עצמות יוסף על קידושין נג

א"ר מאיר אא לנמכר לכותי שכן לא שייך ביה לא יטמע בין הכותי' וכו' דהא אפסר להחזיר הק"ו למקומות וליכא למפרך ולא מידי עוד הקשה הרב מוהר"י אדרבי לתירוץ התוס' דאיכא למימר מוכר עצמו יוכיח ותירוצו נכון דמוא"ו וכי תשיג נפקא לן גם כן מיתת האדון ודע שהרב מוהריב"ל נסתפק בע"ע הנמכר לכותי אי עבד איסורא או לא ובאמת מדברי התוספות בדיבור מאי קאמר נראה דאין ספק בדבר שהרי הקשו דגבי מכרוהו ב"ד דין הוא דליקנסי' משום דעבד איסורא ולדעתו צ"ל דמקשי לעיל התוספות דלא דמי איסורא דמכרוהו ב"ד לאיסור נמכר לכותי ודוחק ולקמן במ"ש התוס' שדה אחוזה יוכיח וכו' ותירצו דאיכא למימר מה לשדה שכן אינו יוצא במיתת האדון וכו' קשה דנרצע יוכיח שיוצא במיתת האדון ואינו יוצא בשש ונראה דאיכא למיפרך מה לנרצע שכן אינו יוצא בגרעון כסף אך קשה דשדה אחוזה יוכיח דיוצא בגרעון כסף ואינו יוצא בשש ואם נקשה ונאמר מה לנרצע דלא שייך ביה לא יטמע בין הכנענים נחזור הק"ו למקומות ולא שייך למפרך ולא מידי ונראה דשייך למפרך מה לשדה אחוזה שכן הורע כח ליגאל מיד והשתא ליכא למיפרך מידי והא דעשו התוס' פירכא ממיתת האדון משום דהתחילו בהך פירכא למעלה בדיבור יגאלנו סיימו בה ואע"ג דאיכא למימר נרצע יוכיח סמכו אהך פרכא כשנחזור להקשות מה לנרצע כדפרישית עוד קשה לפי' מהר"י אמאי דחיק בגמרא למעבד ק"ו ממה שהוא שקר ולא עשה ק"ו צודק ולימא ומה מי שאינו יוצא במיתת האדון יוצא בשש ע"ע הנמכר לכותי שיוצא במיתת האדון אינו דין שיגאל בשש וצ"ע ויש לדקדק למה לי קרא גבי כותי לענין יובל דמדאצטריך קרא למעט שש ידעינן ליה דהא איכא למימר שדה אחוזה יוכיח. רבי יוסי הגלילי סבר וכו' וקשה כיון דפשטיה דקרא הוא דנגאל בקרובי' הא באחר לשעבוד מויצא בשנת היובל וכמו שכתבו התוס' אמאי איצטריך ר' יוסי הגלילי לומר מקרא נדרש לפניו וכו' ולישתוק ג"כ מקרא דנגאל דהוי גאולת אחרים ונראה דמ"ש התוספות דפשטיה דקרא הוי הכי היינו בתר דכתיב ונגאל דהוי גאולת אחרים. עוד קשה במאי דקאמר אי לאו באלה ה"א מקרא נדרש לפניו ולאחריו דהא אמאי איצטריך למימ' הכי לימא אי לא הוה קרא דבאלה אלא אם לא יגאל היינו אומר אם לא יגאל בכל מיני גאולות בין דקרובים בין מאחרים יוצא ששנת היובל הא לאו הכי הוי לשחרור ונראה דאי לא הוה קרא דנדר' לפניו ולאחריו הייתי או' דאגאול' עצמו דוקא אבל גאולת אחרים סברא הוא שיהיה לשעבוד כדי שיגאלוהו אחרים מטעם לא יטמע בין הכנענים להכי איצטריך קרא לגאולת עצמו למשדי אלפניו ולאחריו דכולן לשחרור. אי הכי הדרא קושית לדוכתא הך א"ה ה"פ דמעיקרא הקשה באלה למה לי כלומר דליכא למימר דאתא לדרשת רבי למעט שש ורבי יוסי הגלילי ור"ע לא פליגי אלא אי מקרא נדרש לפניו או לא דהרי הם הזכירו בדבריהם קרא דבאלה ויסדו על זה הפסוק כל דבריהם ולהכי פריך א"כ באלה למה לי ומשני אם לא באלה וכו' השתא פריך א"ה כלומר אי אמרת בשלמא דלא פליגי בקרא דבאלה אלא אי מקרא נדרש לפניו או לא לא קשה הך קושיא נהי דקשה לך הברייתא שנראה דבקרא דבאלה פליגי אלא השתא דאמרת דבהך פליגי ק' ודוחק ויש לומר עוד דמעיקרא קאמר דפלוגתא דהני תנאי הוי במקרא נדרש לפניו או לאחריו והייתי אומר לדעת ר"ע דדחיק ליה קרא דאלה אע"ג דה"ל למכתב אלה באלה כדי לקיים סברתו דמקרא נדרש לאחריו וכו' אבל השתא דאמרת דבכל דוכתא אמרינן דמקרא נדרש לפניו ולאחריו א"כ הדרא הקושיא לדוכתא דלמה דחיק ר"ע בהך באלה בהך דוחקא כיון דס"ל בעלמא דמקרא נדרש לפניו ולאחריו לידרוש ליה כר' יוסי הגלילי כדי ליישב יותר קרא דבאלה ונכון. אלא בסברא קמפלגי נראה דלרבי יוסי הגלילי לא הוצרך בגמ' לתת סברא דהא לא קשיא ליה ולא מידי אלא איצטריך לומר סברא לרבי יוסי הגלילי כי היכי דלא תקשי ליה סברת ר"ע

תוס' ורבי יוסי הגלילי וכו' ולספ' דגרסי ליה נראה להר"ם דה"פ וכו' לפי' הר"ם דלא בעי לרבי יוסי אלא משום דאחר אינו כתוב בפרשה א"כ כשתירץ לו דאחר ג"כ כתיב מוגאל מאי האי דהדר פריך א"ה הדרא קושיא לדוכתא דהא השתא לא קשיא ולא מידי וכבר השיב על מאי דפריך ליה ונראה דלהך גירס' פריך ג"כ ארבי עקיבא הא באלה למה לי ואתרווייהו פריך וא"ה הדרא קושיא לדוכתא דקאמר היינו לר"ע וק"ל. ורבי האי ולא וכו' לא בעי למאי אתא יש לדקדק מה חילוק יש בין למאי אתא לאמאי נקט ועוד דצאו' מבעי' ליה שאינו יוצא מתחת יד כותי כנראה דאתא לומר דלא נטעי שיוצא קודם היובל והא ודאי הוא בכותי שישנו אחת ידיך והיינו ממש תירוץ הגמ' לכדתניא וכו' והבנת דבריהם כך היא דלא בעי כוליה קרא למאי אתא דהא ע"כ איצטריך קרא לומר ואם לא יגאל באלה ויוצא דהא לר"י הגלילי דבשאר כל אדם לשעבוד איצטריך לומר ויצא בשנת היובל לומר שישתעבד האחר בו עד קודם היובל זכמו כן לרבי כיון דבאלה ממעט שש איצטריך ויצא לומר דעד אותו הזמן לא יוצא ומ"ש התוס' שאינו יוצא הכוונה לומר שאינו יוצא בשש מקרא דאלה לחודיה אינו משמעות המיעוט כ"כ מובן אבל יובל יתירא למאי אתא ומשני לכדתניא וכו' שלא יבא עליו בעקיפין לצאת קודם היובל אך קשה דנהי לרבי יוסי איצטריך בשנת היובל דלא נטעה בווצא דאיירי ויצא מיד ויהיה מובן בשאר כל אדם לשחרור אבל לר"ע למה לי קרא דעד שנת היובל כי היכי דפריך לרבי ה"ל למיפרך לר"ע וצ"ע. תוס' בכנעני שישנו תחת ידיך וא"ת וכו' וי"ל דאי מהתם ה"מ בכנעני שאינו תחת ידיך וכו' ויש לדקדק דדברי הברייתא סותרות את דברי התו' דהבריית' אמרה או אינו אלא בכותים שאינו תחת ידך וכי מה אפשר לו לעשות והיכי מצי להיות בכותי שאינו ת"י דא"כ מוחשב עם קונהו לחודיה נפקא לן ועוד היכי קאמר וכי מה אפשר לו לעשות הא אפשר להיות שמודיעין אותו אם ירצה לשמוע וכמ"ש התוספו' ונראה דאפשר שזה הפסוק אתא לומר שלא יצא קודם היובל אם זה הוא בשאינו תחת ידיך מה אפשר לו לעשות בשלמא בשנת היובל אמרי' לו דמצוה לשמוע דין תורה אולי יקבל שיוצא ביובל אבל קודם היובל איך יטענו עליו שיוציאנו דאינו זה דין תורה אלא שימתין עד היובל. א"נ נראה דעד שנת היובל איצטריך לרבי יוסי ור"ע כל אחד כדאי' ליה ולהכי פריך או אינו אלא בכותים שאינו תחת ידיך דקרא איצטריך לדרש' רבי יוסי הגלילי ודחי דאי בשאינו תחת ידיך מה אפשר לעשות דדוחק לומר דאיירי קרא אם ירצה לשמוע ותדרוש דרשת רבי יוסי הגלילי

, פיסקא דף טז בשטר מנלן קשה נילף מק"ו מאשה שאינה יוצאה בשש ויובל ואפ"ה נקנית בשטר אמה העבריה לכ"ש דהא עבדי' מהכנס ליציאה וכדפרישית בריש פרקין מה לאשה שכן נקנית מביאה שפחה כנענית תוכיח מה לשפחה כנענית שנקנית בחזקה אשה תוכיח ונראה דמה לתרוייהו שכן נקנים בפרוטה מה שאין כן באמה העבריה אבל קשה דנילף עברי מהאי ק"ו דנקנה בפרוטה וכמו שכתבתי למעלה בדיבור מוכר עצמו מנלן ונראה דאי לא הוה קרא דהקישא דאחרת הייתי ממעט שטר באמה מדכתיב באשה וכתב לה והוי אמרינן לה ולא לאמה ואע"ג דלעיל דרשינן ואימא לה לשמה ואיצטריך מיעוטא דנעלו גבי יבמה מ"מ גבי אמה הוה ממעטינ' לה משטר. עוד נראה לתרץ תירוץ אחר עיין מה שכתבתי למעלה בד"ה מעיקרא דדינא פירכא עוד קשה מאי בעי בשטר מנלן דהא מדאיצטריך הה"א דובעלה למעט ביאה באמה כדדריש לעיל ט' שמעינן דאמה נקנית בשטר מהיקש דאחרת דהא לא איצטריך ה"א אלא כי היכי דלא נילף ליה בהקישא דמק"ו דיבמה לא אתי כדאיתא התם ומאשה ג"כ איכא פירכא ע"כ לית לן למילף אלא מהקישא. ונראה דלרב הונא שפיר מייתי מהקישא ואין לומר דלשתוק מהקישא דאינו מיותר דהא רב חסדא לפי הקס"ד לא היה דריש ליה ולרב חסדא איצטריך קרא כי היכי דלא נילף ליה מאשה ויהיה אדון כותבו ולכך הוכיח מלא תצא כצאת העבדים דהוי דומיא דמוכר שדהו דבעל השדה כותבו. בצטר מנלן קשה נימא מדמוציא מכניס ובודאי מוציא כמו שפרכינן לקמן ולא גרע מעבד כנעני ובכה"ג כתבו התוס' למעלה דף ד' בשם ה"ר נתנאל דכסף באמה ידעי' דנקנית הואיל ויוצאה. ונראה דהתם שאני דאם לא קנאה בכסף מאי מגרע' איכא וצשטף אין לומר כן ולא דמי הך שטר להך שטר לא תצא כצאת