עצמות יוסף על קידושין נב

בד"ה שכן ישנו בע"כ יראה דכיון דמדעת אביה נמכרת לא מקרי בע"כ ע"ש

עוד כתבו התוס' וי"ל דבתר דגלי קרא וכו' וקשה לשתוק קרא דלעיל דושב אל משפחתו דאיירי במכרוהו ב"ד ומדאיצטריך קרא דיגאלנו למעט הג"ש דש"ש. ידעינן ליה דהרי יגאלנו לא איצטריך אלא משום דהיינו למדי' בג"ש דש"ש אם מכרוהו ב"ד לא היה יוצא ביובל איכא למפרך קושיית התוס' דשאני הכא דעבד איסורא וע"כ צריך לתרץ מה שתירצו התוס' דכיון דיוצא ביובל נתבטל הך פירכא וכיון שכן ק' כדפרישית דלשתוק קרא מיובל במכרוהו ב"ד ונר' דאי הוה שתיק קרא מיניה הייתי אומר דמכרוהו ב"ד ודאי שאינו יוצא ביובל וקרא דיגאלנו איצטריך למעט מוכר עצמו דהוה ילפי' ליה בג"ש דש"ש דליכא למפרך מידי דהא שוה לנמכר לכותי דלא עבד איסורא אבל משום מכרוהו ב"ד לא איצטריך דודאי איכא למפרף מה לנמכר לכותי שכן לא עבד איסורא. עוד קשה דלשתוק קרא מושב אל משפחתו דדרשינן לעיל למכרוהו ב"ד שיוצא ביובל וילפינן באמה בק"ו דמוכר עצמו והדר ילפי' לה בהיקש דמכרוהו ב"ד לאמה העבריה וי"ל דאי הוה שתיק מקרא דיובל במכרוהו ב"ד לא הוה ילפי' בהקישא דאמה העבריה ופרכי' מה לאמה שכן לא עבדה איסורא כי היכא דפרכי' בג"ש אע"פ שהיא מופנה משני צדדים ומהרי"ן לב זלה"ה בח"א הביא דברי התוס' דלקמן וכ' שזאת הג"ש אינה מופנה ולדבריו ז"ל קשה זאת הקושיא ומה שכתבתי הוא העיקר. עוד כתבו התוס' וא"ת אכתי וכו'. וקשה דנראה דקושיא זו היא מתורצת במה שתירצו לקושיא הקודמת דבתר דגלי קרא שיוצא ביובל אע"ג דעבד איסורא כמו כן נתרץ עכשיו ונאמר דבתר דגלי קרא שיוצא ביובל אע"ג דליכא למימר שמא יטמע בין הכותי' כמו כן לתרץ ונאמר לענין גאולת קרובים דבתר דגלי קרא שיוצא ביובל דין הוא למילף גאולת קרובים אע"ג דלא שייך לא יטמע אי לא הוה קרא ונראה דפירכא דלא יטמע חשובה יותר מפירכא דעבד איסורא דפירכא דעבד איסורא הוא משום קנס' דנקנסי' אבל פירכא דלא יטמע היא פירכא גמורה משום דשייכא בתוך העבדות והוה סליק אדעתי' דמטעם זה לא ילפי' מכותי ומשו"ה הקשו התוס' קושיא זו. עוד נראה דיש לחלק ולו' דדוקא בההיא' דלעיל תירצו התוס' שפיר משום דיובל הוה בעינן למילף מכותי אלא משום פירכא דעבד איסורא הוא דלא יליף ליה אבל הך קושיא שהקשו התוס' דלא יטמע היא אפי' במוכר עצמו דלא בעי למילף יובל מכותי דנפרוך עליה. וגם לית ביה שום פירכא ולכך הקשו התוס' מה שהקשו ותירצו התוס' דהאי סברא דלא יטמע אינה כתובה וכו' ונראה דדוקא לענין ג"ש אמרי התוס' כן אבל לענין מה מצינו פרכינן שפיר הך פירכא וזהו שהתוס' עשו אות' בריש פרקין בד"ה בפרוטה וכבר רמזתי אותו שם בסוף דברי על אותו הדיבור ולפ"ז קשה במה שהק' ה"ר מאיר שכתבו התוס' בסמוך אמאי לא יליף ק"ו מכרוהו ב"ד יהא נגאל באלה ומה נמכר לכותי שאינו נגאל בשש נגאל באלה וכו' דמה לנמכר לכותי דין הוא שיגאל באלה משום דשייך ביה פירכא דלא יטמע בין הכותים דהא על מה מצינו ועל ק"ו פרכינן הך פירכא ונראה דנהפוך הק"ו למקומות ונאמר ומה שש שאינו נוהג בע"ע הנמכר לכותי נוהג בע"ע הנמכר לישראל גאולת קרובים וכו' והשתא ליכא למפרך מידי וגם פירכא דעבד איסורא ג"כ אינ' אע"ג דהוי ק"ו דשייך למפרך לה וכמו שכתבתי למעלה

תוס' אמר קרא יגאלנו הקשה ה"ר מאיר וכו' בדברי ה"ר מאיר תמה הרב מוהרי"ן לב בח"א תמיהות בתחלה כ' אם שאמר שכונתו היא לומר שאחר שנכתב אלה אמאי לא יליף בק"ו וכו' ומאי קושיא היא דאה"נ ומאי קאמר ומה מי שאינו נגאל באלה היינו דאי לא כתיב באלה הוה אמינא הכי אבל אחר דכתיב באלה אה"נ דעבדינן ק"ו וכו' ואם כוונת ה"ר מאיר שמה שהקשה הוא לומר דכיון דהוו תרי קולי וחמורי דסתרן אהדדי נימא כל חד וחד תיקום אדוכתיה ולמה איצטריך באלה א"כ למה לא תירצו התוס' ההיא תירוצא בפ"ק דחולין בההיא ברייתא דתנינא פרה בשחילסה וכו' והקשו בתוס' וכו' ותירצו דלא הוי הק"ו אלא כמו מה מצינו ע"כ הנה הרב מוהרי"ן לב זלה"ה בזה נראה שלא הססי' לאמיתו' הכלל אשר בידינו וזה אחר שתדע שבכ"מ אשר ימצא כתוב בתלמו' תרי קולי וחמורי ובעי למילף אחד מחבירו לא מתרי תרי קלי וחמורי דסתרי אהדדי ואיצטריכו קראי בכל דבר ודבר למעט דלא נילף במה מצינו אבל מ"מ כשעושה צדדי הק"ו הם צדדי אמת לפי שעושה הק"ו עם הפסוק שמגל' לבסוף ואינו מכזב במה שאומר ואזכיר לך שנים או שלשה מהם ומשם תבין ותשכיל בכל אשר תעשה. ראשונה בהך פרקין דבעי למילף חליצ' באשה מק"ו דיבמה וגט ביבמה מק"ו דאשה ואיצטריכו תרי קראי למעט הק"ו הא' באשה דממעט חליצה מספר כורתה והב' ביבמ' דממעט גט מדכתיב נעלו נעל אין מידי אחרינא לא ומעיקרא דהוה יליף ק"ו הק"ו שהיה עושה הוא' אמת בצדדיו דהא בריש פרקין דקאמר ותהא אשה יוצאה בגט מק"ו ומה יבמה שאינה יוצאה בגט וכו' הנה כשעשה צד זה ואמר ומה יבמה שאינה יוצאה בגט הוא אמת ויציב שאינה יוצא' בגט כדדריש לקמן בשמעתין וכן פירש"י ז"ל שם. וכן כשעושה הק"ו השני בדף י"ד שתהא יבמה יוצאה בגט מק"ו דאשה ומה אשה שאינה יוצאה בחליצה יוצאה בגט כן הוא האמת שאשה אינה יוצאה בחליצה שכבר נתמעטה מספר כורתה ואי לא הוו הנך קראי לא הוה עביד ק"ו דהיכי מצי למימר ומה אשה שאינה יוצאה בחליצה דמי יאמר לי שאינה יוצאה בחליצה אבל הוה יליף יבמה מאשה במה מצינו ולא הוה עביד ק"ו והיינו דאמרי' בעלמא דאי לא הוו תרי מיעוטי הוה ילפי' במה מצינו והוא בלא ק"ו. המקום השני הוא במס' חולין בפ"ק גבי מתני' דכשר בתורין וכו' ובברייתא וקאמר התם ויהיו תורים כשרים בקטנים מק"ו מה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים וכו' ופירש"י דעכובא דגדולים יליף לקמן וכו' וכונתו ז"ל מבואר שכונתו לומר דהק"ו הוא אמת בצדדיו עם הפסוק שכבר יודע אותו שהתלמוד מביאו לקמן. המקום השלישי הוא ג"כ בחולין באותו הפרק עצמו כשר בפרה פסול בעגלה ובעי למילף שתהא פרה כשר' בעריפה מק"ו ומה עגלה שלא הוכשרה בשחיט' הוכשרה בעריפה וכו' ופרש"י שלא הוכשרה וכו' כדיליף לקמן ופשיטא שאם לא הוו הב' מיעוטים לא הוה יליף מק"ו אבל הוה יליף במה מצינו פרה מעגלה ועגלה מפרה. ולכך מקשים התוס' ז"ל בשם ה"ר מאיר קושיא עצומה דה"ק ומה מי שאינו נגאל באלה כיון דלא ידעי' מיעוטא דיגאלנו והשתא הוה ס"ד דליכא שום קרא א"כ היכי עביד ק"ו ואו' ומה מי שאינו נגאל באלה וכו' דכיון דליכא קרא דיגאלנו אדרבא מצינו למילף השתא ק"ו בתר דגלי קרא דבאלה למעט שש ונימא ומה מי שאינו נגאל בשש נגאל באלה וכו' וכונת רבי מאיר היא שאין הבנה בעשיית הק"ו שעושה הברייתא אם לא דקים ליה מקודם לכן קרא דיגאלנו והרב מוהרי"ן לב זלה"ה כמדומה שהבין שמה שאנו אומרים בעלמא דסמך אמה מצינו בתרי קלי ותמורי היינו לומר דמבלי שום מיעוט מפסוקים עבדינן ק"ו אחד מאחר וסמכינן אמה מצינו וזה אינו כדפרישית. עוד הקשה הרב מוהריב"ל במה תירצו התוס' דאיכא למפרך מה לנמכר לכותי שכן יוצא במיתת האדון דאיכא למימר שדה אחוזה יוכיח שאינו יוצא במיתת האדון נגאל באלה ותירץ דאיכא למפרך מה לשדה אחוזה שכן לא עביד איסורא ונראה דפירכא זו אינה דהא אכתי תקשי לן דנחזור הק"ו למקומות ונאמר ומה שש שאינו מוציא בנמכר לכותי מוציא בנמכר לישראל גאולת קרובים שנוהג בכותי א"ד שנוהג בישראל וכשנקשה ונאמר מיתת האדון תוכיח שמוציא בנמכר לכותי נקשה ונאמר מה למית' האדון שכן אינו נוהג בשדה אחוזה תאמר גאולת קרובים שמוציא בשדה אחוזה והשתא ליכא למפרך מעביד איסורא ולא מידי ואם נקשה ונאמר חליפין יוכיח שמוציא לשדה אחוזה ואינו מוציא בע"ע הנמכר לישראל נשיב ונאמר מה לחליפין שכן אינם מוציאין בכותי מה שאין כן בגאול' קרובים שנוהג בע"ע הנמכר לכותי

עוד הקשה מהר"י אדרבי במ"ש התוספות בסמוך שדה אחוזה יוכיח וכו' דשדה גופי' נילף ליה בק"ו ממכרוהו ב"ד שיהא יוצא בשש ונראה לי דאיכא' למפרך מה לנמכר לישראל שכן יפה כחו ליגאל מיד דבכה"ג פריך לקמן בסוגיא דנגאל לחצאין ושדה אחוזה הורע כחו ליגאל מיד בשנה ראשונה וליכא למפרך בקושי'