עצמות יוסף על קידושין נא

משום דאית ביה פירכא אבל אי הוי מצינן למילף מיניה קרא דלעולם לא הייתי דורשו לעולם ממש אלא לעולמו של יובל ואיצטריך משום דהייתי אומר לא יהיה סופו חמור מתחלתו עוד קשה דתיפוק לי' ממוכר עצמו ומנרצע דכי פרכית מה לנרצע שכן עבד שש מוכר עצמו יוכיח מה למוכר עצמו שכן לא עבד איסורא נרצע יוכיח דהא נרצע ג"כ עבד איסורא דהא מכרוהו בגניבתו וא"כ למה לי קרא במכרוהו ב"ד ונראה דאיכא למפרך מה למוכר עצמו ונרצע שכן מדעתו נמכר ומדעתו נרצע בעת הרציע' מה שאין כן במכרוהו ב"ד וסגי פירכא זו לחדא מתרתי דפרכינן כל דהו אבל לא סגי לו' לחדא מחדא מה לנרצע שכן מדעתי'. אלא מאן תנא דלא יליף ש"ש רבי היא וכו' ומה מי שאינו נגאל באלה וכו' וקשה מה לנמכר לישראל דין הוא שיצא בשש שכן נקנ' בשטר ונראה שנחזור הק"ו למקומו ונאמר ומה גאול' קרובים שאינו נוהג בע"ע הנמכר ליש' נוהג בע"ע הנמכר לכותי ש"ש וכו' והשתא ליכ' למימ' שטר יוכיח דאפשר דהכנסה ליציאה לא עבדינן יוכיח ואפי' תימא דלא עבדינן יוכיח אכתי איכא למידק דמצינו למפרע מיציאת גופו דע"ע הנמכר לישראל יוצא בשטר מה שאין כן בע"ע הנמכר לכותי ונראה דטעמא דאמרינן לקמן דע"ע יוצא בשטר היינו משום דפריך בגמרא לקמן ונימא ליה באפי תרי זיל ומשני זאת אומר' ע"ע גופו קנוי והכותי גם כן קונ' בגופו של ישראל כדאית' בפרק הגוזל ומאכיל דף קי"ג אהא דפריך לר"ע דאמר גזלת הכותי אסור דקמשני בגמרא כאן בגזילות וכו'. ומה מי שאינו נגאל באלה וכו'. קשה למה לו לר' קרא דבאלה למעט שש דהא מדאיצטריך למכתב יובל גבי כות' נפק' לן שאינו יוצא בשש דהא מהך ק"ו דיליף שיהא יוצא בשש ילפינן נמי שיוצא ביובל היכא דפגע בתוך שש ולהכי אהודריה קרא וכתב יובל בע"ע הנמכר לכותי למעט ולומר דיוצא ביובל ולא בשש וצ"ע אבל אין להקשות דלשתוק קרא מיובל בנמכר לכותי ומדאיצטריך באלה למעט שש ידעינן דיוצא ביובל דאם אינו יוצא ביובל למה לי קרא למעט שש דמהיכ' מייתי' לה מע"ע הנמכר לישראל מה לע"ע הנמכר לישראל שכן יוצא ביובל מה שאין כן בעבד עברי הנמכר לכותי ומדאיצטריך באלה למעט ידעינן דיוצא ביובל דאי לא הוה קרא דיובל הייתי אומר דקרא דבאלה מיעט בין מיובל בין משש. לעולם יליף ש"ש וכו' יל"ד כיון דיליף ש"ש אמאי קאמר ר' והלא דין הוא וכו' והיה ראוי שיאמר שיכול דנילף ש"ש ואפשר דנימא ליה למעבד ק"ו מסברא אי נמי נ"ל דאשמועינן אגב אורחי' דאין נוהג גאולת קרובים אלא בנמכר לכותי מכח יגאלנו ולכך עשה ק"ו למדרש ומה מי שאינו נגאל באלה וכו' עוד יל"ד למה ליה לר' קרא דבאלה למעט שש דהא כיון דמאן דיליף ש"ש דריש ועבדך ולא למוכר עצמו כמו כן יאמר ועבדך ולא לנמכר לכותי דכ"ש הוא דנמעיט ליה ואפשר דס"ל בדרשת ועבדך כרבי אליעזר א"נ דלעיל לא מיעט קרא דועבדך אלא הג"ש דש"ש לחוד' דהוא יליף מוכר עצמו ממכרוהו ב"ד אבל הכא דאיכא תרתי לטיבותא חדא הג"ש ב' דהוה יליף ליה בק"ו אי לא הוה קרא דבאלה היינו למדים אותו דיהא ע"ע הנמכר לכותי יוצא בשש ולא הוה ממעטי' ליה מועבדך עי"ל דמועבדך היינו ממעטי' דוקא היכא דהתנה עמו לעשר שנים שלא יהא יוצא ביובל אבל אם לא התנ' ודאי יהא יוצא בשש דומיא דמוכר עצמו דיוצא בשש. עוד יש להקשות למה לי קרא דוחשב עם קונהו דממעטים ולא עם יורשי קונהו דמשמע שהכותי יוצא במיתת האדון דהא מדאיצטריך קרא דבאלה למעט שאינו יוצא בשש דהא למה לי קרא מהיכא תיתי מנמכר לישראל שדה אחוזה יוכיח ע"כ צ"ל דאיכא למפרך מה לשדה אחוזה שכן אינו יוצא במיתת האדון תאמר בנמכר לכותי שיוצא במיתת האדון וכיון שכן למה לי בעבד עברי הנמכר לכותי שיוצא במיתת האדון ונראה דהך קושיא למאן דיליף ש"ש לא קשה ולא מידי דאיצטריך קרא כי היכי דלא נילף ש"ש וכן למאן דלא יליף ש"ש איצטריך כי היכי דלא נילף עליון מתחתון ותהוי הכותי יליף ממוכר עצמו לישראל שיוצא בשש מוא"ו דוכי תשיג:

תוספות מאי קאמר וכו' פי' שיהא מוכר עצמו דע כי כפי ריהטת לשון הגמ' באו' ואי ס"ד יליף ש"ש אמאי קאמר ומה וכו' היינו יכולין לפרש דה"ק דלמה ליה לבעל הברייתא למילף ליה מק"ו נימא דאיצטריך קרא כי היכי דלא נילף ליה ש"ש ופי' זה לא יתכן בדברי הגמ' דאם כן מאי האי דקמשני רב נחמן אמר קרא יגאלנו דהא הדרא הקושיא עצמה לדוכת' והפי' שהתוספות דוחים הוא מה שכותבים בסמוך דמכרוהו בית דין הוא דקאמר והיו ניצולים עצמן מהקושיא שמקשים בתחילה אבל היו נופלים בקושיא שמקשים אחר כך אמכרוהו ב"ד ולזה פי' מוכר עצמו וכו' וא"ת וכו' וקיצור דבריהם מבוארת וקשה לי דהיכי עביד ק"ו ממכרוהו ב"ד דהא כיון דמוכר עצמו נגאל באלה מוא"ו דוכי תשיג אם כן מכרוהו בית דין ילפינן ממוכר עצמו במה מצינו וליכא למפרך מה למוכר עצמו שכן לא עבד איסורא דהא התוס' כתבו בסמוך דבתר דגלי קרא שיוצא ביובל אע"ג דעבד איסורא הוה בעי למילף וכו' ונראה דלא סגי הך סברא שכתבו התוס' בסמוך בתר דגלי קרא וכו' אלא היכא דאיכא ג"ש דשכיר שכיר דכדי לקיים הג"ש דש"ש אמרינן הך ג"ש אבל לענין ק"ו ומה מצינו לא מבטלינן ליה מהך טעמא ופרכינן ליה ונאמר מה למוכר עצמו שכן לא עבד איסורא א"נ כיון דיליף מוכר עצמו מוא"ו וכי תשיג ילפינן נמי במוכר עצמו מיתת האדון מוא"ו דוכי תשיג וכן כתב מוהר"י אדרבי בספרו בדיבור דלקמן ע"ש והשתא פרכינן מה למוכר עצמו דין הוא שיגאל באלה שכן יוצא במיתת האדון מה שאין כן במכרוהו ב"ד. אך קשה דנילף אמה העבריה ממוכר עצמו במה מצינו דאמה העבריה ג"כ לא עבדה איסורא והדר ילפינן מכרוהו ב"ד מאמה העבריה בהקישא דכי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ונראה דהך ג"ש דהכא הויא מופנ' משני צדדים וכן כתבו התוספות בפ' המקבל גבי הא דפריך ור' יוסי בר יהודא לא יליף ש"ש דהך ג"ש דהכא הויא מופנ' ולית שום תנא דלא ס"ל הך ג"ש וכיון דאפילו בג"ש הקשו התוספות ואמרו דאיכא למיפרך דעבד איסור' נראה דהוא הדין ג"כ בהקישא דפרכינן ואמרינן מה לאמה העבריה שכן לא עבדה איסורא ואין לומר דהא קי"ל אין משיבין על ההיקש ולא פרכינן שום פירכא דהא ג"כ קי"ל דמופנה משני צדדים למדין ואין משיבין ואפילו הכי עשו התוס' פירכא וע"כ אית לן למימר דנהי דלא פרכינן שאר פירכא דקולא וחומרא אבל פירכא דסברא כי האי פרכינן וזהו שהתוס' לא הוקשה להו מה לנמכר לכותי שכן יוצא במיתת האדון מה שאין בע"ע הנמכר לישראל דפירכא כי האי לא פרכינן אג"ש אבל פירכא דעבד איסור' דהוי מכח סברא שאין ראוי מכח סברא זו לומר שיהיה נגאל באלה כיון דעבד איסורא ראוי לקונסו ולא נלמוד זאת הלמידה בהך ג"ש כיון דיש דרשה אחרת בה דאיצטריכא לכמה דברים וכמו כן על ההיקש ג"כ נקשה ונאמר מה לאמה העבריה שכן לא עבדה איסורא אך עדיין קשה בתירוץ התוס' שאמרו דבתר דגלי קרא וכו' דכמו כן שייך למימר גבי אמה דלית בה שום פירכא דאחרי שראינו דנתמעט סברא זו גב' יובל הך פירכא דעבד איסור' נתבטלה וכיון שכן ליכא למפרך בהאי הקישא ולא מידי ונראה דהייתי יכול לתרץ ולו' דלא ילפי' בהיקשא דעברי לעבריה אלא מאי דנכתב בהדיא גבי אמה אבל מה דיליף אמה ממק"א לא יליף ע"ע מינה בהך הקיש' אבל קשה לזה שהרי התוס' כתבו בסמוך בד"ה אמר קרא יגאלנו הקשו ז"ל ומ"מ קשה דהא אמה העבריה מצינו למילף מהאי ק"ו דנמכר לכותי וכו' והדר נילף ע"ע הנמכר לישראל בהקישא וכו' כנר' מדבריהם ז"ל דאפי' לדבר דיליף אמה ממק"א ילפינן ע"ע מינה בהקישא. ונראה דיש לחלק דדוקא מילתא דאתי' באמה העבריה בק"ו ילפי' ע"ע מינה משום דהוי ככתוב בהדיא כיון דמיותר לה במכ"ש אבל הכא מאי דילפי' אמה העבריה ממוכר עצמו היינו במה מצינו דהא מק"ו לא אתי' דהא מוכר עצמו ג"כ יוצא במית' האדון מוא"ו וכי תשיג וק"ו מסימנים אינו דהמוכר עצמו ע"כ היינו גדול שהביא כבר סימנים שיש לו יד למכור את עצמו וכיון שכן לא יליף אמה ממוכר עצמו כ"א במה מצינו דלא הוה לה ככתוב בהדיא באמה ולכך לא ילפי' מכרוהו ב"ד מיניה וי"מ דאמה ממוכר עצמו איכא למפרך מה למוכר עצמו שכן נמכר מדעתו מה שאין כן באמה העבריה שנמכרה בע"כ. ונראה דאינו והמעמיק למעלה דף ה'