עצמות יוסף על קידושין נט

היא ומ"מ היכא דאפשר לקיים הג"ש והק"ו מקיימי' הילכך מספקא ליה אי דרשינן הג"ש לגמרי או דילמא לקולא אמרינן ונקיים הק"ו ממקדיש שדהו ולכך לקולא אמרינן דנגאל לחצאין ולחומרא לא אמרינן ונקיים הג"ש דגאולתו. ונראה דא"כ לא הי"ל לבעה"ג לסתום מלתיה ולומר או דילמא לקולא אמרינן משמע דקאי אנ"ש בלאו ק"ו ולדברי התוס' שכתבו שאינו אלא גילוי מלתא איכא למפרך מה לשדה אחוזה שכן הורע כחו ליגאל מיד כדלקמן. ונראה דהוי גילוי מילתא כאילו מקרא כתוב בהדיא ולא פרכינן מידי אלא דלא הוי ג"ש גמורה לשנאמר אין ג"ש למחצה א"ל לאו אמרת נגאל כלו וכו'. קשה אמאי לא משני רב ששת ממדרשו של רבי שמעון למדנו כדלקמן ונימא הכי לפי שמצינו בע"ע שיפה כחו שיוצא ביובל הורע כחו שאינו נגאל לחצאין וי"ל דתריץ אליבא דכ"ע וק"ל. או דילמא לקולא אמרינן הכא לא קאמר או דילמא היכא דגלי גלי כדלקמן לפי שמצינו שיד עבד על העליונה משום הכי מספקא ליה הכא הכי אי אמרינן לקולא ולא לקמן, נגאל כלו ולא חציו. קשה כיון דע"ע הנמכר לכותי אינו נגאל לחצאין מהך קרא וע"ע הנמכר לישראל אע"ג דלא כתיב ביה גאולתו מ"מ יליף בג"ש דשכיר שכיר א"כ לעיל דף ט"ו גבי הא דקאמר אלא מאן תנא דלא יליף וכו' והלא דין הוא ומה מי שאינו נגאל באלה וכו' ואי ס"ד דיליף ש"ש אמאי קאמר ומה וכו' וק' ולדידך מי ניחא דאי לא ילפת ש"ש היכי בעי למילף בכותי מישראל שיגאל בשש מה לנמכר לישראל דין הוא שיגאל בשש לפי שיפה כחו שנגאל לחצאין תאמר בנמכר לכותי וכו' אלא ודאי דיליף ש"ש. ונראה דאי לא יליף ש"ש הוה יליף דאינו נגאל לחצאין מוא"ו דוכי תשיג ואף על גב שהתוס' הכריחו לעיל דעביד ק"ו ממכרוהו בית דין ואיכא למפרך מה למכרוהו בית דין שכן נגאל לחצאין איכא למימר מוכר עצמו יוכיח דאין נגאל לחצאין ויוצא בשש אף אני אביא נמכר לכותי וכו'. בעא מיניה וכו' המוכר בית בבתי ערי חומה וכו' יש להקשו' מאי בעי ונילף ליה בק"ו מע"ע שיפה כחו ליגאל ביובל ועם כל זה אינו לוה וגואל לחצאין בתי ערי חומה וכו' ונראה דמבעיא ליה אי אמרי' הסברא דר' שמעון או לא והבעיין הוה ידע הברייתא דלקמן דאם גאל יגאל ומבעי' ליה אי הברייתא היא מוסכמת אליבא דהלכתא דהא על בתי ערי חומה איכא למיפרך מה למוכר בית בבתי ערי חומה שכן הורע כחו ליגאל. אמר רבי שמעון מה טעם לפי שמצינו וכו'. קשה אמאי איצטריך בשדה אחוזה כדי גאולתו ללמד שאינו נגאל לחצאין דהא ממה מצינו במקדיש שהורע כחו ליצא ביובל יפה כחו שנגאל לחצאין ובע"ע שיפה כחו אינו נגאל א"כ שדה אחוזה נמי הואיל והורע כחו שאינו יוצא ביובל יתיפה כחו שלא יגאל לחצאין. ונראה דדוקא במקדיש ושדה אחוזה שמצי' הך טעמא מיני' ילפינן בתי ערי חומה דשוה בהם אבל בעבור מה שמצינו בע"ע אין למילף שדה אחוזה דאפשר דדוקא בע"ע אמרינן הכי וק"ל איתיבי אם גאל יגאל וכו'. קשה אמאי לא עביד ק"ו מבתי החצרים שיפה כחן שיוצא ביובל ואינו נגאל לחצאין מקדיש שהורע כחו וכו' וא"ת דניחא ליה למעבד ק"ו משדה אמאי לא קאמר במקום בתי ערי חומה בתי חצרים יוכיח ולא צריך למהד' דינא במה הצד. ודע דהוה מצי למיפרך מה לשדה אחוזה שכן הורע כחו ליגאל בשנה שניה והשתא ליכא למימר בתי ערי חומה יוכיח והיא עצמה היא הפירכא שעושה לקמן לחדא מתרתי והוי מצי למעבד לה אחדא מחדא שהיא פירכא כתובה בתורה. ונראה דמ"מ אינו כתוב בהדיא בתורה ליגאל בשנה שניה ואפשר דלא פרכינן הך פרכא אלא לחדא מתרתי

דף כ כא תוס' איתיביה כו' דאי לא"ה אמאי נקט ק"ו וכו' הכא, לא סגי למימר דשדה משדה ניחא למילף דכיון דהוי שיט' שאינו קיימא הוה ליה למנקט ק"ו מע"ע אך עדיין יל"ד במה שהקשו וא"ת מ"מ אמאי וכו' ומאי קושיא דהא מאי דנקט הכי הוא לאשמועינן דבתי ערי חומה הוי הדין כך והיא שיט' קיימת ולא נטעי בבתי ערי חומה. ונראה דמלישנא דתנא לא משמע דאתא לאשמועינן דין בתי ערי חומה והוה ליה לתנא למנקט בלישניה לשון קצר וק"ל. ומה שכתבו התוספות בתחלת הדיבור דברייתא היא קודם דכתיב יגאלנו טעמו של דבר דקאמר בתי ערי חומה יוכיח משום דגמר משדה אחוזה גאולתו גאולתו אבל אחר דכתב קרא אם גאל יגאל מעתה אחר דמשום דיפה כחו בבתי ערי חומה הורע כחו דומי' דמקדיש דמשום שהורע כחו יפה כחו וק"ל. אחר שעיינתי זאת הסוגיא הדפיס מוהרש"ך ח"ג והראה לי סוגיא זו כתובה בעט ברזל ושם ראיתי רוב מן הדקדוקים שיש לי בסוגיא ובד"ה לקמן וקושיא שהקשה בתחלת דיבור זה וראיתי שהקשה בדבריהם איך כתבו התו' דהיינו קודם דכתי' אם גאל יגאל דע"כ ליכא למימר בתי ערי חומה יוכיח אם לא דגמר גאולה גאולה, ונראה דלדעתם הכי הוי דאמרינן יוכיח וגמר גאולה משדה אבל בתר דכתב רחמנא מקדיש מעתה לא גמר בתי ערי חומה משדה אלא יליף ממקדיש דדמי ליה כך נ"ל ובגמ' יל"ד אמאי לא עביד פירכא מה לשדה אחוזה שכן עבד איסורא שהרי על עונש שנשא ונתן בפירות שביעית אדם מוכר שדותיו כדאיתא לעיל אמר רבי יוסי כמה קשה אבקה של שביעית וכו'. וכה"ג עשו התוס' פירכא בריש פרקין ד"ה בפרוטה וכו' דמהך טעמא לא אתי נזיקין מע"ע. ונראה שנחזור הק"ו למקומות והשתא ליכא למפרך מידי. תוס' משום דאיכא למימר וכו' וא"ת ול"ל וכו' תיפוק ליה מק"ו דע"ע קשה דמה לע"ע שכן אינו נגאל בחזקה ובחילפין מה שאין כן בשדה אחוזה עיין. עוד קשה במה שתירצו דאדרבא אית לן למילף ממקדיש דע"ע יוכיח שיפה כחו ליגאל ואפ"ה אינו נגאל לחצאין. עוד קשה לישתוק קרא מאם גאל יגאל דמקדיש ומדאיצטריך כדי גאולתו ידעינן ליה דל"ל קרא מע"ע נפקא לן אלא ע"כ הייתי טועה דהוה ילפינן ממקדיש. ולקושיא הראשונה נראה דכשהקשו התוס' לא אסיקו אדעתייהו מקדיש כלל ולהכי הוה ילפינן ע"ע דהייתי אומר דנגאל כלו ולא חציו אבל בתר דכתב קרא במקדיש וכתבו התוס' דהייתי אומר איפכא ממקדיש השתא אי לא הוה כתיב קרא דשדה אחוזה גם בע"ע הייתי אומר דלוה וגואל מק"ו דמקדיש ונגאל לגאולת אחרים הוא דאתא ואח' שנכתב בשדה אחוזה וגמר גאולתו גאולתו מעתה ילפינן הג"ש לגמרי בין לקולא בין לחומרא דנגאל כלו ולא חציו ולקושיא שניה נראה דמדאיצטריך כדי בשדה אחוזה לא היינו שומעים מקדיש ואדרבא מקדיש הוה מייתי' ליה מק"ו וע"ע וקרא דשדה אחוזה אתא למעט בתי החצרים וקרא דעל שדה הארץ יחשב לגאולת קרובים הוא דאתא ובמ"ש התוספות דקרא דשדה אחוזה לא איצטריך אלא אחר שנכתב מקדיש. יש לדקדק בדברי הברייתא דלעיל שאמרה יכול והלא דין הוא ומה שדה אחוזה וכו'. וזה תימא דאי לא הוה כתיב מקדיש גם שדה אחוזה לא הוה כתיב דמק"ו דע"ע הוה נפקא והיה ראוי לומר שיכול והייתי דורש בק"ו דע"ע דהוא העיקר דמיני' הוא יליף שדה אחוזה. ונר' דניחא ליה לבעל הבריי' למילף משדה. אחר שכתבתי כל זה באו תשובות מהריב"ל וכתב בסוגיא זו דברים צ"ע אמרתי עת לקצר. ודע שכשכתבו התוס' בתחלת דבריהם ל"ל ומצא וכו' לאו מומצא כדי גאולתו לחודיה קאמר אלא מהשיגה ידו ג"כ דשמעינן מיני' דאינו לוה וגואל ויל"ד במה שתירצו דאדרבא אית לן למימר איפכא וכו' דא"כ לכתוב קרא דוהשיגה ידו גבי שדה אחוזה דשמעינן דאינו לוה ולשתוק מכדי גאולתו והשתא ליכא למימר דנילף שדה אחוזה ממקדיש דמה למקדיש שכן לוה וגואל להכי הוא שנגאל לחצאין או לכתוב כדי גאולתו ולשתוק מהשיגה ידו ולא מצינן למימר בשדה אחוזה שיהא לוה וגואל מק"ו דמקדיש דמה למקדיש שכן יפה כחו שנגאל לחצאין ונראה דגבי מקדיש ליכא שום קרא אלא ההוא דאם גאל יגאל ומיניה שמעינן דלוה וגואל ונגאל לחצאין מכח הריבוי ואי לא הוה כתיב אלא חד קרא בשדה אחוזה הייתי אומר כדי לקיים הק"ו דמקדיש נמי יש לו גם כן דין זה ועוד דבשדה אחוזה למקדיש איכא פירכא ובתי החצרים הוא דיליף ממקדיש ושדה אחוזה היה דומה ממש לבתי החצרים וק"ל. ולענין הלכה נראה דלפי המסקנא אין ע"ע הנמכר לכותי נגאל לחצאין דהכי אסיק רבינא על דברי תנא דברייתא משום דאיכא למימר ע"ע הנמכר לכותי יוכיח וכו' ואין לוה וגואל לחצאין ובודאי דתנא דברייתא אהך פירכא סמיך ולא הזכיר' משום דלא נקט במלתיה אלא מילי דשדה. ויש לתמוה על פסקת הרמב"ם ז"ל במה שכתב פ"ב