרא דגאולה תתנו אתי לרבות בתי ערי חומה היינו מקשי' דבכל לע"ע לחודי' לא אתי אבל כיון דלא נכתב בההיא עניינא לא סגי קרא דגאולה תתנו לחודי' אם לא ריבוי דבכל וכיון דמרבינן מיני' בתי ערי חומה ממילא מרבי' ג"כ ע"ע ומ"ש אך הקשה וכו' לשון אך צריך שיהיה נקשר והוא בדרך זה דאי הוה מרבינן מבכל ע"ע לחודיה וקרא דגאולה תתנו לרבות בתי ערי חומה לא היתה הקושיא כ"כ כיון דלא רבינן תרווייהו מריבוי א' אבל עכשיו דמקרא דבכל רבי' ערי חומה וע"ע השתא קשה דאין הריבוי שוה, ויל"ד מאי הקשה ה"ר שמואל כיון דכבר אמר אפי' משמע דלא מבעי' דאתי' כרבי אליעזר אלא אפילו כרבי יהושע אתי' ונראה דכוונתו לומ' דאינו מן הראוי לאוקומ' כר' יהושע דכיון שאין הריבוי שוה ליכא לאוקומי כרבי יהושע כלל עוד יש לדקדק מה הקשה לוקמ' כרבי אליעזר ובבתי החצרים לימא דלהכי לא מוקי הכי משום דקאמר לעיל דבכל קשי' ונר' דכיון דכבר הוכחנו דלשון אפילו הוא לומר דלא מבעי' דאתיא כר"א ואין כוונת ה"ר שמואל אלא להקשות היכי מוקי לה כרבי יהושע א"כ לא קשה ולא מידי ובנאו הכי מקשי שפיר דניחא לאוקומ' כר"א ולא כר' יהושע דאין הריבוי שוה ועוד יש דקדוקי' בהלכה עיין בהרש"ך ח"ג תיפוק ליה דבעי' אהבתי וכו'. יש לדקדק נימא דלהכי יהיב הך טעמא דנעשה בעל מום לאשמועינן אגב אורחיה דאין נרצע אלא בגובה של אזן לאפוקי סברת רבי יודן דאמר דבמלתא הן רוצעין

תוס' בביאה שניה כ"ע לא פליגי וכו'. קשה מה שייך למפלג גבי שפחה בין ביאה ראשונה לשנייה דדוקא ביפת תאר דאיכא טעמא דיצר הרע שייך למימר הכי. ועוד מאי האי דכתבו דהא איתותב שמואל דבלאו הכי יכולין להקשות מרב ארב. ועוד למה לא הקשו קושיא זו אלישנא קמא ויקש' משמואל אשמואל. ונראה דלישנא קמא לא קשיא לשמואל דמשום יצר הרע דוקא הוא דהותרה ביאה ראשונה אבל בלישנא בתרא דתליא תלמודא במלתיה דשמואל ורב דלא פליגי בביאה שניה דלכולי עלמא אסירא כנראה דהכי ס"ל לתלמודא והוקשה להו מסתמ' דתלמוד' דידיה אדידיה דלעיל גבי שפחה לא מפליג וכו' וטעמא הוי משום דלא שייך בה הטעמא חדא אית בהו דבכולהו שייך איסור גיורת ואפ"ה שרי וס"ל לתלמודא דהכי הלכתא דהא איתותב שמואל. ומה שהוצרך תלמודא למימר לרב ושמואל דאישתרי וכו' ולא סגי בצדדי הבעיא משום חידוש ומשום דריבה בהן מצות. נראה דרב רצה לתת טעם לומ' דראוי שיודה הכא שמואל מהך טעמא וכן שמואל יהיב טעמא לומר דאפי' רב דפליג עליה לעיל ראוי הוא שיודה הכא כנראה. תנו רבנן מרצע אין לי וכו' במאי קמפלגי ר' דריש כללי ופרטי וכו' מה הפרט מפורש של מתכת וכו' בסדר הכתובים נזכר קודם הרבוי דולקחת ואחר כך מיעוט דמרצע ונראה דבעל הברייתא לא כיון רק להורות לנו הדין איך יהיה נדרש מיעוט דסם ולהביא מידי דמתכת ובמ' שבועות פ"ק כתבו התוס' ז"ל לרבות כל דבר הנלקח ביד לאו דוקא דהא ממעט סם והוקשה להרב מוהריב"ל בח"א דף ל"ז על דברי התוספות ז"ל ותמיה לי דהא ודאי הברייתא תחלת המדה נקט וה"ל כאילו אמר ולקחת כל דבר הנקח ביד מרצע מיעט מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת וחזר וריבה ונתת באזנו כל דבר הנתון ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל ומאי מיעט סם וכיון דכן הוא לא קשיא ולא מידי דבשלמא אי הוה קאמר ונתת כל דבר הנתון היה צריך למימ' דלאו דוקא נקט משום דריבה ומיעט וריבה מאי ריבה ריבה כל מילי וכו' אבל הריבוי קמא שהוא תחלת המדה פשיטא הוא מרבה כל מילי וכו' עכ"ל והוזקק הרב לדחוק עצמו בתירוצים והביא דברים רחוקים על הבנת דבריהם והנ"ל דהברייתא לא נקט אלא מה שלמדנו כפי האמת תדע לך שהרי לא הזכירה כלל הריבוי דונתת אלא ע"כ אית לן למימ' דלישנא קלילא נקט במלתא והדברים פשוטים לע"ד. ויש גילוי בזה בהבנת הברייתא מדברי התוס' בבכורות דף נ"ז עם שבאמת התם ס"ל דסם אינו דבר הנלקח ביד והבריי' סמך אריבה ומיעט וריבה וכו' וכבר אכתוב בזה במס' שבועות בס"ד ולענין הלכה בפיסקא הזאת צ"ע הרמב"ם ז"ל פרק ג' מהלכות עבדים כתב ז"ל ונוקב אזנו הימנית במרצע של מתכת וכו' כנר' שפוסק כר' והדין עמו דהלכה כר' מחברו ורבי דריש כללי ופרטי והוזקק לתרץ בגמ' אליביה דבשבועות נסיב אליבא דר' וליה לא ס"ל משום דר"מ דריש ריבה ומיעט וריבה והרמב"ם ז"ל זכי סיטרא לבי תרי ופסק בשבועות כר"ע. עוד ק' דבהל' מאכלות אסורות פ"ב כתב ז"ל שרץ המים וכו' וכתב הרב המגיד משנה ז"ל דפסק כדתנא דבי רבי ישמעאל ובפ"ק דשביעו' פריך אסברת רבי דדריש גבי ופדויו מבן חדש דדריש ליה מריבה ומיעט וריבה וכו' ומשני דס"ל כרבי ישמעאל דאין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט בעבור ששני הכללים סמוכים זו לזו וכו' וקשה דבהלכות בכורים פרק י"א כתבו ז"ל דאין פודין בקרקעות וכו' והיינו כרבנן דבי מערבא דפליג ארבי ישמעאל ולקושיא דמרצע לחודא מצינו לתרץ ולומר דבשמעתין אמרי' ד"א המרצע להביא את המרצע הגדול וס"ל להרמב"ם דפליג הך ד"א עם תנאי דלעיל והמרצע הגדול נפקא לן דהוי של מתכת אך קשה הקושיא