עצמות יוסף על קידושין נד

בעבדים אבל נקנית היא וכו' למיעוט יציאת ראשי איברים כתבוהו התוספות לקמן דף כ' דאיצטריך קרא דלא נימא דלא גרע מעבד כנעני ומוה"ר אליהו מזרחי זלה"ה בביאורו לרש"י בפר' משפטים הקשה מהיכ' תיתי לרבויי ותירץ דמק"ו דעבד כנעני אתי'. וקשה דאיכא למיפרך מה לעבד כנעני שכן יוצא בחליפין והוא כתב ז"ל דאיכא למימר אמה העבריה תוכיח וא"צ יוכיח מאמה דארישא דדינא שייך למיפרך שהרי התוספות כתבו לעיל דף ח' שעבד כנעני נקנה בחליפין גם לדעת התוספו' דלקמן ק' כדפרישינן ואפשר דס"ל לרב ז"ל דאינו יוצא בחליפין דאיכא פלוגתא דרבוותא עלה. איברא שהרב מוהרי"ק כתב בשם רש"י שיוצא בחליפין וכ"כ רש"י בפ' השולח והרב הנזכר יסד ביאורו על דברי רש"י ז"ל וליכא למיפרך מה לעבד כנעני שכן נקנה בחזקה דאפשר שיאמר הרב ז"ל דמקניי' ליציאה לא פרכינן לדעת רש"י וכן דקדקתי למעלה דף ד' מדבריו ז"ל הפך דעת התוס' שכתבו בד"ה מעיקרא דדינא פירכא דפרכינן מיציאה להכנסה. עוד כתב הרב שם ז"ל א"כ נימא דהקישא אתא להקיש עברי לעבריה מה עבריה מקני' בכסף כדנפקא לן מקרא דוהפדה וכו'. וזה קשה מאד דכסף בעבריה לא מהקישא דאמה נפקא לן אלא ממוכר עצמו לכותי בג"ש דש"ש כמ"ש התוספות למעלה והוא ז"ל עצמו הקשה לקמן בלשון המתחיל שאף הוא מסייע פדיונה ז"ל וא"ת למה לי קרא דוהפדה ללמד שיוצאה בכסף תיפוק לי מהקישא דעבריה לעברי מה עברי יוצא בגרעון כסף וכו' סוף דבר דבריו צריכין לי ביאור ועמ"ש למעלה גבי מתני' בד"ה מוכר עצמו וכו'

אמר קרא והתנחלתם אין לדקדק לשתוק קרא מלא תצא כצאת העבדים ומדאיצטריך אותם ידעי' דאותם בחזקה ולא אחר ושטר לא ממעטינן מטעמא דאמרינן שכן מוציא בבת ישראל ואין לומר דהוה ממעטי' שטר וחזקה דא"כ לישתוק קרא מאותם ומהיכא ילפינן אי מעבד כנעני איכא למיפרך שכן יוצא בחליפין. ונראה דהוה ילפינן שטר מאשה ויהא אדון כותבו כאשה ולהכי איצטריך קרא למעט שטר אי לא כתיב קרא דלא תצא כצאת העבדים לרבות שטר א"צ קרא דוהתנחלתם אותם איצטריך לההיא דלקמן אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם ומשום הכי לא פריך בגמ' ואידך האי והתנחלתם אותם מאי עביד ליה

אדרבא חזקה הוה ליה לרבויי יל"ד דהתם לא שייך שטר דממי הקנה ומשו"ה חזקה דוקא מהני אבל במקום דשייך שטר לעולם דקני מידי דהוה אאשה שכן מוציא וכו' ונראה בחזקה נמי צריך שיאמר לו לך חזק וקני ובגר לא שייך ואפ"ה מהני כמו כן היה ראוי שאם רצה לכתוב לו אני זוכה לעצמי בקרקע זו דמהני ואפ"ה לא מהני ביה כ"א חזקה אלמא חזקה עדיפא וק"ל. ולעיקר מסקנת הילפותא כתב הרמב"ם בפירוש המשנה ז"ל ונאמר באמה העבריה אם אחרת יקח לו הקישה לאחרת מה אחרת בשטר אף אמה העבריה בשטר וילמוד ע"ע מאמה וכו' כנראה מדבריו ז"ל דהלכה כעולא ותימא דבסמוך כתב דשטר אמה העבריה אב כותבו כרב חסדא ונראה דבלשון קצר דבר וכוונתו היה מאי דמסיק במסקנא להכי אהני אם אחרת וכו' עם שהוא דחוק מאד בדבריו ז"ל. בשלמא כסף וכו' הו"ל לאתויי קרא דוהפדה דמיירי בישראל ומיירי ביציאתה אלא דמייתי מהך קרא אע"ג דאיירי בכותי משום דמיניה נפקי' שוה כסף ככסף וכמ"ש התו' בר"פ בד"ה בפרוט'. תוס' לימא ליה וכו' תימא אמאי תלמוד' וכו' ויפקירנו וכו' התוס' הקשו בכאן מן המקש' משום דס"ל דלימא ליה באפי תרי זיל לאו היינו הפקר אבל בפ' השולח כפי הנראה מדקדוק דבריהם שהבינו דלימא ליה באפי תרי זיל היינו לו' דיפקירנו והקשו דאכתי לא משני ולא מידי ע"ש ובמה שכתבו התוס' בסמוך מדלא חשיב במתני' שטר וכו' יל"ד נימא דתנא דמתני' תנא ושייר וא"ת מאי שייר דהאי שייר שייר הפקר ועי' דהפקר לאו שיור' הוא לפי שהפקר הוא שהאדון מסלק עצמו מן העבד ולא דמי להנך וכן ראיתי שכתבו התוס' בפ' החולץ דף מ"ח והשתא ניחא דפריך לקמן מאי שייר דהאי שייר. וגם לתירוץ התוס' ניחא דלא שייך לו' שייר שטר תוס' והרב שמחל וכ' אבל אם לא היה גופו קנוי היתה מחילה מועלת פי' בלא קנין וטעמא משום דקנין חשיב כשטר ודוקא היכי דגופו קנוי בעי שטר וכ"כ התוס' בהדיא בב"מ בפ' המקבל דף קי"ב. פיסקא יתרה עליו וכו' אמר ריש לקיש וכו' קשה דיהא הבת יוצאה מרשות אביה במיתת האדון מק"ו ומה מיתת האב שאינה מוציאה מרשות האדון מוציאה מרשות האב מיתת האדון שמוציאה מרשות האדון א"ד שיוציאנה מרשות האב מה תאמר שש יוכיח שמוציא' מרשות האדון ואינה מוציאה מרשות האב מה לשש שכן אינו מוציא בנרצע תאמר מיתת האדון שמוציא בנרצע וליכא למפרך דיובל יוכיח דהיא גופא תיתי דתה' הבת יוצאה מרשות אביה מהך ק"ו עצמו ולריש לקיש ניחא דליכא למימר ומה מיתת האב שאינה מוציאה מרשות אדון דלדידי' מוציאה מרשות האדון מק"ו דסימני' אבל לדידן דהך ק"ו דריש לקיש פריכ' הוא ק' דנעביד ק"ו שיהא מוציא מיתת האדון מרשות אביה ואין לומר דלרבנן איכא למעבד ק"ו איפכא ונימא מיתת האדון שאינה מוציאה מרשות אביה מוציאה מרשות האדון מיתת האב שמוציאה מרשות הרב א"ד שמוציאה מרשות האדון והשתא היו תרי קלי וחמורי דסתרן אהדדי ופיקום כל חד וחד אדוכתיה דליכא למימר דילפי' חד מחבריה במה מצינו כיון שאין כל אחד סותר ק"ו של חבירו מטעמא דאמרו התוס' בפ"ק דחולין בסוגיא דכשר בפרה פסול בעגלה דכל היכא דהב' קלים וחמורים הוו ממקומות לא אמרי' דסמיך אמה מצינו והכא נמי נימא הכי וכיון דא"א לו' סמיך אמה מצינו אמרי' תיקום כל חד וחד אדוכתיה ולא ילפינן כלל דהא מ"מ הקושיא במקומה קיימא דהא איכא למעבד ק"ו מנושאים ונימא הכי ומה רשות האדון דמיתת האב אינו מוציאה מרשותו רשות האדון מוציאה מרשותו אביה שמיתתו מוציאה מרשותו א"ד שמיתת האדון תהא מוציאה מרשותו והשתא כי תחזור ותעש' ק"ו מרשות האב ונימא ומה רשות האב שאין מיתת האדון מוציאה ממנו מיתתו מוציאה ממנו רשות האדון שמוציאה במיתתו א"ד שיוציאנה במיתת האב אמרינן דילמוד כל א' מחבירו במה מצינו דהכי אמרי' בכוליה תלמודא דבהנך קלי וחמורי ילפינן במה מצינו כיון שהם קלי וחמורי של נושאים ולא קלי וחמורי של מקומות עם שבאמת אני מגמגם בכלל זה הכתוב למע' בדף ה' באופן שהקושיא לרבנן במקומה עומדת וצריכא עיון עוד יש לדקדק דיהא מוציא מיתת הארוס מרשות אביה בק"ו ומה בגרות שאינה מוציאה מרשות הארוס מוציאה מרשות האב מיתת הארוס שמוציאה מרשותו א"ד שיוציאנה מרשות אביה וי"ל כיון דע"י בגרות אינה זקוקה ליבם וע"י מיתתו נזק' ליבם דין הוא שלא יהא מיתתו מוציאה מרשות אביה כיון שע"י המיתה עדיין לא יצאה לגמרי מרשותו שהיא זקוקה ליבום ויש עוד קלים וחמורים ופרכות משונות לדעת ריש לקיש וקצרתי בהם לפי שאינם לענין ההלכה תוס' מיתה שמוציאה וכו' וא"ת חופה תוכיח וכו' אע"ג דהחופה לא עביד ולא מידי אם לא נתן קודם כסף אפ"ה איכא למפרך דחופה אחר כסף אינו מוציאה באדון ולטעם שנתנו התוס' שאם חופה קונה וכו' היינו דוקא בחופה שלא מדעת האדון שאם יהיה מדעתו ויכניסנה לחופה הוא הדין שיוציאנה מרשותו אבל חופה מדעת האב שלא מדעתו של אדון הוא דאינה מוציאה ומטעם שכתבו התוספות ומהך חופה איכא למימר חופה תוכיח שמוציאה מרשות אביה ואינה מוציאה כשיכניסנה אביה לחופה מדעת עצמו ולכך תירצו מה לחופה דהוי מדעתו של אב וכו'. ובהך ק"ו שעושה ריש לקיש יש לגמגם דהנה הסימנים הנעשים ברשות האב אינם מוציאים מרשות האדון אלא הסימנים הנעשים ברשות האדון הם המוציאים מרשותו ומהא בעי למילף שמיתת האב הנעשה ברשות אביה יוציאנה מרשות האדון ואע"ג דלא מהני הך פירכא לחדא מחדא נר' דמהני לחדא מתרתי ובדברי התוס' ד"ה מה לסימנים אבאר בזה בס"ד. מתיב רב ששת וכו' וכ"ת הכא נמי תנא ושייר קשה דמאי שייר דהאי שייר. ונר' דשייר שטר דע"כ מעניקין לה ופריך והא ארבע' קתני פי' ושטר א"צ למתניי בכ"ש מהנך נפקי דמ"ש ודע דמאי דמשני לעיל דלא תנא אלא דבר שיש לו קצבה היינו דוקא בחלוק' ע"ע ואמה העבריה אבל הנרצע קתני ביה מיתת האדון במתני' וק"ל ויש לדקדק למקשה דפריך ליתני מיתת אב היכי הוה מתיישב לדידיה מיתת האדון דלא קתני ליה גבי אמה ונראה דהיינו מאי דקאמר בסמוך ה"נ מסתברא אבל